פאודה היא סדרת מתח מקורית חדשה של yes (ימי ראשון, 22:15, Yes Oh) שנועדה לייצר הדים. קל לראות שהרבה כסף, זמן ומחשבה הושקעו בה. הצילום איכותי, הקצב מהיר וסצנות המתח יגרמו לרוב הצופות לנוע באי נחת הרצוי. אולם מאחורי המתח ישנן דמויות מעניינות שאפשר רק לקוות שיוצרי הסדרה ישכילו לפתח לעומק.

פאודה מתמקדת ביחידת מסתערבים צה"לית ובנסיונותיה ללכוד את רב המחבלים, תאופיק חאמד.
בפרק הראשון (ספויילר לפרק הראשון בהמשך) אנו מתוודעים ליחידה ומגלים שתאופיק חאמד, מחבל שאחראי למותם של 116 ישראלים, איננו מת כפי שחשב המודיעין הישראלי. במהרה פונה מפקד היחידה לדרור (ליאור רז) ש"הרג" את תאופיק חאמד בפעם הקודמת.
דרור פרש לא מכבר מהצבא וחי עם אשתו  (נטע גרטי) חיים שלווים אבל, כפי שקל לנחש, תוך זמן קצר הוא מוצא עצמו חוזר ל"משימה אחת אחרונה" בכדי לעזור וללכוד את חאמד בחתונת אחיו.
באשיר, אחיו של חאמד מתחתן עם אמאל וביום חתונתם חברי היחידה מתגנבים לחתונה במסווה מלצרים ומנסים לאתר את המחבל החמקמק. העניינים מסתבכים ובמהלך ההמולה נורה באשיר למוות מול כלתו הטרייה אמאל.
נראה שמכאן העניינים רק הולכים להסתבך.
האווירה המותחת של הסדרה לצד המרדף אחר טרוריסט מסתורי מאיים מזכירים מאוד את העונה השנייה של הומלנד האמריקאית (ולא את המקור הישראלי עליו מבוססת הומלנד – חטופים) לטוב ולרע.
הטוב הוא האקשן. המצלמה מקפצת לעיתים בתזזיתיות בזמן מרדפים ארוכים ולוכדת את הבלאגן, את הפאודה, שנוצרת כתוצאה מההתנגשות בין שני העולמות שמתוארים בסדרה. הרע גם הוא האקשן.
פאודה עמוסה בדמויות מעניינות, בדמויות אנושיות שמשוחקות על ידי טובי השחקנים בארץ. דמויות שלא ראינו כמותן על מסך הטלוויזיה שלנו עד עכשיו ולפעמים נראה שהאקשן מעניין אותה יותר מהן וחבל.
זה טראגי כי כאן טמון הפוטנציאל האמיתי של הסדרה. בניגוד לקודמותיה, פאודה מעיזה להציג דמות של מחבל פלשתיני אנושי.
תאופיק חאמד שמגולם בכשרון נדיר על ידי הישאם סולימאן נראה בעיניי החיילים הישראלים כרשע גמור ובעיניי משפחתו כאיש משפחה מסור ואנו זוכים לראות אותו משתי הזוויות.
פאודה מציגה עוד דמויות רבות שאנו לא פוגשות על המסך הרבה – אנחנו מכירות את אחיו של חאמד, באשיר, את אימו ואשתו אבל נראה שמי שעתידה להפוך לדמות המעניינת מכולן היא ארוסתו של באשיר, אמאל, שמגולמת על ידי מונא חווה בניואנס אדיר. בפרק הראשון, ביום חתונתה של אמאל, יחידת המסתערבים הורגת את ארוסה, באשיר ובפרקים הבאים נראה שהיא תנסה לנקום את מותו ולהפוך לשאהידית.
