(ספוילרים כל העונות של באפי)
הרבה לפני סדרות שהעלו על נס את חשיבותה ומשמעותה של החברות הנשית, היתה זו באפי שהציבה אותה במרכז כערך מכונן ומוביל במאבק שלה להצלת העולם. למן הרגע הראשון של הסדרה היה ברור שבאפי קוטלת הערפדים המייצגת 'אחת בדורה' ו'היא לבדה אמורה להילחם בערפדים, בשדים ובכוחות האופל', לא באמת תוכל לעשות זאת לבדה. כך הופכת באפי לקוטלת הראשונה בשושלת הקוטלות ששוברת מוסכמה (עוד אחת מיני רבות ששברה הסדרה אי שם בשנות התשעים) לגבי מה שנדרש ממנה כקוטלת ומתחברת ל'סקוביז', ווילו וזאנדר המהווים לה מסגרת חברתית תומכת ומסייעת, מעוררת השראה ואומץ. לראייה, כבר בעונה הראשונה, מציל אותה זאנדר ממוות לאחר שהמאסטר הורג אותה ומעשה זה שובר את הנבואה על מותה בקרב. כך, החברות עמו משנה את גורלה. הוכחה נוספת לכוחה של החברות במסעה של באפי, ניתנת לנו בעונה השניה כאשר קנדרה הקוטלת מגיעה לסאנידייל (לאחר שבאפי מתה וחזרה לחיים היא יצאה מהמעגל של הקוטלות והחל מעגל חדש, כך מתאפשר לקוטלת נוספת לפעול בעולם) ומהווה תמונת נגד של באפי. קנדרה היא 'קוטלת טובה' כמו שקוטלת צריכה להיות, קראה את כל הספרים, מצייתת לצופה שלה ואין לה חברות וחברים על מנת שלא לפגוע ב'משימה'. על כן היא מאומנת היטב וחזקה אבל אינה מורגלת בקשרים חברתיים. כאן בדיוק מתגלה נקודת התורפה שלה החושפת עוד רובד בכוח של באפי. החברות האמיצה משמשת עבורה כמקור כוח משמעותי והיא אינה יכולה לפעול בעולם לאורך זמן ללא החברות.ים שלה. נקודה זו מתעצמת בסוף העונה השלישית שהיא שיר הלל למאבק משותף ומאורגן היטב של החבורה בראש העיר. בעונה הרביעית אנו מגלים עוד פאן של כוחה של החברות כאשר לאחר שהסקוביז קצת מתרחקים בעקבות ההליכה לקולג' וההתבגרות ובעקבות הסכסוך שמייצר ביניהם ספייק, הם מבינים שהדרך היחידה שלהם להתמודד עם הרשע התורן אדם, הוא דרך איחוד תודעתי ביניהם, שמשפר את יכולתם לתקשר גם מבלי לדבר, יכולת תקשור זו שהם מפתחים עוד תחזור אלינו בעונה השביעית במאבק האחרון והסופי נגד הרוע הראשון.
בעונה החמישית כשמגיעה 'המועצה העליונה' לחקור ולבחון את באפי בתמורה לידע, מעלים צוות החוקרים תהייה בנוגע לחבורת ה'אזרחים' שסובבת אותה ולכאורה מחלישה אותה כשהיא נדרשת להגן עליהם, אך ברגע מכונן, מתייצבת מולם באפי בנחישות והופכת את יחסי הכוח כשהיא מכריזה על החבורה כיחידה המורכבת משתי מכשפות חזקות, שדת נקמה ובחור שצבר הרבה ניסיון שטח והוא חלק מהיחידה.
גם בפעם השניה שבה באפי מתה, בסוף העונה החמישית, הסקוביז בעזרת כוחה של ווילו הם אלה שמחזירים אותה לחיים בעונה השישית. גם אניה וטארה שמצטרפות לחבורה החל מהעונה השלישית והרביעית מעשירות אותה בקשרים משמעותיים. כך למשל טארה שמצטרפת כבת הזוג של ווילו, מפגינה כלפיה סולידאריות נשית והזדהות בשני רגעים מרגשים ואינטימיים. האחד כאשר אמה של באפי מתה וטארה מניסיונה עם אובדן אם, נותנת לה לגיטימציה לתחושותיה. השני כאשר באפי מתוודה בפני טארה על יחסיה האסורים עם ספייק והיא מצליחה לסייע לה ולעמוד לצדה מבלי לשפוט אותה.
העונה השביעית המסכמת והאחרונה היא העונה שבה מתאחדים הסקוביז מחדש על אף הקונפליקטים והקרעים ביניהם לאורך הדרך וביחד מובילים את המאבק האחרון והמכריע שאינו מסתיים אך ורק בניצחון על הרוע הגדול, אלא גם בחלוקת סופית ופורצת דרך של כוחה של באפי כקוטלת וכוחה של ווילו כמכשפה לכל מי שיש לה את הפוטנציאל להיות קוטלת, כלומר, אנחנו הצופות.
זוהי גם העונה שבה חוזרת פיית' הקוטלת (שבאה אחרי קנדרה) לסאנידייל לתיקון היחסים הרעועים בינה ובין באפי, כששתיהן לבסוף מבינות את כוחו של הקשר ביניהן. כמו כן, גם ספייק הערפד שיצא להשיג נשמה כדי להיות ראוי לבאפי, מצטרף לחבורה במאבק האחרון ומקריב את חייו למאבק.
