אף אחד לא שאל עליי

לפני כשבוע התעוררנו לחדשות טרגיות – מריאנה אלטמן ז"ל, בת ה-28 הרגה את בוריס ז"ל, בנה בן העשרה חודשים, והתאבדה. האם הותירה אחריה מכתב, שבו סיפרה כי הייתה שרויה בדיכאון אחרי לידה וכתבה, "סליחה".

הנתונים היבשים מספרים על כ-15% אימהות שיחוו דיכאון אחרי לידה, שעשוי להימשך חודשים ארוכים. אך על אף שהסוגייה מוכרת ונחקרת כבר שנים, נראה שלמשרד הבריאות ולטיפות החלב אין מענים לנשים המגיעות ומדווחות על היותן בדיכאון.

מאז פורסם המקרה הוצפה הרשת בסיפורים אישיים על דיכאון אחרי לידה. אחד מהם הוא סיפורה של נסיה (שם בדוי), אם לילד כבן שנתיים, שחוותה דיכאון אחרי לידה שנמשך כשבעה חודשים. היא דווקא דיווחה לאחראית בטיפת חלב על היותה בדיכאון ועל מחשבותיה האובדניות, אך לא קיבלה כל מענה. את המועקה היא סוחבת עד היום.

"הבן שלי נולד לפני שנתיים, בדיוק בשיא הקורונה", היא מספרת. "הלידה עצמה הייתה טראומטית, הצוותים היו בבידוד. כשהגעתי לטיפת חלב, שאלו רק מה שלום התינוק, האם הוא אוכל והסבירו לי איך להניק. אף אחד לא שאל עליי".

בכל פעם שהגיעה לטיפת החלב, מספרת נסיה, כתבה בטפסים שקיבלה שהיא בדיכאון. "מעולם לא הפנו אותי למישהו. אחרי שראיתי שאין מענה בטיפת החלב, פניתי לרופא המשפחה של קופת החולים שמיד אמר לי שאני זקוקה לכדורים. אמרתי לו שאני לא רוצה כדורים, אלא עזרה נפשית – ולא קיבלתי שום מענה".

איך הדיכאון אחרי לידה בא לידי ביטוי?

"בהתחלה לא נקשרתי אל הילד שלי. לא חיבקתי אותו, לא נישקתי, לא רציתי מגע איתו. הסתכלתי עליו בתור משהו שמכאיב לי וגורם לי לסבל. הבכי שלו הציק לי, רק רציתי שיתנו לי לישון ושמישהו יטפל בו. האכלתי אותו, לקחתי לקופת החולים, אבל הכל היה טכני. לא היה רגש. אחרי כמה שבועות אילצתי את עצמי להרגיש. זה היה תהליך ארוך. זה אבסורד שאף אחד לא מסביר לך שיש סיכוי שתיכנסי לדיכאון אחרי לידה. לא הרופאה שמלווה אותך, לא הסביבה, לא פגשתי נשים שמדברות על זה".

במשך שבעה חודשים פנתה שוב ושוב לטיפת החלב וזכתה, לדבריה, ליחס משפיל מהאחיות. "כשהבן שלי היה צריך לקבל חיסונים, ניגשתי אליהן שוב ואמרתי שאני בדיכאון. האחיות הסתכלו עליי במבט מרחם ואמרו שתכף הוא ייכנס למסגרת ותהיה לי נחת. פעם אחת אמרתי לאחיות שהייתה לי מחשבה להתאבד. גם כתבתי בטופס שיש לי מחשבות אובדניות. האחות אמרה לי 'זה יעבור'. איך נותנים לאישה שזועקת שהיא במצוקה לחזור הביתה עם תינוק? לא קיבלתי שום עזרה מטיפת חלב ומקופת החולים. כל מה שרציתי זה שמישהו יקשיב לי. גם לפני ארבעה חודשים ניגשתי שוב אל רופאת הנשים אחרי בדיקה שגרתית במטרה לקבל עזרה. היא הפנתה אותי לפסיכולוגית של קופת החולים, שהפנתה אותי לעוד מישהי, ואמרו לי שייצרו איתי קשר. אף אחד לא פנה אליי מאז".

שיתפת את הסביבה שלך בתחושות שחווית בזמן הדיכאון?

