בין ייצוג נשי לעשייה פמיניסטית

בראשון בנובמבר 2022 יעמדו שוב מיליוני אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל ויתנו את קולן לאחת מהרשימות המועמדות לכנסת. מערכת הבחירות החמישית בתוך ארבע שנים הפכה את המערכה הפוליטית קוטבית יותר בתפיסותיה. הצורך בחידוד השונות בין המפלגות הפך את הנושא הפמיניסטי ונושאי זכויות אדם נוספים כמו זכויות להט"ב, לנושאים המזוהים רק עם השמאל הליברלי ואת הימין לשמרני ופטריארכלי יותר על אף שבעבר נושאים אלו היו גמישים יותר ופחות מזוהים מפלגתית.

מבחינה מדינית-ביטחונית אין כמעט הבדל בין המפלגות השונות. המפלגות היהודיות מעוניינות לשמר ריבונית יהודית ציונית, הממשלה הנוכחית הבהירה כי את הסכסוך הישראלי-פלסטיני אין בכוונתה לפתור וכי מבצעים ביטחוניים בעזה, שמירה על אזרחים ערביי ישראל כאזרחים סוג ב', המדיניות בשטחים וכן הלאה, נשארים כמו שהם.

מציאות זו הופכת את נבחרי הציבור שלנו ל"סלבס" שעוסקים בספינים תקשורתיים ומתחרים על תשומת הלב הציבורית – דרך עליה להר הבית, הפגנות נגד ילד טרנסג'נדר בין שמונה, בצעקות במליאה ועוד שלל דרכים לבזבז את הזמן במקום לעבוד בשבילנו. לצד זאת, הממשלות השונות תמיד ידאגו לאינטרסים (ובעיקר לאינטרסים הכלכליים) של בעלי הכוח והממון, בלי קשר לתכתיבי המציאות. בשיא תקופת הקורונה והסגרים, הגניבה ממשלת הימין לתוך חוק העוסק במענקי הקורונה סעיף העוסק בהפחתה של מס הרכישה לרוכשי דירה שנייה – כלומר, משקיעים. במציאות עגומה בה מחירי הדיור עולים ומטפסים ולאדם הממוצע אין אפשרות לרכוש אפילו דירה ראשונה, בה נשים איבדו מקומות עבודה בשל הסגרים הממושכים והציבור חרד לפרנסה היומיומית שלו, עסקה הממשלה בדאגה לבעלי הממון. גם "ממשלת השינוי והריפוי" הכניסה לחוק ההסדרים סעיפים שמקלים על בעלי נכסים והמשיכה במסורת הממשלתית – לדאוג להון ולממון.

כך, אנו נאלצות להתפשר על החיים שלנו: על מחיה יקרה, על מערכות אטומות ובירוקרטיות שמסרבלות את חיינו, על חוסר צדק משווע של מערכות המשפט והאכיפה – במיוחד בכל הנוגע לחיינו כנשים במדינת ישראל.

להשפיע במקסימום

הטלטלות הפוליטיות שעוברת המדינה בשנים האחרונות מזיקות לנשים והן הראשונות להיפגע. איחוד מפלגות לרוב ייפגע במקומן של נשים בצמרות הרשימות וידחוק אותן לתחתית, כפי שניתן לראות מהאיחוד האחרון של המפלגות "כחול לבן" ו"תקווה חדשה" או בשמן החדש "המחנה הממלכתי", שדחקו אגב איחוד שלוש נשים החוצה מהמקומות הריאליים.

הפריימריז בליכוד הוריד את מספר הנשים מתשע נשים מכהנות – לשש בפוטנציה, במקומות הריאליים. היעלמותה של מפלגת ימינה מהמפה מוציאה עוד כמה נשים מהאפשרות לכהן בכנסת ואובדן המנדטים של מרצ והעבודה מורידים את כמות הנשים בשתי המפלגות משמונה לשש. כל השינויים הללו מרעים את מצבן של נשים ומורידים את אחוז הנשים במקומות הריאליים בכנסת מ-43 נשים מכהנות כחברות כנסת ושבע נוספות כשרות לשלושים נשים במקרה הטוב ביותר, לפני חלוקת התיקים.

