מאת: סמדר זמיר

#פרייםמשלה היא רשימה שקובצה לה יחדיו מתוך עמוד הפייסבוק שלי תחת אותו השם. הסרטים המופיעים בה לא נבחרו מתוך ניסיון ליצור רשימת "הכי" מסוג כלשהו. לא מדובר ב"רשימת הסרטים הטובים ביותר שנשים ביימו אי פעם" או "סרטים של נשים שחובה לראות" או כאלה ש"אסור לפספס" ויתר קביעות נחרצות מסוג זה. עבדתי משבוע לשבוע כשהקו המנחה היה להביא פריימים מסרטים של נשים למרחב הפייסבוקי, בין אם אהבתי את הסרט או לא. בנוסף, השתדלתי לגוון בגישה (ארט האוס או מסחרי), בסוגה (דוקומנטרי או פיקשן), במוצא של הסרט (ישראלי או זר), ובז'אנר (קומדיה או טרגדיה). רוצה לומר, הבחירה בסרטים הייתה כמעט אקראית, אבל כל אחד מהם איפשר לי לחשוב מחשבות על החיים שלנו מפרספקטיבה פמיניסטית. כי זה מה שאני עושה עם סרטי נשים. הם בשבילי סוג של משקפיים מגדריים על העולם. את מה שהיה בעמוד, העלתי לאתר של "פוליטיקלי קוראת", וכעת ניתן למצוא את הרשימה כולה כאן. פריים משלה, שישים סרטים, בשישה חלקים.

וכמה מילים על תמונת הנושא של הפרויקט, באדיבותה של מור קפלנסקי:
"המצולמת בתמונה היא סבתא שלי, נעמי קפלנסקי, שהייתה ממקימות ומקימי הערוץ הראשון. בגיל ארבעים פלוס, עם שלושה ילדים, נעמי החלה קריירה כיוצרת דוקומנטרית. במהלך הקריירה שלה, שנמשכה מעל שלושים שנה, סבתא נעמי הפיקה ויצרה סרטים וסדרות רבות, וביניהן: "עמוד האש", "ירושלים שהיתה בספרד", ו-"הכוזרים"."

אפשר לראות עוד על נעמי קפלנסקי, על מור ועל היחסים בינהם, בסרט הנפלא של מור קפלנסקי, "קפה נגלר".

לכל החלקים בפרויקט:

חלק ראשון: אליס גי בלשה, קרן ידעיה, שירין נאשט, ועוד.

חלק שני: נורית אביב, מיכל ויניק, אבתיסאם מרעאנה, ועוד.

חלק שלישי: לני ריפנשטאל, ענת צרויה, ג'ולי טיימור, ועוד.

חלק רביעי: עביר זייבק חדאד, מורן איפרגן, קתרין ברייה, ועוד.

חלק חמישי: פאטי ג'נקינס, אפרת שלום דנון, האחיות וואשבסקי, ועוד.

חלק שישי: אידה לופינו, שרון לוזון, ג'יין קמפיון, ועוד!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

הסופר והעיתונאי זיאד ברכאת טוען כי המחקרים הרבים שנכתבו על הרומן "'השיבה לחיפה'" מאת רסאן כנפאני מתעלמים מדמותה של האם המאמצת מרים, יהודייה ניצולת שואה המזדהה עם הסבל הפלסטיני. הוא רואה בה את דמות "'היהודייה הטובה'", המפגינה לאורך הרומן עמדה מוסרית כלפי האחר הפלסטיני, ותוהה אם קיימת כיום בישראל מרים שכזו הרואה את סבלם של הפלסטינים בעזה.
נהוג לחשוב שההיסטוריה מתפתחת באופן ליניארי: בעבר האפל להט"בים נתלו בכיכר העיר ואילו היום יש שוויון זכויות יחסי. אבל האמת היא שההיסטוריה מתפתחת לרוחב וגם בעבר התקיימו דמויות להט"ביות צבעוניות. חלקן מקובצות בספר חדש
תערוכה חדשה במוזיאון אורי ורמי בעמק הירדן מספרת את הסיפור של הקיבוץ בשנות השבעים והשמונים דרך טיול שורשים מצויר של האמנית רעות דפנא, שאיירה צילומים מארכיון המשפחתי שלה ושל בן זוגה. הכתבה מתארת את תהליך היצירה וההומאז' לחיי הקיבוץ, חיים שנכנסו עמוק לתודעה הישראלית מאז השבעה באוקטובר.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.