"אנשים סביבי דאגו כי הבינו שמשהו לא בסדר. ניסיתי לשתף, אבל לא הצלחתי להסביר מה אני מרגישה. כשבעלי ואני הבנו שזה דיכאון אחרי לידה, הוא ניסה לעזור. גם הוא הפסיד ימי עבודה, אבל זה לא היה מוכר כחיסור. אין יותר מדי הבנה בעניין והיינו צריכים שמישהו ילך לעבוד, אני החסרתי שבעה חודשי עבודה. אנשים לא מבינים מה זה דיכאון אחרי לידה, אנשים אומרים 'בסדר, זה יעבור', וזה לא ככה. יש תחושה מאוד גדולה של בושה, כמו שפעם הייתה בושה להיות גרושה, היום זה בושה להיות בדיכאון אחרי לידה. החברה מצפה שתלדי ומיד תהיי מאושרת, ואם זה לא ככה – את לא בסדר".

מיתוסים שמולידים אם: לפרוץ את כבלי ה"אימא המוצלחת"

ד"ר ורד בר, מנהלת מרפאת "חווה" לבריאות הנפש של האישה והיחידה לטיפול יום אינטנסיבי אם–תינוק במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, מסבירה מהו דיכאון אחרי לידה: "מדובר על ספקטרום של הפרעות, שבדרך כלל באות יחד. הן באות לידי ביטוי אצל נשים שונות בצורות שונות, זו לא מחלה אחת – אנחנו נראה סוגים שונים, כל אישה היא עולם ולכל אחת תסמינים שונים".

ד"ר בר מתרכזת בשלושה כללי אצבע לדיכאון אחרי לידה: נשים שלא מצליחות לישון בלילה גם בשעות שבהן התינוק ישן, נשים שלא מצליחות לאכול ונשים הסובלות ממחשבות שליליות, החורגות מהחששות והחרדות הטבעיות של אחרי לידה. "לנשים שלא סובלות מדיכאון או חרדה יש גם מחשבות נעימות. אצל אישה שסובלת מדיכאון או חרדה נראה רק מחשבות שליליות".

ד"ר בר מדגישה שהטרגדיה בחיפה היא אירוע נדיר וחריג שכמעט ולא מתרחש. "כשחושבים על אישה בדיכאון אחרי לידה, מדמיינים מישהי ששוכבת ולא עושה כלום. אבל זו לא המציאות. נשים שסובלות מדיכאון יטפלו היטב בתינוק שלהן: יאכילו, ידאגו, ינקו… אבל ברגע שהתינוק ישן הן פעמים רבות לא יודעות מה לעשות עם עצמן. יש נשים שמרוב חרדה לא מרפות מהתינוק, וכשהוא ישן הן לא מצליחות להירגע ולעשות משהו אחר. לעומתן יש נשים שיהיו בחרדה מלהאכיל את התינוק, שמא יפגעו בו. לפעמים הן יכולות להימנע מלטפל בתינוק מתוך החשש שהן אימהות לא טובות. כך או אחרת, למרבים הנשים הסובלות מדיכאון אחרי לידה, יהיה אכפת מאוד מהתינוק, הן ירצו לגונן עליו ולדאוג לו".

"בכל פעם שאני קונה פורמולה לתינוק וקוראת על הקופסא שחלב אם עדיף לתזונת התינוק, אני מרגישה ככשלון גמור"

"כשהלכתי לטיפת חלב בפעם הראשונה, פניתי בבכי לאחות ואמרתי לה שאני לא מצליחה להניק", מספרת נסיה על אחד הגורמים שהשפיעו על מצבה הנפשי. "היא אמרה 'אני ממליצה לך להמשיך להניק, גם אם זה כואב, כי זה המזון הכי בריא לילד'", מספרת נסיה. "אמרתי לעצמי 'אוקיי, היא אחות, היא יודעת. אני לא רוצה לפגוע בילד שלי'. במשך חודש סבלתי מכאבי תופת בהנקה עד שחברה אמרה לי שאני לא חייבת להיניק. על השלטים בטיפת חלב כתוב 'המזון הכי טוב הוא חלב אם'. גורמים לך להרגיש שאם את רוצה להיות אמא טובה את חייבת להניק, גם אם יורד לך דם מהפטמות. גורמים לך להרגיש אשמה".

חוסר תשומת הלב של הגורמים המטפלים, גבה מנסיה מחיר כבד. "אני עד היום מרגישה מועקה גדולה. אם היו עוזרים לי, הייתי יכולה להנות מהילד שלי כבר בשבועות הראשונים. אני מרגישה חוסר גדול. יש לי עוד שתי חברות שחוו דיכאון אחרי לידה וגם הן לא קיבלו כל מענה. המקרה בחיפה זעזע אותי מאוד – אם למדינה היה מספיק אכפת, אולי זה לא היה קורה".

