על הדיסוננס הקוגניטיבי שגברים חווים בדיונים על פגיעות מיניות.

Reading Time: 3 minutes

מאת: שירי כהן

שירי כהן ניסתה להסביר לחבר ותיק איך פגע בה ומה המשמעות של מעשיו, ונתקלה בקיר של תגובות מתגוננות והתקרבנות. האם גברים הם בכלל הקרבן פה?

מצורפים צילומי מסך מהתכתבות בה אני מנסה להסביר לגבר שתקף אותי מינית בצבא את המשמעות של המעשים שלו.

ההתכתבות החלה אחרי שהוא הגיב לפוסט ששיתפתי וטען שנשים שמטרידות ותוקפות מינית גברים הן תופעה חברתית עם משקל דומה לגברים שמטרידים ותוקפים מינית נשים. אחרי דיון פומבי ארוך, בו טענתי שאלימות מינית גברית נוכחת בכל מקום ולכן היא תופעה חברתית, ולעומתה אלימות נשית היא אנקדוטלית, הוא השיב שאני מפחיתה מחשיבות הבעיה, שגברים הם קורבנות כמו נשים והוסיף- אם נגיד הייתי אומר "כן, ניסו לשדל אותי לזנות, הייתי ילד וסוטה זקן רצה שאגע בו", אז היית מרגישה סבבה?

בתגובה, חשפתי באופן פומבי שהוא סיפר לי שהוא הלך לזונות. לכן, גם אם הוא קורבן בעצמו לפי הגדרתו, הוא מקרבן נשים בעזרת הכלי האכזרי ביותר של הפטריארכיה- האפשרות של גברים לנצל נשים במצוקה כדי לשכב איתן, ואז לספר לעצמם שזו הייתה עסקה הוגנת. שהן רצו את זה. שמותר להם.

עד אותו הרגע לא הבנתי למה במשך כל הדיון אני כותבת מתוך תחושת עלבון עמוק וזעם, עם דמעות בעיניים ורצון לצרוח מכאב. זה היה האופן הקר בו הוא הציג את הדברים, כאילו באמת קיים בסיס להשוואה בין האלימות המינית שנשים סופגות מגברים והאלימות המינית שגברים סופגים מנשים. זו הייתה היכולת שלו להתבטא באופן היפותטי ולשאול "אולי גם אני קורבן?" כשהוא זה שהפך אותי לקורבן בעצמו, לא באופן היפותטי.

אני נתקלת בהתנגדויות האלו כל הזמן מגברים, שלא מסוגלים לתפוס איך הם יכולים להיות אחראים למעשים רעים אם הם תופסים את עצמם כאנשים טובים. יש שם לתופעה הזו: קוראים לה דיסוננס קוגניטיבי והיא משתקפת שוב ושוב בגברים בכל דיון שמנסה לשים את החוויות של נשים במרכז. אני רואה בכך את אחת הבעיות המרכזיות שאנו נתקלות בהן כשאנחנו מנסות להשמיע את קולנו.

הדיסוננס קיים כי אנשים לא מוגדרים רק על ידי המעשים האלימים שלהם. הגבר שהתכתב איתי היה הידיד הכי טוב שלי תקופה ארוכה בצבא, כי הוא גם חכם ומעניין ורהוט וזה לא משנה את העובדה שהוא מסוגל למעשים אלימים ואכזריים. זוהי מציאות מורכבת. כדי להבין אותה, צריך להכיר בכך שכולנו מושפעות ומושפעים מהתרבות השקופה שלנו, שמעודדת גברים לאגרסיביות ונשים לאחריות מלאה על מעשיהם ורגשותיהם של גברים.

הפער התפיסתי הזה מייצר התנגדויות בדמות שאלות היפותטיות וצידוקים נסיבתיים להתנהגויות אלימות. זה, באופן מאוד שקוף, הניסיון של גברים להתמודד עם מציאות בה הם אולי מסוגלים לראות את החומרה במעשים כאלה, אך עיוורים לקורבנות שלהם וממשיכים להגדיר את עצמם כקורבנות, גם של המעשים שלהם עצמם.