החברות הנשית המוצגת בבאפי, שאינה כוללת רק נשים כמובן, היא אחד הכוחות המניעים את הסדרה ומדגימה עבורנו לאורכה, ערך פמיניסטי ומכונן של סולידריות נשית ואחיות (סיסטרהוד) כשהקוטלת הופכת את גורלה כמי שנועדה לפעול לבד ומבינה שהחברויות שלה, הן אלה שיקדמו אותה, יעזרו לה להילחם בעולם, לשרוד בתוכו ולהציל אותו.
בהתאמה, עבורי, באפי היא לא רק סדרה שעיצבה את אישיותי בהיותה דרך חיים, אלא גם סדרה שהביאה לחיי חברויות רבות ומשמעותיות. מצאתי שיש בכוחה לייצר קשרים חזקים של הכרות שלעיתים נדמית קדומה, עקב היותנו קוטלות בעולם.
את הסדרה הכירה לי אחותי רילי ווילו, אחרי שכבר שודרה וכך נחשפנו בצפייה משותפת פרק אחר פרק לעולם ולשפה הייחודית של באפי והסקוביז… בהתחלה חשבנו שאלה רק אנחנו ועוד כמה מוזרות לבד בעולם, אבל אז גילינו את הקהילה והפאנדום. אני זוכרת את הרגע שבו הבנתי שבאפי היא נושא להרצאות, בעיקר בכנסי מדע בדיוני ופנטזיה, גם בארץ וגם בעולם (ואפילו יש כתב עת לועזי בנושא בשם Slayage). כך הגעתי פעם ראשונה לפסטיבל אייקון ופגשתי כמה חברות וחברים שמלווים אותי עד היום. רבות ורבים היו חברי 'קהילת סאנידייל בישראל' שפעלה אז במגוון מרחבים (למשל כנס 'מי ימלל גבורות סאנידייל', המסיבאפי, הקרנות פעילות של המחזמר ועוד) וכך גם אני הצטרפתי, החזקתי בכרטיס חבר, רכשתי אקססוריז ואף הרציתי בכמה הזדמנויות. חברות הקהילה הכירו לי גם את האתר המיתולוגי 'המסך המפוצל' שהיה אתר לחובבי טלוויזיה והיה בו דף מיוחד לחובבות באפי. שם כתבו החברות והחברים ניתוחים מבריקים ומעמיקים לפרקים השונים ועסקו בשיחות ובדיונים שהאירו עבורי את הסדרה באופן שהבנתי לראשונה שמדובר באירוע משנה חיים. גם אני פרסמתי שם כתבה על אניה וטארה ממבט פמיניסטי .
כך התגבשה זהותי כבאפיסטית ואני נוהגת להצהיר עליה בהזדמנויות שונות ולגלות עוד ועוד כמוני. כמרצה לקרימינולוגיה ומגדר באוניברסיטה מזה שנים רבות, גיליתי שבכל פעם שאני מדברת בכתה על היותי באפיסטית (בין שאר זהויותיי כפמיניסטית, כמזרחית, כקווירית ועוד), אני זוכה למגוון מבטים משתאים שביניהם תמיד ניתן לראות כמה עיניים נדלקות, כמה ראשים מהנהנים וסטודנטיות שבאות לאחר מכן לומר עוד משהו על באפי. זה נפלא בעיני.
בשנה האחרונה זכיתי להגשים חלום. לפני כשנה הוזמנתי להרצות בערב עיון שכותרו 'מבט ביקורתי ביצירותיו של ג'וס וידון', שערכו פנינה מולדבנו ושלי לויט בחסות החוג ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל-אביב, קהילת ג'וס וידון הישראלית, האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה ומכון פורטר לפואטיקה וסמיוטיקה באוניברסיטת תל-אביב. בעקבות הארוע הזה החלטנו שלושתנו יחד עם אודליה ברקין-קמיל וליהי רוטשילד להמשיך את הפעילות והקמנו קבוצת מחקר ביצירותיו של ג'וס ווידון שפועלת בתמיכת התוכנית למגדר באוניברסיטת תל אביב. במסגרת קבוצת המחקר המונה כעשר חברות פעילות ועוד כמה, אנחנו נפגשות מדי חודש ודנות כל פעם במחקר של אחת מאתנו שנקשר ליצירותיו של ג'וס ווידון. תוצרי הקבוצה הוצגו בינואר השנה בכנס השני ל'מבט ביקורתי ביצירותיו של גו'ס ווידון' אשר הוקדש לציון עשרים שנה לבאפי קוטלת הערפדים. השילוב בין האקדמיה והמחקר הביקורתי ובין הקריאה המתמשכת בבאפי יחד עם חברות באפיסטיות שחולקות את אהבתן לסדרה הוא לא פחות ממענג ומלא תשוקה. הוא הופך את באפי לא רק לדרך חיים, שהרי כולנו קצת מוזרות ואאוטסיידריות, קוטלות ערפדים ונלחמות בשדים שלנו באקדמיה ומחוצה לה, אלא גם למושא למחקר, באופן שמאשר מחדש כמה היצירה זו היא קאנונית ומכוננת בתרבות הפופולארית ועבורנו בפרט. היא מאפשרת לנו להביא את החברות הנשית והסולידאריות הפמיניסטית כפרקטיקה השזורה בתיאוריה והגות אל המרחב האקדמי שעלול לעתים להיות קר ומנוכר ונותנת לנו השראה ואומץ. באפי קוטלת הערפדים, לא רק שינתה את חיי, היא ממשיכה לעשות כך בדרכים נהדרות. היא מאפשרת לי לחלק את הכוח שלי עם אחרות ולשאוב כוח מהן ועל כך, אני מודה לה.
פוסט זה מוקדש לחברותיי וחבריי הבאפיסטיות והבאפיסטיים באשר הן.ם.