וכפי שאנחנו יודעות, רק ייצוג, אף פעם לא מספיק. מעקב אחרי עשייה ציבורית פרלמנטרית של נבחרות ונבחרי הציבור שלנו היא המדד החשוב והמכריע ביותר בקביעת מדיניות החיים שלנו. זה לא מספיק להתרעם ברשתות החברתיות ולצפות בכתבות קורעות לב על עוד אישה שנרצחה או עוד שופט ששחרר אנס לחופשי כשהחקיקה והמדיניות נשארים במקום ומאפשרים לפטריארכיה להכתיב את חיינו. ייצוג נשים בכנסת זה חשוב, אך גם חשוב שנשים ייצגו צרכים של נשים, יפעלו לקדם אותם ויעבדו בשביל הקול שלנו.

2021 נרשמה כשנה בה המודעות והשיח הציבורי סביב אלימות מגדרית ורצח נשים היו בשיאם בעקבות עשייה מאומצת של פמיניסטיות וארגונים פמיניסטיים, זאת בנוסף לחמש שנים של תנועת MeToo שהציפה פגיעות מיניות בכל רובד אפשרי בחברה הישראלית. בכנסת ה-24 כיהנו מספר שיא של נשים – 43 חברות כנסת ושרות (שעד סוף כהונתה של הממשלה, הפכו ל-36 נשים). יצאנו לבדוק האם בזכות נוכחות נשית גבוהה, הנושאים בראש סדר היום הפמיניסטי אכן זכו לגיבוי בחקיקה והאם נוצר שינוי מהותי ביחס כלפי מצוקות שנשים חוות.

בתחום החקיקה לא נרשמו הישגים משמעותיים עבור נשים. רוב החוקים שהוצעו עברו רק בקריאה טרומית ונשארו תלויים בגורלה של הממשלה הבאה. מבדיקה שערכנו, בכנסת הנוכחית הוגשו 22 הצעות חוק שונות העוסקות בצורה ישירה או עקיפה בשיפור מצבן של נשים בישראל.  14 הצעות חוק העוסקות בסוגיות של אלימות מינית ומגדרית, ביניהן חוק האזיק האלקטרוני לגברים אלימים, הארכת תקופת ההתיישנות על עבירות מין, הסדרת כספי הממון של אישה שנרצחה ע"י בן זוגה (כיום הוא זכאי לירושה של ממונה יחד עם צאצאיה) והגנה על זכויות ילדיה של הנרצחת. בנוסף, הוגשו חמש הצעות חוק העוסקות בייצוג נשים ומיעוטים ושלוש נוספות העוסקות בהארכת חופשת לידה להורי פעוט עם מוגבלות, פיצוי למפוני ומפונות גבעת עמל והשוואת קצבת אזרח ותיק לשכר הממוצע. מבין 22 הצעות החוק רק שתיים עברו בקריאה שלישית ומוגדרים כיום כחוקים במדינת ישראל: חוק חיסיון ראיות (טיפול נפשי של נפגעות ונפגעי עבירות מין) בהליכים פליליים של מיכל רוזין (מרצ), מירב בן ארי (יש עתיד) ואבתיסאם מראענה (העבודה), והחוק לשמירת דגימות פורנזיות מנפגעות ונפגעי עבירות מין של מירב בן ארי (יש עתיד).

לאחר שנים שלא פעל, הוקם מכוח החלטת ממשלה הקבינט לשיוויון מגדרי, ועדת שרים מיוחדת האמונה על גיבוש מדיניות ואסטרטגיה למיגור אלימות מינית ומגדרית, טיפול בפערי שכר ונשים מוחלשות. שרת התחבורה מרב מיכאלי התעקשה על הקמתו במסגרת הקמת הממשלה האחרונה וחברות וחברים בו 11 שרות ושרים.

הקבינט התכנס ארבע פעמים ודנו בו בנושאים הבאים: תכנית למיגור האלימות כלפי נשים, אמנת איסטנבול, תוכניות המשרדים לקידום שוויון מגדרי, פרשת הסרסור בסוהרות, רצח נשים, ודו"ח ברלינר שהוביל לקידום החלטת ממשלה לקידום זכויות נפגעות ונפגעי עבירה. בשונה מהכנסת ומהוועדות, יש לקבינט סמכויות לקבל החלטות ממשלה, כיוון שהיא מורכבת משרי ממשלה. גם בממשלה הבאה, באם תהיה חלק מהקואליציה, עתידה לדרוש מפלגת העבודה והעומדת בראשה, מרב מיכאלי, להקים ולעמוד בראש הקבינט לשוויון מגדרי.