אבל אם אנחנו מגדירות ומגדירים גם גברים כקורבנות, מה נשאר מהמשמעות האמיתית של המילה? ומה נשאר מהאחריות של גברים למעשים שלהם? לנשים אין ביטחון במקומות הכי קרובים ומוגנים, חברים קרובים וידידים יכולים להפוך ברגע לתוקפים ומאיימים. קשה לגברים להבין את זה, אבל עבור נשים זה תמיד נמצא שם. ועכשיו כשנשים סוף סוף מספרות על השגרה שלהן- תקשיבו, כי זאת המציאות ולא דיונים היפותטיים בפייסבוק. במיוחד, תקשיבו כי אחרת המצב לא יוכל להשתפר.

 

 

 

זוהי ההודעה האחרונה ששלחתי לו לפני פרסום השיחה- "אני שמחה שהגבת בצורה רגישה ושלקחת אחריות מלאה על המעשים שלך כלפיי. אני מרגישה שלמדתי הרבה מאוד מהשיחה איתך, ולכן החלטתי לפרסם אותה עם טשטוש השם שלך. אני יודעת שזה יגרום לך למבוכה, אבל לא מדובר בך או בי. וזה לא ניסיון לפגוע או להשפיל אותך. להיפך, אני חושבת שאתה מעורר הזדהות ומסביר את עצמך באופן כן שיכול להשפיע על גברים רבים להבין שהאמת המורכבת היא שלא צריך להיות מפלצת כדי לפגוע. אפשר גם להיות גבר רגיש, וביקורתי וטוב. אני מודה לך על שלימדת גם אותי את השיעור החשוב הזה". הפוסט המקורי בפרופיל שלי נמחק על ידי פייסבוק ישראל בעקבות דיווח עליו.  מחיקה של דיאלוג כזה, שאין בו ניסיון להשפיל או לבזות אלא ללמד בסבלנות, היא בעיני מעשה של השתקה וצנזור, אבל על זה ארחיב בפוסט אחר.

רוצה לקרוא עוד כתבות כאלה? תמיכה קבועה בסכום לבחירתך תאפשר לנו להמשיך לעשות תקשורת פמיניסטית ולהעלות למודעות הציבורית את הנושאים שחשובים לך

לשיתוף הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter

אולי יעניין אותך:

Evan L'Roy/The Texas Tribune

מדברות הפלות

Reading Time: 29 minutes נשים מדברות על הפלות שעברו, על הקושי, על הצורך בהפלה, על מה שצריך להשתנות במנגנונים ועל החוויה המורכבת של בחירה (או אי בחירה) בהפלה

קראי עוד »
A 'pro-life' activist holds a sign during a demonstration in front of the US Supreme Court on June 29, 2020 in Washington, DC [Alex Wong/Getty Images/AFP]

כשהפלה לא חוקית, נשים מתות

Reading Time: 3 minutes בשנת 1973 נקבע בארה"ב פסק דין תקדימי, הידוע בכינוי "רו נגד וויד", שהתיר הפלות חוקיות על בסיס הזכות לפרטיות, בהתבססות על התיקון ה14 לחוקה. עד לפסיקה זו, נשים שידן לא הייתה משגת ולא יכלו לנסוע מחוץ למדינתן, עברו הפלה לא חוקית, לא בטוחה, שסיכנה את חייהן וחיבלה בעתידן. נשים רבות שילמו על כך בחייהן והמצב היה חייב להשתנות. בסופ"ש האחרון, אחרי עשורים של מסע שמרני בבית הנבחרים ובבית המשפט, הפך ביהמ"ש העליון בארה"ב את ההחלטה הזו על פיה

קראי עוד »
תמונה: ©Zuma Press/Alamy

"כידוע, אנחנו רק רוצות להפיל כל היום"

Reading Time: 3 minutes בסוף השבוע האחרון הפך בית המשפט העליון בארה"ב את ההחלטה המתירה הפלות בכל מדינות ארה"ב. מעתה, כל מדינה תחליט האם לאסור או להתיר הפלות בעצמה. נשים בארה"ב נשענו במשך כמעט חמישים שנה על הפסיקה שהתירה הפלות. מקבלי ההחלטות מעולם לא טרחו לעגן את החקיקה (שהתקבלה במשפט "רו נגד וויד") וכך, החקיקה הרופפת, שנשענה על שיווי משקל פוליטי עדין, קרסה באחת. האם זה יכול לקרות גם כאן?

קראי עוד »