לאורך השנים שאלנו את עצמנו שוב ושוב מהו הסיקור הנדרש מאיתנו בעת מלחמות, מבצעים בטחוניים או מתקפות טרור? תפקידנו ככלי תקשורת פמיניסטי עומד במבחן בשעות כאלה, כשיחסי הכוחות הקיימים בחברה באים לידי ביטוי באופן אחר. קולות מסוימים מושתקים, קולות אחרים מהדהדים בווליום גבוה והיכולת להביא זווית חדשה לשיחה, שמאתגרת את כל הצדדים הפוליטיים ופועלת ללא הזדהות עם צד כזה או אחר על המפה הפוליטית הופכת חמקמקה.
מאז מתקפת השבעה באוקטובר ואל תוך המלחמה שפרצה בעקבותיה, הבאנו סיקור מתמשך מזוויות ייחודיות על המלחמה. הסיקור הזה התאפשר הודות לחיבור שהתרחש לפני כשנתיים, עם ארגון אעלאם איתו הקמנו פרויקט הכשרות משותף שמתמקד בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הכשרת הכותבות הזו "מאלצת" נשים יהודיות ופלסטיניות להיות בדיאלוג מתמיד ובדיון שוטף אודות הסכסוך ולקיים דיון פמיניסטי-עיתונאי בקונפליקט העמוק והמהותי.
מאז החלה המלחמה הזו, נשאלנו פעמים רבות "מה קרה לפוליטיקלי קוראת?"; חלקן של השואלות טוענות שהפכנו "שמאלניות מידי" ואילו שואלות אחרות טוענות שפרופגנדה מיליטריסטית ולאומנית שוטפת את פוליטיקלי קוראת. בתוך שני הקצוות הללו, ניסינו למצוא את האיזון.
בחודש האחרון ביקשנו מחברות מערכת פוליטיקלי ומהעוקבות שלנו ברשתות החברתיות לשאול אותנו את כל השאלות שמציקות להן: על הפוליטיות של העמוד, על התפיסות הפמיניסטיות שלנו ועל מה שקרה לפוליטיקלי קוראת. את השאלות הבאנו לדיון רחב של חברות המערכת ואנו מציגות לכן כאן את המסקנות.

ידינו שפכו את הדם הזה

שדרות – סיפור מלחמה

אנחנו שמעבר לגדר

ביום הארור ההוא בבארי

להזדקן תחת אש

"האישי הוא הפוליטי". הוא מושג שתבעה התנועה הפמיניסטית. אנחנו לא מפלגתיות אבל בהחלט פוליטיות, כי פמיניזם זה פוליטי.

בזמן מלחמה, כשכל מורכבות היא קשה מלהכיל, קשה להימנע מדיכוטומיות של שמאל וימין, שם גם דברים רבים הולכים לאיבוד. אנחנו בוחרות להתעקש על השיחה הפמיניסטית, מבלי להיתלות בפוזיציה פוליטית. הדיון שאנו מייצרות בפוליטיקלי קוראת, גם אודות המלחמה הזו, הוא דיון פמיניסטי. נקודת המבט הפמיניסטית מציעה לנו להסתכל על הכוחות החברתיים - הסתכלות שהיא בהכרח פוליטית, ולנתח אותן מבעד למשקפיים מיודעות כוח.

אין דבר כזה עיתונות אובייקטיבית. כל גוף תקשורת, כפי שכל אדם ואישה בעולם, מפרשים את המציאות דרך עיניהם הפרטיות והסובייקטיביות. כל פרשנות, סיקור ודיווח שיש בו עין אנושית, מתווך לצופה מבעד לעדשה שלה. כך גם אנחנו בפוליטיקלי קוראת. להבדיל מגופי תקשורת אחרים, שינסו לשכנע אתכם בדבר האובייקטיביות שלהם, אנחנו לעולם לא נוליך אתכן שולל. יש לנו אג'נדה, אג'נדה פמיניסטית. מי שצורכות וצורכים את הסיקור שלנו באופן שוטף מבקשים ומבקשות לאתגר את השיח הקיים, לבחון אותו בצורה ביקורתית ולערער על האופן שבו צרכו תקשורת עד היום.

יש קולות של נשים פמיניסטיות המביעות תסכול רב וייאוש לנוכח אירועי השבעה באוקטובר, יחס האו"ם לנפגעות אלימות מינית, שיח השמאל העולמי הדיכוטומי, שמחה על שילוב נשים בצה"ל, התסכול הרב מהתעלמות מנשים בתפקידי שטח טרם השבעה באוקטובר (תצפיתניות וקצינות מודיעין שדיווחו ו"זכו" להתעלמות). לכל אלו יש מקום בפוליטיקלי קוראת ואלו עמדות שאנו משמיעות. עם זאת, פוליטיקלי כגוף תקשורת פמיניסטי לא תיתן במה לקולות הקוראים לשיטוח עזה, או כל קריאה אחרת הנעשית בשם תפיסה מיליטנטית וגברית הדורשת עוד אלימות ועוד כוח ומאמינה בפתרון סכסוכים אך ורק דרך קנה הרובה.

באתר תמצאו תחקירים, כתבות וטורי דעה שנכתבים באופן שוטף על ידי דסק הכותבות של פוליטיקלי קוראת ועל ידי כותבות אורחות. ברשתות החברתיות נשתף תדירות טקסטים ועמדות שונות על אירועי היומיום האקטואליים. הטקסטים ברשתות נכתבים על ידי נשים שונות, מתוך ומחוץ לפוליטיקלי ואנו נותנות להן את הבמה להשמיע את קולן. לא כל קול מייצג עמדה פמיניסטית, או את עמדת פוליטיקלי כמערכת, אבל כל הקולות כולן נועדו לייצר דיון ביקורתי, מעמיק, שמאפשר מגוון של עמדות חשובות לדיון. אין צורך להסכים עם כל מילה שנכתבת, אבל חשוב לשמוע גם את מה שקשה לנו לשמוע לפעמים: מימין, משמאל, מפלסטיניות, ממתנחלות. כל אלו נועדו להרחיב את השיחה ולהעמיק את הפרספקטיבה.

לדבר ישירות עם המקורות שלנו. הסטנדרט העיתונאי שלנו משתדל להביא סיפורים ממקור ראשון כש"מאמינות לך" הוא אחד מיסודות העבודה העיתונאית שלנו.