Reading Time: 2 minutes

פריים משלה

Reading Time: 2 minutes

מאת סמדר זמיר

בשבועות הקרובים המדור "פריים משלה" ישוב אלינו עם תובנות חדשות. עד אז, סמדר זמיר מעלה סוגייה חשובה לגבי הטקס הישראלי החשוב ביותר בתחום הקולנוע.

מעבר לבחירות הארציות שהתקיימו השבוע, גם הקולנוע הישראלי מצביע לנבחריו ומכתיר את זוכות וזוכי האוסקר הישראלי בטקס פרסי אופיר.

הקטגוריות היוקרתיות ביותר הן הסרט העלילתי הטוב ופרס הבימוי העלילתי. לאורך השנים, ובאופן די שיטתי, נשים ממעטות לזכות בקטגוריות אלה או אפילו להיות מועמדות בהן.

אולם, בעשור האחרון היה נראה שמצבנו משתפר עם שלוש זוכות בקטגוריית הבימוי (רמה בורשטיין, טליה לביא ועילית זקצר) וארבע זכיות בקטגוריית הסרט הטוב (שתיים לאסתי יעקב מקלברג ושתיים לטליה קלינהנדלר).

מעשרה אחוזים של סרטי עלילה של נשים הכפלנו נוכחות והתייצבנו על קצת יותר מעשרים אחוזים. ואז הגיעה שנת 2019 ורק שני סרטים של נשים משתתפים בתחרות:  "אישה עובדת" של מיכל אביעד, המועמד לפרס הסרט הטוב ביותר ו-"מאמי" של קרן ידעיה. שתיהן במאיות ותיקות ומנוסות, שסרטיהן אינם מועמדים בקטגוריית הבימוי.

מאמי | קרן ידעיה

תוכלו לומר לי ששנה אחת לא אומרת כלום. אשמח לגלות שזה נכון ושאני טועה. אבל האמת היא שידעתי שהרגע הזה יגיע. שאכתוב משהו על זה שחזרנו אחורה.

כי האמת היא שעד שלא תיושם בישראל רפורמה עמוקה ויסודית, שתחייב חלוקה שיוויונית של כספי ציבור, תוכניות ייעודיות לקידום יוצרות וייצוג הולם במוסדות קולנוע, נמשיך לראות את סרטי הנשים בשולי העשיה. פעם יותר, פעם פחות. לעולם לא בהתאם לגודלנו באוכלוסייה או לאחוזים שלנו בבתי הספר לקולנוע.

כל עוד שינוי עומק לא יקרה, נמשיך לראות אותנו מגיעות להשגים חסרי תקדים עם סרטים קצרים ונעלמות בפיצ'רים. עושות סרט אחד ומתאיידות לתוך חיתולים ומגבונים. מתייאשות מהתעשיה ומחליפות מקצוע.

רפורמות להטמעה מגדרית בקולנוע עברו בשוודיה, אוסטרליה, אנגליה, קנדה. ישנם במציאות מודלים שעובדים.

שנה חדשה בפתח. ממשלה חדשה אולי גם ופרייםמשלה מייחלת שהיא תהיה טובה גם לקולנוע של נשים. בהצלחה למועמדות בכל הקטגוריות. את הרשימה המלאה ריכזה כבכל שנה ליאור אלפנט האחת והיחידה.

מי ייתן ובמהרה נהיה גם 50% מהתעשיה.

*גם בקטגוריה הדוקומנטרית השנה המצב בכי רע. יש רק סרט אחד של במאיות – "זונה כמוני" של יעל שחר ושרון יעיש. אני מתייחסת לכך רק בהערת שוליים, מכיוון שאת הנתונים המצטברים על קולנוע דוקומנטרי פשוט אין לי, והרבה יותר קשה לאסוף אותם. מבטיחה בהמשך, כמיטב המסורת של פרייםמשלה, לעשות הרבה כבוד לקולנוע דוקומנטרי של נשים ועל נשים.