מה היה עוזר לך במצב שאת מתארת?

"היה עוזר לי אם היו מפרסמים מספר חירום כמו שיש לתקיפות מיניות. דיכאון אחרי לידה הוא תופעה שכיחה. אם בטיפת חלב היה שלט שאומר "אם את חווה את התסמינים הבאים – תתקשרי", הייתי מתקשרת מיד. אבל לא ידעתי למי לפנות וכשרופא המשפחה אמר לי לקחת כדורים הרגשתי פגומה. אני רציתי סיוע נפשי, מישהו לדבר איתו. לא היה אף אחד שהסביר לי מה מגיע לי ואחרי שבעה חודשים בבית, לא היה לי הכסף לפסיכולוג פרטי".

נסיה חזרה לעבודתה שבעה חודשים אחרי לידת התינוק. "סבלתי מדיכאון גם בעבודה", היא מספרת. "הבן שלי נכנס למעון והיה חולה במשך תקופות ארוכות. כשלקחתי חופש מהעבודה כדי להיות איתו, זה החמיר את המצב כי להיות איתו שוב, לבד בבית, החזיר אותי אחורה".

#אימהות_ללאפילטר: "לא נוח, לא טבעי, איך זה אמור לעבוד לעזאזל?!"

לדבריה של ד"ר בר, יש שש קבוצות הנמצאות בסיכון לחוות דיכאון אחרי לידה: נשים שנמצאות במצוקה כבר בתקופת ההיריון, נשים שיש להן היסטוריה של דיכאון או הפרעות נפשיות אחרות, נשים שבמשפחה הקרובה שלהן יש נשים שסבלו מדיכאון אחרי לידה, נשים נפגעות אלימות במשפחה, בעבר או בהווה, נשים נפגעות טראומה מינית ונשים הסובלות מתחלואה גופנית משמעותית נלווית.

"החלום שלי הוא שכמו שכל אישה בישראל הולכת להתייעץ עם רופא על בדיקות גנטיות, כך כל אישה תלך ותבדוק עם מומחה בתחום מהם גורמי החוסן והסיכון שלה, ומה היא יכולה לעשות כדי להעביר את ההיריון טוב יותר", היא אומרת. "מעבר לזה, אני ממליצה לשתף את הקרובים. הרבה נשים מתביישות בדיכאון, קודם כל בפני עצמן. במקרים רבים, כשאת כבר מספרת, התגובה שאת מקבלת מהסביבה היא 'זה הורמונלי'. אמנם יש מרכיב הורמונלי שמשפיע על המצב הנפשי, אבל זה לא אומר שהמצב הנפשי לא קיים".

רוני קוזלובסקי (41) ילדה את בנה לפני כחמש שנים, ונכנסה לדיכאון אחרי לידה שנמשך שלוש שנים. כיום היא מנהלת קהילה המונה אלפי נשים במטרה לסייע לאימהות עם דיכאון וקשיים אחרי לידה. "נכנסתי לדיכאון עמוק", היא מספרת. "משבר זהות שלקח לי שלוש שנים לצאת ממנו. במהלך התקופה הזו, כשאובחנתי על ידי פסיכיאטרית, החלטתי שאני צריכה לעשות משהו. חיפשתי סיבה לקום בבוקר. רציתי למות. התחלתי לשתף בפייסבוק טקסטים שכתבתי על הדיכאון והמון נשים פנו אליי. פתאום הבנתי שאני ממש לא לבד, זה משהו שאלפי נשים חוות, והחלטתי שאני צריכה לעשות עם זה משהו. לא הגיוני שנשים מרגישות לבד".

אימהות או אי-מהות?

הקהילה שהקימה קוזלובסקי – "מותר לך; להיות יותר מאמא", מיועדת לנשים החוות דיכאון וקשיים אחרי לידה. "הקבוצה מונה כ-5400 חברות", היא מספרת. "מדברים אצלנו על הכל – על מה שקורה בזוגיות אחרי הלידה, על המשברים, על איך אני בתור אמא… הקהילה מעניקה מרחב מוגן לנשים, במטרה שידברו את מה שהן מרגישות. הקהילה פתוחה לכל מי שרוצה ויש לנו גם קבוצות וואטסאפ אזוריות ועוד קבוצה בשם "מי פנויה?" לצורך סיוע מיידי. לעיתים נשים מפרסמות פוסטים קשים, חלק כתבו שהן רוצות למות, רוצות שייקחו להן את החיים. זה לא פשוט. אני פונה אליהן מייד באופן אישי ואם צריך מפנה לטיפול. הקבוצה הזו היא מרחב לפרוק את מה שמוגדר כטאבו בחברה שלנו".