מעבר לדמויות הפלשתיניות שקצת גונבות את ההצגה, גם חברי יחידת המסתערבים מתוארים לעומק, חלקם מציגים כבר עכשיו סימנים לפוסט-טראומה קלה וכולם חולקים קשר מיוחד שמורגש לעיתים בין השחקנים הנהדרים שמשחקים אותם. בולט ביניהם יעקב זדה-דניאל שמשחק את אלי והופך על המסך בן רגע מחייל מסור למלצר ערבי בעזרת ערבית מהממת ודקויות של שחקן ענק. אפשר ממש לראות את אלי ואת יתר חברי הצוות, מחליפים זהות כשהם נכנסים ל"תפקיד" ומתחזים למלצרים בחתונה של באשיר. הם לא רק מדברים ערבית, הם לובשים את הערביות שלהם ומתאימים עצמם לסביבתם.
כאן גם כדאי לציין שפאודה ייחודית לא רק כי היא מציגה דמויות פלשתיניות שלא ראינו עד עתה אלא כי גם הדמויות היהודיות שבה מגולמות רובן על ידי מזרחים שכן מדובר ביחידת מסתערבים. כמעט חצי מהפרק הראשון מתנהל בערבית והקשר שבין הצד הישראלי לצד הפלשתיני של הסכסוך ושל המדינה שלנו נראה ממשי וקיים בצורה שלא הומשגה עד עכשיו במסך. לרגעים הפוטנציאל למסר פוליטי עמוק על יחסי אשכנזים-מזרחים והסכסוך הישראלי-פלשתיני כל כך גדול שקשה להתאפק ולא לצעוק על יוצרי הסדרה "תגידו את זה במפורש! אתם כל כך קרובים, בבקשה תראו לי שעשיתם את כל זה בכוונה". אבל, לפחות בפרק הראשון, אין התייחסות מפורשת לנושא.
אותו תסכול תקף בנוגע לדמויות הנשיות בסדרה. רונה-לי שמעון מגלמת את נורית שבפרק הראשון מתפקדת כסמלת מבצעים של היחידה אבל נראה שבהמשך הסדרה תהפוך למסתערבת הישראלית הראשונה. מדובר בתפקיד בעל פוטנציאל פמיניסטי לא קטן. אפשר רק לקוות ששמעון תזכה להזדמנות לפתח לעומק את דמותה ולא רק לתפקד כמושא רומנטי של מי מחברי הצוות. אותו הדבר תקף גם בנוגע לאמאל שכבר הזכרנו. יש עניין בלראות אישה שאיבדה את בעלה מחליטה לנקום. נקמה היא לרוב ערך שמחדירים לנו שאיננו "נשי" ואני מתרגשת לראות אישה שמתמודדת עם הרצון העז הזה. אבל אני מתפללת בו זמנית שהסדרה תניח לחווה המוכשרת להעביר לנו את עומק המשבר שבו נמצאת אמאל מבלי להדרדר למחוזות סטיגמתיים או צפויים.
זו למעשה הבעיה היחידה שלי עם הסדרה. נראה שנוצרו בה כל כך הרבה דמויות מעניינות שמשוחקות על ידי שחקנים מוכשרים (וזה עוד בלי שהזכרנו איציק כהן שמעלה את הרמה מעלה מעלה ואת צחי הלוי שעושה לנו שמח על הלב ובעיניים) אבל בקושי ניתן לנו זמן להכיר אותן.
ברגע מסויים בפרק הראשון, כאשר יחידת המסתערבים אחריה עקבנו חודרת לחתונה של אחיו של תאופיק חאמד ומתגלה, מתחילים כל חברי הצוות לצעוק "פאודה". משמעות המילה היא כאוס ובאותו רגע הם מבהירים אחד לשני שהכיסוי שלהם נחשף והבלאגן עומד להתחיל. מאותו רגע האקשן לא פסק במשך כחצי שעה ואני רק ישבתי במושב שלי והתחננתי שהוא יפסיק. לא כי הוא עשוי רע, לא כי לא הייתי במתח. אלא כי יותר מהמתח רציתי ללמוד עוד על הדמויות שהראו לי. הבלאגן של פאודה מעניין אבל זה השקט שמאחוריה שמעניין הרבה יותר. אפשר רק לקוות שיוצרי הסדרה השכילו לתת לשחקנים המוכשרים שלהם כמה רגעים שקטים שכאלו.

מאיה רומן

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.