מאת: תמי יקירה
והנה בערב אחד תפיסת הטרנספר והטיהור האתני הפכו למיינסטרים. המילים נאלמות מול העוצמה, הקצב, הטירוף. זה משתק ממש. צונמי. בכל זאת מנסה לאסוף כמה מחשבות ולשים אותן במילים.
"פינוי מרצון" או בשם יותר מדויק, הרצחת וגם ירשת: כמה אכזריות, ציניות וסדיזם צריך כדי להחריב עד היסוד ערים שלמות, להפוך אותן ללא ראויות למגורי אדם לשנים קדימה, ואז לקרוא לטרנספר של התושבים שם פינוי "מרצון". אין יותר "הרצחת וגם ירשת" מזה. ההיתממות של אנשי השמאל – מרכז שאומרים "אבל אם הם רוצים לצאת, צריך לאפשר להם לצאת" היא פשוט מחפירה. זו תועבה מוסרית, באמת שאין מילים לבטא את הבחילה שמעלה הרעיון הזה.
זה לא אישי, זה פוליטי: ברמה האישית ברור שחובת מדינות לקלוט פליטים ולאפשר להם להשתקם עד שיוכלו לשוב לביתם. אם טראמפ ונתניהו לא היו מעלים בלהבות את מושכלות היסוד של הסדר העולמי, אפשר היה אולי להיאחז בטיעון הזה ברצינות. אבל ברור כשמש שהפינוי הזה הוא לא פרויקט הומניטרי של סיוע לפליטים, אלא פרויקט פוליטי של טרנספר, טיהור אתני וכיבוש. שינוי סדרי עולם.
סכנה עצומה שעוד אי אפשר בכלל להעריך את ממדיה: סכנה ליציבות כאן, ליציבות האזורית, ליציבות העולם. את השדים שטראמפ משחרר מהבקבוק אי אפשר יהיה להחזיר בקלות. אולי אי אפשר יהיה להחזיר בכלל. הלגיטימציה האדירה לתפיסות כהניסטיות כאן ובעולם כולו, השלכת הזכות להגדרה עצמית לפח, ביטול מושכלות יסוד של משפט בין לאומי שלא קונים שטח בהפעלת כוח, ההשלכות של כל אלה הן דרמטיות. אין להקל בזה ראש. אנשי ה"זה רק ספין" או "זו עז שהכניס בשביל המו"מ" לא מבינים את הסכנה הטקטונית באירוע הזה. הנרמול על סטרואידים של רעיונות אפלים שחשבנו שחלפו מן העולם, ההפיכה שלהם בן לילה לרעיונות לגיטימיים הוא קריסה של הסדר העולמי.
הטוויסט האכזרי של ההיסטוריה: בחלומות הכי מרים שלי לא הייתי מעלה על דעתי שארה"ב תהיה בתפקיד מפרקת הסדר העולמי של אחרי מלחמת העולם השנייה, ושאנחנו נהיה בעלי הברית שלה במשימה הזו. סדר עולמי שנכתב בדם, הרבה ממנו דם יהודי, שקבע מהם פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, שבנה מנגנונים שאמורים לא לאפשר את זה, והנה עכשיו אנחנו בחוד החנית של הרמיסה של כל זה. מאז פרוץ המלחמה כבר כתבתי כמה פעמים על הנדר שנדרנו "לעולם לא עוד", נדר שהופר, ומיום ליום זה כואב יותר.
זיכרון היסטורי של פליטות: 2,000 שנה היינו פליטים, והמשכנו לחלום על ירושלים. הטרנספר המוצע הוא קודם כל תועבה מוסרית, אבל הוא גם לא יפתור שום בעיה. הוא לעולם לא ישכיח מהפלסטינים את מולדתם. מי כמונו אמורים לדעת את זה.
האם אפשר להמשיך להחזיק באופטימיות כלשהי? קשה היום מאוד. יותר מתמיד. מחר יום חדש. אולי יהיה קצת יותר קל לזכור שאחרי זעזועים גדולים בהיסטוריה לפעמים קורים גם דברים טובים.
צילום תמונה ראשית: נועם גלאי
3 תגובות
– בהקשר גם החוק המכיר (באמת תודה) בזכות האשה על גופה והבחירה והזכות לעשות הפלה – הייתה כתוצאה של מאבק דמוקרטי בבית המשפט וביטולו מחזיר שנים אחורה ומבטל פרוגרסיביות שכבר קרתה.
– לקבל פליטים לארצך עד שישתקמו – כערך מוסרי אני מסכימה עקרונית עם הערבות ההדדית – אך יש ולשים סייגים ברורים:
פליט שלא יכיר באורח החיים הדמוקרטי ובתרבותה של המדינה – לא יוכל לחיות בארץ שקיבלה אותו. זה תנאי!
למה הפליאה על תפקידה המפוקפק של ארה"ב. האם יש בזה משהו חדש ומפתיע? מה בדיוק ארה"ב עשתה למשל בווייטנאם, בעיראק?
מה בדיוק ארה"ב עשתה בעזה עד עכשיו?
WORD.
הוצאת לי את המילים מהפה.