מאת: מאיה ענבי
פריימים מהסרט 'בלונדינית' לא מפסיקים להופיע לי בפיד באינסטגרם מאז שיצא לפני חודש וחצי. אז החלטתי לצפות בו, מבלי שבאמת ידעתי מה הוא מגולל, ולכן החבטה בבטן הייתה חזקה קצת יותר.
בלונדינית הוא סרט דרמה בבימויו של אנדרו דומיניק, המבוסס על רומן משנת 2000 של ג'ויס קרול אוטס, ובו מתוארים חייה של הכוכבת ההוליוודית מרילין מונרו בגילומה של השחקנית אנה דה ארמס. על אף שהסרט מבוסס על אירועים מחייה של הכוכבת, הוא אינו נחשב לביוגרפיה, כיוון שהוא מקצין ומוסיף פרטים לסיפור חייה. למעשה, הסרט מזקק מתוך שלל חוויותיה את אלו הסימבוליות ביותר, וכך מדגיש בצורה פיוטית למדי את הטרגדיה הנפלאה שנקראת החיים שלה.
אני חייבת לומר קודם כל שהדיסוננס בין ההד שיצר הסרט באינסטגרם לבין התוכן האמיתי של הסרט הוא די אירוני. רוב הפוסטים שראיתי על הסרט היו בעיקר תמונות אסתטיות של אנה דה ארמס מכל מיני פריימים מהסרט, שלא ממש מציגים הרבה מלבד פנים יפות ואחלה תחת. מה שהופך את זה לאירוני, זה שגם מרילין מונרו, בתחילת דרכה, הייתה לא יותר מפנים יפות ואחלה תחת. הסרט מציג כמעט לכל אורכו כיצד כל הסובבים אותה, כולל המפיקים והבמאים ההוליוודיים, מתעניינים במיניות שלה בלבד ולא חס וחלילה ביכולות המשחק שלה, והמיניות היא מה שגם הוביל לפריצה שלה.
"פצצת מין מתקתקת"
ככה נורמה ג'ין שלנו מפתחת את הדמות של מרילין מונרו, מה שהופך לשם הבמה שלה. מרילין היא הקריירה של נורמה ג'ין. היא האישה החייכנית והשובבה, 'פצצת מין מתקתקת', סמל סקס, שחקנית שסרטיה נועדו בעיקר לבדר גברים. אבל נורמה ג'ין היא יותר מזה. יש לה חלומות, היא רוצה שיתפסו אותה כשחקנית רצינית, היא רוצה ללמוד תיאטרון ויותר מהכל, היא רוצה שמישהו יאהב אותה באמת, את נורמה ולא רק את מרילין.
הסרט מרבה להציג את המתח שקיים בין נורמה לבין מרילין. נורמה יודעת שהיא לא מרילין, שמרילין היא סוג של כלא בשבילה. הרי מרילין מייצגת בדיוק את כל הדברים שנמאס לנורמה להישפט לפיהם. עם זאת, נורמה יודעת טוב מאוד שמרילין גם מגנה עליה. היא מציגה תדמית שמחה ושובבה שתואמת יפה מאוד את סטראוטיפ סמל המין שהיא, וכך משמרת את הקריירה שלה.
ממרלין לנורמה
הצפייה בסרט היא די קשה. היא כוללת הרבה סצנות של אלימות, אלימות מינית, ובעיקר מלווה בצער כלפי מרילין, שלא מצליחה לפרוש כנפיים ולהשתחרר מהמציאות שבה היא חיה. מציאות מצערת שבה כל הסובבים אותה — המפיקים והמעריצים החרמנים — כולם צופים במצבה הנפשי והפיזי מִדרדר לאין שיעור כאילו זה מופע בידור. כאילו הם צורכים את זה. וכך גם מי שצופה בסרט עצמו. באופן אישי, בתחילת הצפייה לא כל כך הצלחתי להצביע על מה בדיוק קשה בצפייה. אמנם יש שלל סצנות לא נעימות לצפייה בכלל, אך הוויזואליות לא הייתה מה שחבט לי בבטן. אני מניחה שהתשובה היא שבתור אישה היה לי קשה לצפות בסרט, כי למעשה מה שהוא מתאר, זה איך נשיות הופכת למוצר נסחר מבלי שאף אחד מעוניין לעצור את זה. מרילין היא חתיכת בשר. היא בובה. עושים איתה מה שרוצים. מריצים בדיחות על חשבונה ועל חשבון המיניות שלה מתי שרוצים. מסממים אותה מתי שרוצים. ובסוף גם משלמים לך איך שרוצים. לקחו את הנשיות שלה והפכו אותה למכונת דולרים.
במהלך הסרט, בסצנה שמבוצעת בה הפלה בניגוד לרצונה, הדבר בא לידי ביטוי באופן מובהק. בסצנה חוטפים אותה עירומה ממיטתה ומפסיקים לה את ההריון בניגוד לרצונה, רק כדי שתמשיך להיות 'מרילין מונרו', פצצת המין המהלכת, שמגלגלת סכומי עתק בידיהם של המפיקים ההוליוודיים ששוכחים ומשכיחים את נורמה ג'ין. היא מנוצלת עד כדי רמה של סחר בבני אדם והכל אל מול אורות הזרקורים. זאת המציאות שלה.
סרט קשה לצפייה, אין מה להגיד. זהו סרט ארוך וקודר עם הרבה סצנות קשות וסיפור טרגי בהחלט, שכמעט מתחילתו אפשר היה לקרוא את הכתובת שעל הקיר. אני עדיין כמובן ממליצה על הצפייה בו, בעיניי זהו סיפור שחשוב שיסופר בדרך זו.
ודבר אחרון, אם אחזור לעניין יחסי הציבור של הסרט, חבל לי מאוד על החשיפה שהוא מקבל. חבל לי מאוד שכל מה שידעתי על הסרט לפני שצפיתי בו היה "תראו איך אנה דה ארמס יפה ודומה למרילין מונרו" בפוסטים באינסטגרם. חבל לי שהביקורות שהסרט מקבל הן "הסרט משפיל ומבזה את חייה של מרילין מונרו". חבל מאוד שאנשים ציפו לסרט נוצץ שמייפה את הדברים, בדיוק כמו שניסו לעשות לה במהלך חייה כאשר השכיחו את נורמה, וכולנו יודעים לאן זה הוביל אותה (ספוילר, היא מתה ממנת יתר).
חבל לי כי זה אומר שעדיין לא התקדמנו אל מעבר לאסתטיקה שמוכרת. עדיין לא התקדמנו ממרילין מונרו לנורמה ג'ין.