כמה מהישגיו של הקבינט:

בדיונים האחרונים כל משרד היה צריך להציג את התכנית לשיוויון מגדרי וכיצד הוא מקדם זאת במשרד שלו, עצם ההצגה וגרמה למשרדים לפעול בנושא.

דיון בדו"ח ברלינר – ליווי נפגעות עבירה בהליך הפלילי: בזכות הדיון בקבינט התקבלה החלטת ממשלה של המשרדים הרלוונטיים, ביניהם משרד המשפטים, ליישום המלצות דו"ח ברלינר (ביניהם: קידום סיוע משפטי וליווי טיפולי לנפגעות עבירה, הקמת יחידות הסיוע לנפגעות עבירה בפרקליטות המדינה ועוד…).

עם כל זאת עדיין לא קודמו במסגרת הקבינט תוכניות או החלטות ממשלה משמעותיות. ועל אף התהדרותה של הממשלה הנוכחית בהיותה ממשלת שינוי הפועלת בצורה שוויונית ופמיניסטית יותר לעומת ממשלות ימין, קרו כמה דברים בחסות הקואליציה הרחוקים מהאג'נדות הללו ואף סותרים אותם.

בדצמבר 2021 עלתה הצעה מהאופוזיציה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת פרשת סרסור הסוהרות בכלא גלבוע. חברות הקואליציה הבהירו כי הן מעוניינות להעביר את ההצעה, אך נציג מפלגת העבודה בקבינט המגדרי, השר עמר בר-לב, סירב לכך והתנגדותו דחתה את ההצעה. רק לאחר שהתפוצצה הפרשה בתקשורת שוב באוגוסט האחרון, החליטו שר הבטחון גנץ והשר לביטחון פנים על הקמת צוות לבחינת אופי שירות החובה בבתי סוהר.

בשנת 2022 הוקצו בבסיס תקציב המדינה 155 מיליון שקלים בשנה לתוכנית הלאומית למאבק באלימות נגד נשים. 100 מיליון ₪ פחות ממה שסוכם שיוקצה בשנה זו. יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה עאידה תומא-סלימאן אמרה בתגובה: "אני רואה זאת בחומרה. אמרו שתהיה ממשלת שינוי. אנחנו דורשים יחס אחר לחייהן של הנשים. זו אינה התוספת הראויה לתוכנית וסדרי העדיפויות שנקבעו אינם נכונים. אין דגש ראוי לטיפול ברצח נשים ערביות. יש תוספת רבה לטיפול בגברים האלימים ותוספת תקנים לשוטרים בכל פינה, אבל אנחנו מאבדים את הנשים הנפגעות".

גם העלאת גיל הפרישה לנשים מגיל 62 לגיל 65 עברה בכנסת הזו, על אף התנגדותן של הח"כיות ושל הוועדה לקידום מעמד האישה. "בחוק ההסדרים קראו לזה תכנית לשוויון מגדרי"  אמרה בפתח הישיבה המיוחדת שכינסה הוועדה לקידום מעמד האישה, יו"ר הוועדה ח"כ תומא סלימאן "בעיני אי אפשר להתחיל עם השוויון המגדרי דווקא בנקודת היציאה משוק העבודה. עדיין נשים משלמות מחיר על תפיסה מוטעית, עדיין הן משתכרות 70 אחוז על אותה משרה, עדיין מאבדות בדרך חלק מהאופציות להתפתח בשוק העבודה". "אין ספק שנשים עובדות במשרה כפולה גם בבית וזה עדיין לא מתומחר ובמקביל העבודה השוחקת", אמרה השרה מיכאלי בתגובה לדיון " לכן הדחייה של קבלת קצבת הזקנה זה מאוד פוגעני עבורם." בכל זאת, לא הצליחה הקואליציה לדחוק החוצה את הנושא מחוק ההסדרים וכך, על גבן של נשים ממעמד כלכלי נמוך קיצצה המדינה מאות מיליוני ש"ח.

