נאסף ע״י גיא כהן מור ושלי מזרחי

כרמלה נולדה ב12/12/1925 בלודז'. שם הנעורים שלה היה מנדלבאום. אמה נכנסה להריון מחוץ לנישואים והמשפחה המורחבת החליטה כי אינה יכולה לגדל אותה וכרמלה נמסרה לדודתה, שהייתה נשואה, אך ללא ילדים. הדודה יהודית ובעלה אהרון אהבו אותה מאוד, והיא אותם. הם חיו בעוני אך בנועם. המשפחה המורחבת הייתה גדולה והם הרבו להיפגש. יהודית הייתה עקרת בית, אהרון היה שליח על סוסים, עיסוק שנקרא אקספדיציה.

כרמלה זוכרת שפעם  לקחו אותה לתופרת לקנות שמלה, רגע שמח ומרגש במיוחד. ילדותה הצעירה והחיים המשפחתיים זכורים לה לטובה. את אמה היא לא פגשה עד גיל 9, כשהיא באה לבקר. כרמלה הסכימה לומר לה שלום בלבד, אך לא לדבר איתה, כנראה שילדי השכונה היו מציקים לה על כך שהיא מאומצת. מאז ומעולם הייתה עקשנית.

המלחמה פרצה כשהייתה בת 14, בשנת 1939, עד מהרה היא הגיעה לגטו לודז' עם אביה. אמה שהייתה חולה נשארה בבית חולים שהיה מחוץ לגטו, וכרמלה הייתה מבקרת אותה וניסתה להשיג עבורה תרופות עד שהאם נפטרה. אביה לא טיפל בה היטב, הוא גר בחדר קטן שלא היה יכול להכיל גם אותה וסבל מהרעב באופן שגרם לו לחוסר תפקוד. כרמלה הייתה משיגה עבורו לחם לאכול ויום אחד כשחזרה מחיפוש אוכל, ראתה שהלחם שהביאה לו הושאר על אדן החלון, והבינה שהוא מת מרעב. היא השאירה את הלחם שם.

כרמלה נשלחה ע"י קרובי משפחה לגור עם דוד חיים ודודה שרה. שם, בנותיה מעידות, נראה שעברה התעללות מינית והחליטה לא להישאר. היא עברה לבית היתומים של הגטו, באזור שנקרא "מרישין". מכיוון שהמוטו של הגטו הייתה שהעבודה תצילם, גם ילדים היו צריכים לעבוד. כרמלה עבדה בקילוף תפוחי אדמה. יום אחד בזמן שהלכה ברחובות הגטו פנה אליה מישהו ואמר שאין לה למה לחזור לבית היתומים. באותו יום פונו הילדים מבית היתומים באחד הטרנספורטים. מכאן ואילך נשארה לבד בלי שום מסגרת והסתתרה במפעל נייר שהיה שייך למשפחה יהודית. הניירות שימשו כדי להסתיר את האור בלילה ובמהלך היום הוסרו כדי שהמפעל יראה פעיל. מהתקופה הזו אין הרבה מידע, אך ברור שכרמלה הייתה בגטו לודג' מיומו הראשון ועד יומו האחרון, כאשר שוחרר ע"י הכוחות הרוסים.

בעזרת פרטיזנים עברה דרך רומניה לאיטליה ושם פגשה סוכנים שהעלו אותה לארץ ישראל באופן בלתי חוקי. היא עלתה ארצה בשנת 1946 באוניה בשם ווג'ווד, והגיעה לעתלית. משם עברה לירושלים לדודה משה. בארץ התחתנה עם שמואל דונקלמן, שעלה לארץ רגע לפני פרוץ המלחמה. נולדו להם שלושה ילדים- נחום, יהודית וציפי. כרמלה נפטרה בשנתה ב 24/7/2019. היא הייתה סבתא יקרה ואהובה.

 

 

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

מאז השבעה באוקטובר, אני לא מפסיקה לחשוב מה היה קורה אם פלישה וטבח כזה היו מתרחשים בזמן שירותי הצבאי במוצב. מה הייתי עושה? האם הייתי נהרגת? נחטפת? שורדת? האם הייתי מצליחה לשמור על קור רוח כזה כמו התצפיתניות הגיבורות שניהלו את הגזרה עד נשימתן האחרונה? האם הייתי מרגישה חסרת אונים ותחושת הפקרות על ידי הצבא החזק במזרח התיכון? אומנם שירתתי במוצב לפני עשרים שנה, אבל מסתבר שלא הרבה השתנה מאז.
כל אישה חמישית תאנס בימי חייה. אבל כדי שאישה תאנס, מישהו צריך גם לאנוס. מחקרים מראים כי בניגוד לסטיגמה או ההנחה הרווחת, אנסים אינם מאופיינים כמתמודדי נפש מסוכנים לחברה. אלא שלמעשה, במחקרים בהם נבחנו גברים 'נורמטיביים', לא פחות מרבע מהם הודו כי כפו מין על אישה באופן מודע. האם חינוך להיפר-גבריות קשורה לנכונות לאנוס?
מאז תחילת המלחמה הגדה בוערת. המתנחלים שכעת שולטים דה פקטו בשטחי C הופכים את חייהם של הפלסטינים לגיהנום, וכעת משגירשו בהצלחה עשרות כפרים, הם עוברים לשלב הבא- שטחי B. גלי אלון מתעדת את שראתה וחוותה בכפרי הגדה.

שלחו לי פעם בשבוע את הכתבות החדשות למייל

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.