תמונה בכותרת: מתוך צילומי הסרט "אישה עובדת" של מיכל אביעד. צולמה על ידי קרן אייל מלמד, מעצבת הסרט המועמדת לפרס אופיר.

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. Avatar
    דבורית

    אני שומעת שוב ושוב שיותר קשה לאסוף נתונים על דוקו ישראלי ולא ברור לי למה. כי אין לו יחצ ממוסד? לא סיבה.
    בגדול אני יכולה לומר שכל דוקו ישראלי (אולי יש יוצאים מן הכלל שלא), מוקרן בסינמטק ת"א, לפחות פעם אחת.
    אז אפשר להיעזר בפיני שץ, למשל, העורך את התוכנית החודשית בסינמטק ת"א, או פשוט לעקוב לבד אחר תוכניית הסינמטק.

  2. Avatar
    סמדר זמיר

    הי דבורית, אף אחת לא אומרת שבלתי אפשרי לאסוף נתונים על דוקו, אלא שזה יותר קשה מהרבה סיבות. כמה מהן אני כותבת כאן: 1. ממש לא כל דוקו מוקרן בסינמטק.
    2. יש סרטי דוקו רבים ששודרו בערוצי טלוויזיה שונים החל מימי הערוץ הראשון. זו כמות אדירה של סרטים. האם להתעלם מהם? להחשיב אותם כיצירה תיעודית?
    3. יש סרטי דוקו עצמאיים שלא קיבלו כל תמיכה ממסדית, אולי לא השתתפו בפסטיבלים ואולי הופצו עצמאית לקיבוצים ועדי עובדים וכו'. מה איתם?
    אם מישהי תרצה לאסוף נתונים על דוקו, היא קודם צריכה להחליט איך היא מגדירה אותו. לקבוע שסרט תעודה הוא כזה שהוקרן בסינמטק זה גם קריטריון, אבל צריך להבין את ההקשר והאחריות. אני וכל חברות הפורום בודאי מאוד מאוד נשמח שתקום מישהי שתצלול למעמקי היצירה הדוקומנטרית ונגיש לה את כל העזרה והגב, פשוט אני לא המישהי הזו. צללתי לדברים אחרים…

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

מסתמן: עצירות במתקן כליאה עברו כריתות רחם ללא הסכמתן

Reading Time: 4 minutes דיווחים ראשוניים על כריתות רחם והליכים כירורגים אחרים שנעשו ללא הסכמה בנשים במתקני כליאה בארצות הברית. ברקע: היסטוריה אמריקאית של עיקור כפוי במאה האחרונה, בקרב אוכלוסיות מוחלשות – ילדות אמנה, נכות, סובלות ממחלות נפש, וכהות עור

חטאתי לפנייך ואני לוקח אחריות

Reading Time: 5 minutes התנצלות, מרחב החלמה ולקיחת אחריות אמיתית הם חלק מהתהליך המורכב שקורבנות מתמודדות איתו לאחר פגיעה. אך, מובן מאליו ככל שזה יישמע, טרם הבנו את המשמעות הרחבה של הדברים

הייתי שם

Reading Time: 50 minutes במה פתוחה לעדויות על אלימות כלפי נשים, כחלק מפרויקט #הייתי_שם בעמוד הפייסבוק של פוליטיקלי קוראת. העדויות הללו מציגות תמונה רחבה ומעמיקה של אלימות כלפי נשים בישראל ושל המדינה, החברה והתרבות שתומכות בה.

בעקבות האימהות – יומן מסע

Reading Time: 12 minutes השיטה פשוטה – הם קודם כל מפצלים בין המפגינים. מרחוק אנחנו רואות אימהות אחרות, אנחנו מקוות שזה עוזר. כמה דקות אחר כך הן מופיעות עם עיניים אדומות ומספרות שהפעם, האלימות הופנתה גם אליהן.