גם בשנת 2022 ישנן בכנסת ישראל מפלגות שנשים לא יכולות להיבחר בהן. הייתן מצפות שזה יהיה הנושא הפמיניסטי הבוער על סדר היום של ארגוני זכויות נשים, ארגונים לוביסטיים ומפלגות המתהדרות בתפיסות פמיניסטיות, אך לא כך המצב. הרשימות לבחירות הקרובות הוגשו ועדיין אין נשים ברשימות החרדיות. זה אולי נראה פרט שולי וחסר חשיבות אבל יש לפרט הזה השפעה על כולנו.

22 נשים חרדיות, בוגרות תנועת "נבחרות", הגישו בחודשים האחרונים בקשות רשמיות לש"ס, דגל התורה ולאגודת ישראל להתפקד לשורותיהן כחברות מפלגה מן המניין. התגובות של המפלגות נעו בין התעלמות מוחלטת מפניותיהן החוזרות (ש"ס) ובין תשובות סירוב לקוניות )דגל התורה, אגודת ישראל(. ההתעלמות והסירוב לא הותירו בידיהן ברירה אלא לפנות לבית המשפט. באוגוסט האחרון הגישו הנשים החרדיות, לצד תנועת נבחרות, עתירות כנגד ש"ס ואגודת ישראל בבית המשפט המחוזי )בירושלים ובת"א בהתאמה( בעקבות העתירה לביהמ"ש מפלגת ש"ס נדרשה לספק תשובה לעותרות. מארגון "נבחרות" נמסר: "אנו חותרות לכך שהנשים תתקבלנה כחברות מפלגה מן המניין ובכך תפתחנה דלת לנשים חרדיות נוספות לקחת חלק בעשיה פוליטית ובתהליכי קבלת החלטות". האם שמענו חברות כנסת או שרות מדברות על הנושא או מוחות נגדו? לא.

אם נבחן את העשייה הפמיניסטית בכנסת האחרונה לעומקה אפשר להסתכל עליה כמו על קישוטים לסוכה – בעיקר למראית עין. העשייה הפמיניסטית מתרחשת בלי אסטרטגיה משמעותית, עם הרבה כותרות מפוצצות בעיתונים אך כמעט בלי תוכניות סדורות, אג'נדה וכפועל יוצא, הקצאת משאבים ושינויים משמעותיים בחקיקה. בסופו של יום רוב המציעות את הצעות החוק והיוזמות הינן נשים ורוב שיתופי הפעולה לחקיקה ויצירת סדר יום פמיניסטי מתרחשת בין נשים. זו נקודה שמבהירה עוד עד כמה ייצוג נשי, בכל גווני הקשת הפוליטית והמעמדות השונים, הוא קריטי לשינוי מדיניות, חקיקה והקצאת משאבים בצורה משמעותית עבור 51% מהאוכלוסייה.

לסיכום, אי אפשר להטיל את כל כובד האחריות רק על נבחרות הציבור שלנו. ללא כוח פוליטי מספק קשה מאוד לעשות שינויים או לפעול בצורה אסטרטגית. בלי ההתערבות שלנו, הבוחרות, בבחירה בנציגות פמיניסטית ברשימות לכנסת על כל גווניה (ע"ע רשימת הליכוד) על ידי התפקדות למפלגות והשפעה על רשימות הנציגים. מפלגות דיקטטורה בהן הרשימה מורכבת על ידי גבר אשכנזי שמקשט לנו אותה בכל מיני ייצוגים בלי האפשרות להחליף אותו מראשות המפלגה או לבחור את הנציגים בעצמנו, או בחירה במפלגות רק בגלל "כן ביבי" או "לא ביבי", מחלישה את מקומנו, מעמדנו והאפשרות שלנו לשינוי חברתי אמיתי.

בכתבות הבאות בסדרה נראיין את חברות הכנסת נעמה לזימי ממפלגת העבודה וחברת הכנסת קרן ברק ממפלגת הליכוד. שתי חברות הכנסת הראו בקדנציה האחרונה שפמיניזם זה לא רק דיבור, אלא שהוא מצריך עשייה יומיומית סיזיפית. השיחות איתן מלמדות על המשמעות של ייצוג נשים פמיניסטיות, שנאבקות למען זכויות נשים, לרוחב כל הקשת הפוליטית ושעל אף המחלוקות, ישנם רגעים מרגשים של שיתופי פעולה חוצי מפלגות וזה מה שמייצר כאן אלטרנטיבה אמיתית לפוליטיקה אחרת, פמיניסטית יותר.