מאת: הרב אליהו פרץ
לרוב ניתוחי מגילת רות מתמקדים בהגירה, גרות, נאמנות או הצלחת המהגרת התנ"כית אשר הפכה לסבתא רבתא של דוד המלך.
האלימות הסימבולית כלפי נשים נשכחת ועמה גם המסרים המגדריים השלובים בין שורות הטקסט. הדבר נפוץ במיוחד בנידון על שדות האמונה, אשר בהם קריאה ביקורתית של המקורות עלולה להיתפס כבגידה או כפירה חמורה.
הטרדה מאיימת ודבקות רומנטית אלו הן תופעות המקיימות יחסי גומלין מורכבים. הן גם הבסיס לדמיון היחסים הרומנטיים בתרבותנו (O. Kamir 2007).
בהתקרב חג השבועות מתעוררת קושיה. כיצד סיפורה של רות עלול לתרום להבניה, הצדקה ופיזור של התופעות הללו? טרם נתחיל חיפוש המענה לשאלתנו מתבקש לציין כי נתרכז בתופעת האהבה הנצחית מנקודת מבטה של אישה הנמצאת בבעלות, ולא של נשים שמישהו מדמיין שבבעלותו (O. Kamir 2007 עמוד 244).
נתמקד במורכבות היחס לאלמנה ולגרושה אך נציין כי נושא זה זקוק לניתוח ארוך ומעמיק יותר, אולם לכותב המאמר יש תקווה שתהא זו התחלה להמשך הנדרש.
כמתואר במגילה, רות חוותה את הזוגיות הטוטאלית, לא רק עם בן זוגה אלא גם עם משפחתו ועמו, המשכיו הסימבוליים. בהקשר מערכת יחסיה, היותה צייתנית מקנה לרות זכות לייחוס מעלות בעלות יוקרה חברתית בדרשות ובמדרשים רבים אשר מטרתן חינוכית.
נחוץ להוסיף כי למרות שביהדות אין האישה מחויבת לשמור אמונים לבעלה אחרי ימיו, מזהים בין מילות המגילה תמריץ לאהבה האינסופית והמסירות למען הגרעין המשפחתי והלאומי של הבעל הנפטר.
הדרישה הסמויה הזו, נאמנות לאין קץ, מאפשרת לחוש את היחס הדואלי כלפי חיי האישה אחרי פטירתו של בעלה. מחד גיסא היא משוחררת ויכולה לחזור לעמה ולמשפחתה, כשם שעשתה ערפה, אך מאידך גיסא מהללים אותה על היותה נשארת עם חמותה. על כן כתוב במגילה ורות תדבק בה [בנעמי] ואין ספק שהדבר נושא חן בעיניי החברה הפטריארכלית.
יכולתיה להיות אשת ליווי, אמפטית, דואגת, מטפלת ושומרת על קשר עם הזולת, הן התכונות שבמסגרת הפטריארכלית צפוי ורצוי שכל אישה תפתח (A. Fridman 2007 עמוד 189).
בהקשר הישראלי לדרישות הללו ניתן להוסיף אחריות, מחויבות ונבונות (D. Amir 1995 עמ' 250). אין שמץ של ספק כי רות היא הדגם המושלם של האהבה הצייתנית, הנאמנות, המסירות והמשפחתיות היהודית הפטריארכלית ומתקבצים בה כל התכונות שציינו.
מנקודת מבט זו, קריאת המגילה בליל שבועות מעולה ביעילותה להעביר מסרים צלולים כמי מעין למתבגרות, למתבגרים ולכל מאן דבעי. התוצאה, גם אם זה נעשה בשגגה, שכל אחד ידע כיצד לזהות אשת חיל וכל אחת תדע כיצד להתנהג על מנת לזכות בתואר המרומם הזה.
מסרים אלו מקבלים חיזוק בעת קריאת סדר תרי"ג מצוות במשך הלילה, בשבועות, ושוב בקריאת האזהרות לפני מנחה. בשני המעמדים האלה, בקלות רבה יודגשו באוזניי השומע כל המצוות שאכן כן יש אפשרות לקיימן ושפרושן הרווח הולם למודל המגדרי הדואלי הפטריארכלי עם כל הקונוטציות שלו, כוללות אהבה טוטלית ודבקות.
מוסד הנישואים בקרב האוכלוסייה היהודית מתכונן סביב הכתובה, אשר בהרכבה המסורתי מהווה מן חוזה טרום נישואים, עדות לקניין ולהתחייבויות הבעל.
טענתי היא שיש לגלות פנים נוספות לשטר ההוא ולראות בו גם סימנים של אהבה רומנטית הנוטה לדביקות ולטוטליות בחיקוי של המודל אשר מציעים לנו המפרשים במגילת רות.
