מאת: יסמין גרא
בזמן שהתותחים ברחבי המזרח התיכון רועמים, אצלנו בפורום 1325 המוזות לא שותקות. מאז תחילת המערכה הנוכחית מתנהלת שיחה ערה בערוצי התקשורת של פורום 1325 להסכם מדיני. הפורום נוסד זמן קצר לפני ה7 באוקטובר 2023, מתוך דאגה עמוקה שהיעדרן של נשים ממוקדי קבלת ההחלטות בישראל, יחד עם היעדר אופק מדיני לסכסוך הישראלי-פלסטיני והאזורי, עלולים להוביל לאסון.
הפורום מאגד נשים מומחיות ממגוון קבוצות האוכלוסייה בישראל – מימין, משמאל ומהמרכז – ונועד בדיוק לשם כך: להשמיע את קולן של נשים בנושאים מדיניים-ביטחוניים ולאפשר דיון ענייני גם כשאין הסכמה.למרות הכל יש דבר אחד שכמעט כולן מסכימות עליו – אין פתרון צבאי ללא אסטרטגיה מדינית. מלחמות מסתיימות בהסכמים.
פתרון דיפלומטי עדיף תמיד על פני סבבים אינסופיים של מלחמה, במיוחד כאשר בכל פעם מבטיחים לנו שהנה – זו המערכה המכרעת. שאנחנו "כפסע". ובינתיים חלפו שנתיים וחצי של מלחמה מרובת חזיתות. אולם האתגר האמיתי מתחיל בשאלות הקשות יותר. מנהיגות שרוצות להציע אלטרנטיבה למדיניות הקיימת אינן יכולות להסתפק בביקורת מבחוץ. הן חייבות להתמודד גם עם הדילמות המורכבות ביותר, במיוחד כשמביאות בחשבון מגוון רחב של פרספקטיבות.
כיצד, למשל, ניתן לקדם חזון של שלום ושגשוג מול יריב שחורט על דגלו יצוא של טרור וגוזר על עמו דיכוי ודעיכה כלכלית? מתי התערבות חיצונית בענייניה של מדינה היא לגיטימית, והאם היא לגיטימית רק כאשר היא מתיישבת עם האג'נדה שלנו? ומה המשמעות של מהלך צבאי רחב היקף כאשר מקבלי ההחלטות עצמם אינם נהנים מאמון ציבורי רחב, האם ניתן לסמוך על שיקול דעתם, והאם בכלל ניתן להימנע מהכרעות כאלה?
אולי השאלה החשובה ביותר היא שאלת הסיום. מהו ה – end game של המלחמה הזו. החשש שאייתוללה אחד יוחלף באחר הוא ממשי. כך גם החשש מוואקום מדיני ומקריסת מערכות – תרחישים שכבר ראינו באפגניסטן, בעיראק, בלוב ובמדינות נוספות.
שיח ביקורתי
דווקא משום כך, שיח ביקורתי שאינו מתיישר מיד עם ההתגודדות סביב הדגל הוא הכרחי וחשוב בעת הזו. ביומה הראשון של המערכה, כאשר בתקשורת חגגו במשך שעות את מותו של חמינאי, צרמה במיוחד ההתעלמות כמעט מוחלטת מהחשד שהלך והתחזק משעה לשעה כי פגז תועה של חיל האוויר פגע בבית ספר לבנות וגבה, ככל הנראה, למעלה ממאה קורבנות.
יש רק לקוות שאסונות מהסוג שקרה בבית שמש יהיו מעטים ככל האפשר. אך ככל שהמלחמה מתארכת, כך גדלה גם ההסתברות לאירועים מסוג זה. הדיון במחירי המלחמה, בהשלכותיה ובהסתבכויות האפשריות חייב להיעשות בפתיחות, והוא חייב לקחת בחשבון את צורכי כלל האוכלוסייה.
הדעות בפורום אינן אחידות. יש מי שסבורות כי הרווח האפשרי של שינוי פני המזרח התיכון מצדיק את העלויות והסיכונים. אחרות מטילות ספק במניעיהם ובשיקול דעתם של מקבלי ההחלטות, ושואלות האם ניתן בכלל לתת בהם אמון, והאם זה משנה. יש הרואות במהלך כולו הסחת דעת מן הכשלים בזירה הפלסטינית ומהדשדוש בקידום פתרון בעזה.
יש מי שמעלות את סוגיית המיגון ושואלות האם מקבלי ההחלטות מבינים באמת את משמעות המלחמה עבור החברה האזרחית, כאשר כמעט מחצית מהאוכלוסייה אינה ממוגנת בצורה מיטבית. אחרות מפנות את המבט אל מערכות החינוך והתרבות, ושואלות כיצד ניתן למנוע את המלחמה הבאה, ומה תפקידם של רעיונות דתיים, שיכולים לעיתים לתרום לפתרון ולעיתים להחריף את הסכסוך.
לא על הכול אנחנו מסכימות. אבל קורה אצלנו משהו אחר, משהו שונה וחדש. אנחנו מנהלות שיח נוקב, אך לא מתלהם. אנחנו מקשיבות זו לזו, יהודיות וערביות, ימניות ושמאלניות, דתיות וחילוניות, ומנסות לגבש מסקנות ענייניות לטובת הכלל כפי שכל אחת מאיתנו מבינה אותו. אנחנו מאזנות זו את זו, משנות עמדות, ומכניסות לדיון שיקולים שלא חשבנו עליהם קודם. את השיח הזה נשים צריכות לקיים לא רק בחברה האזרחית, אלא גם סביב שולחנות קבלת ההחלטות.
אם נרצה לצאת ממעגל האימה הזה, של מלחמה שרודפת מלחמה, של קריסת משטרים שמובילה לשקיעה בבוץ ולעליית גורמים קיצוניים עוד יותר, נצטרך לעשות דברים אחרת. המחקר וההיסטוריה מלמדים שוב ושוב שקבלת החלטות מיטבית מתקבלת כאשר משלבים מגוון רחב יותר של פרספקטיבות. הצורך להגיע לייצוג הולם של נשים וקולות ממגוון קבוצות האוכלוסייה בישראל מעולם לא היה בוער יותר.
פורום 1325 להסכם מדיני הוא ארגון המאגד נשים מומחיות ממגוון קבוצות האוכלוסייה בישראל, פועל לשילובן במוקדי קבלת ההחלטות והמו"מ המדיני – ביטחוני ולקידום הסכמים מדיניים. הכותבת היא מנכ"לית הפורום.