הקהילה מקיימת מפגשים חודשיים בפארק הירקון וקוזלובסקי דואגת להעשרה – הרצאות, סדנאות כתיבה וכו'… "אני רוצה שיהיה בית לנשים שהלכו לאיבוד, לתת תחושה של קהילה לאמא", היא אומרת.

"זו אחריות של כולנו", אומרת ד"ר בר. "כולנו פוגשים נשים הרות ואחרי לידה – אנחנו צריכים להרים את העין מהבטן ההריונית ולשאול גם מה שלום האישה ואיך היא מרגישה. אנחנו צריכים לנרמל את זה שנשים יגידו שלא טוב להן, להפחית את הבושה ובכך לצמצמם את התופעה. המסר שאני רוצה להעביר הוא שדיכאון אחרי לידה הוא דבר שכיח ויש הרבה מה לעשות. אין שום סיבה לסבול".

"לא לכל הנשים יש כסף לשלם לפסיכיאטר פרטי", מוסיפה קוזלובסקי. "העובדה שאישה צריכה לחכות חודשיים לפסיכיאטר של קופת החולים כשהיא בדיכאון, זה לא תקין. רשימות ההמתנה מטורפות, המדינה חייבת לתת יותר מימון לדבר הזה. האישה בחיפה הגיעה לקצה, ויש נשים רבות שזקוקות לטיפול דחוף". היא מסיימת את הריאיון במסר לנשים הנמצאות בדיכאון או במשבר: "אתן מוזמנות להצטרף לקהילה שלנו בפייסבוק וגם לפנות אליי ברמה האישית. אתן לא לבד. אני יודעת מה אתן מרגישות: חוסר תקווה, אין אוויר, חנוקה, אין לך רגע בשביל עצמך. דעו שאתן לא לבד. אם אתן זקוקות לעזרה, אני אשמח לסייע".

"זו לא בושה לבקש עזרה מכל מי שיכול – שיהיו עם התינוק כדי שתטפלי בעצמך", מסכמת נסיה. "אל תתביישו. תדברו, תגידו, תשתפו. אל תרגישו אשמות, כי אתן לא. אם בשיתוף שלי אצליח לעזור אפילו לאישה אחת – אני עשיתי את שלי".

ממשרד הבריאות נמסר: אנחנו מתנצלים על החוויה הקשה שעברה האישה ומתחקרים את המקרה במטרה למנוע הישנות בעתיד. משרד הבריאות מצפה מכלל הצוותים הרפואיים לנהוג במקצועיות וברגישות במטופלים, במיוחד בתקופה שלאחר הלידה, תקופה המחייבת תשומת לב מיוחדת מאחר ונשים רבות חוות תסמינים של דיכאון אחרי לידה.

קיימות אפשרויות רבות כדי לקבל עזרה. ככלל, הצוותים בטיפות החלב יכולים לסייע, כך גם רופאי המשפחה, הילדים וכלל הצוותים הרפואיים. לאחר שעות פעילות תחנות טיפות החלב, בין השעות 16-21 ובימי שישי בין השעות 8-13, קיים מענה גם במוקד אחיות טיפת חלב שם ניתן לקבל סיוע, תמיכה וייעוץ. טלפון המוקד: *5400.

משרד הבריאות עושה מאמצים רבים לאתר נשים החוות תסמינים של דיכאון אחרי לידה, ולתת מעטפת טיפולית הרואה את צרכי התינוק והאישה, הן הפיזיים והן הנפשיים. במסגרת זו, אחיות טיפת חלב עוברות הכשרה, על מנת שיוכלו לאתר נשים שחוות תסמינים של דיכאון אחרי לידה ולתת להן הדרכה וייעוץ, כולל תמיכה ראשונית והפניה לגורמי מקצוע נוספים להשלמת המענה. בנוסף וכחלק מהכשרתם, גם רופאי ורופאות הנשים, המשפחה והילדים, מודרכים לאתר נשים שחוות תסמינים של דיכאון לאחר לידה ולתת להן את הטיפול המתאים.