נפוץ לראות בכתובה טקסט טכני בלבד (O. Kamir 2007 עמוד 244), אך הכתובה גם עונה לסטנדרטים של הטקסט הרומנטי אשר מנציח את רעיון האהבה ללא תנאי.
מלבד ההתחייבויות הכלכליות במקרה של פרידה, הבעל מתחייב לקיים את כל החובות הללו מעבר ליכולתו, כסמל לאהבתו האינסופית, ויש ביחס לקיום התחייבויותיו ביטויים מגוונים בנוסחים השונים כגון ׳עליי ועל יורשיי אחרי׳ או ׳בחיי ואחרי אריכות ימי, מעתה ועד עולם׳, מלל זה מעיד על השאיפה לקשר אינסופי ובלתי מתנתק, גם אם מלל זה מיוחס לתשלום עלות הכתובה במקרה של גירושים.
הכלה מקבלת על עצמה את חובת הנאמנות בעודה מקבלת טבעת, שעל פי ההלכה קבלת החפץ מעידה על הסכמתה לתנאים אשר הותנו בין הצדדים, כאשר היא איננה צד כלל כלומר אינה סובייקט.
נצחיות היחסים באה גם לידי ביטוי בעלות כתובתן של אלמנות וגרושות, שבהשתייכותן לאיש אחר ערכן מופחת למחצית. עוד דוגמאות: יבום וטקס לשחרור האישה ממצב זה הנקרא חליצה, יישום חוקי הממזרות להגנת כבוד הגבר וסרבנות גט.
לו היינו מאריכים היינו מוצאים דוגמאות נוספות רבות המבטאות את יחסי הכוח בין מגדריים ואשר דורשים פירוש חדשני שוויוני.
במסגרת חג השבועות אחד הרגעים המרגשים ביותר הוא סדר כתובה לחג השבועות, חיקוי של שטר הנישואים. בה חקוקים יסודות היחסים שבין השם לבין כנסת ישראל העומדת בהר סיני בכל דור ודור.
ראשית התנאים בטקסט הפיוטי הזה מוקדש לזכר מצוות אשר העם חייב לקיימן, אין להתכחש מן העובדה שפירוש של חלקן הוא בעייתי לאנשים אשר הווייתם לא הולמת לדרישות של הרבה דרשנים ופרשנים.
שוב כאן בכתובה זו אנו מוצאים ביטוי ודוגמה לאהבה טוטלית, של סוג אחר אזי מדובר על בורא עולם ועם ישראל, אך אין ספק שהיא גם עונה לסטנדרטים של המודל המקובל והנפוץ ביחסים הזוגיים בהקשר התרבותי שלנו.
מרכיב ההתעלמות מנקודת מבטה של האישה הוא חיוני להטרדה מאיימת (O. Kamir 2007 עמוד 244) וכמובן קשור לזוגיות הטוטלית אשר חוותה רות.
את קולה של כנסת ישראל אנו לא שומעים במעמד קריאת הכתובה בשבועות כפי שגם לא את קולן של נשים בעת חופתן, או ליתר דיוק בעת חופתם של החתנים כפי שמתוכננות ומתבצעות על ידי רבנים רבים.
כמו כן מושתק קולן של נשים וגברים אשר מנסים לקדם שוויון מגדרי בתוך עולמי הדת והאמונה, הם מקבלים יחס מגונה ושומרי הסף של 'האמת' מוחים ביהדותם. בהקשר זה מתאחדים אהבה רומנטית, הטרדה מאיימת ויחסים טוטאלים ומתגייסים לנטרל כל אפשרות לקדם את הזכות האוניברסלי לביטוי רוחני ואמונתי חופשי.
הרב אליהו פרץ, רבה של קהילת "בית אל" בבואנוס איירס בהווה ורב "קהילת סיני" בעבר.
רשימה ביבליוגרפית.
אמיר, ד. (1995) "אחראית", "מחויבת" ו"נבונה" כינון נשיות ישראלית בוועדות להפסקת הריון" תיאוריה וביקורת 7. עמ': 254-247.
הריס, מ. (1981) פרות קדושות וחזירים משוקצים. תל אביב: מודן הוצאה לאור. "החזיר המשוקץ" עמ' 11-45.
פרידמן, א. (2007). אימהות בראי התיאוריה. דרכים לחשיבה פמיניסטית. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה. עמ': 197-210.
קמיר, א. (2007). כבוד אדם וחוה: פמיניזם ישראלי, משפטי, וחברתי. ירושלים: כרמל , פרק 7: הטרדה מאיימת או פגישה לאין קץ ודבקות רומנטית בזוגיות טוטאלית?, עמ' 218-229.
