מאת: ענבל קארו
במובנים רבים, העולם סביבנו בנוי מתוך הנחה שלהיות גבר זאת ברירת המחדל, וכל השאר יוצא דופן. התרגלנו לזה. זה כבר מובן מאליו. זה מתבטא בגודל ה"רגיל" של חפצים סביבנו, באופן בו נאספים נתונים ומתנהל מחקר רפואי וזה נכון אפילו על בדיחות.
כמו שכתבה רחלי רוטנר בשנת 2021, אם נתחיל בדיחה במשפט "אשה אחת נפלה לבור״ או ״אשה אחת נכנסת לבר״, הבדיחה כבר לא גנרית – יש ציפייה שהבדיחה תהיה קשורה דווקא לעובדת היותה אישה. גבר, לעומת זאת, יכול להיכנס בלי שום בעיה לבר, לשתות איזה משהו ולייצג על הדרך את האנושות כולה.
תפיסת ברירת המחדל הזו נטועה עמוקות בשפה ובתרבות, והיא מחלחלת לכל תחומי החיים, כולל הטכנולוגיה והרפואה. מתוך הפער הזה, נולד שדה ה-FemTech – חדשנות טכנולוגית לקידום צרכי נשים או שוויון מגדרי. המונח נטבע על ידי היזמית הדנית אידה טין, שפיתחה אפליקציה למעקב אחר המחזור החודשי, והתרחב מאז להסתכלות על כל תחומי הרפואה והטכנולוגיה.
גם היום, עם כל המודעות, ההסתכלות הזו עדיין נדרשת. עדיין קשה לשכנע משקיעים שמוצרים שנועדו עבור נשים, הם שוק ששווה להשקיע בו. על אף שמדובר, מספרית, על חצי מהאנושות! תפיסתית, נשים הן עדיין "שוק נישתי".
חלק מזה קשור למי שמקבל את ההחלטות: רובם גברים שפשוט לא מכירים את הצרכים האלה מקרוב, זאת באמת לא נראית להם בעיה חשובה (או משתלמת) לטיפול. רבות יזמיות הפמטק שמוצאות את עצמן מנסות לשווא לשכנע פורום גברי שיש שוק לתרופה עבור גיל המעבר, דליפת שתן, או שיפור איכות החיים של נשים בהריון.
זאת לא אפליה מכוונת, אלא עיוורון שהתוצאה שלו היא אפליה.
מרוב שהתרגלנו לזה, עצם הטענה שהמצב הזה לא הגיוני, נחשבת חתרנית, קיצונית. והמחשבה, שהאדם הסביר, הרגיל והלא מסומן הוא גבר, נותרת על כנה גם אחרי אינספור מהפכות פמיניסטיות.
ההשפעות הן לא רק כלכליות. הזמן הממוצע עד אבחון של מצבים רפואיים נפוצים כמו אנדומטריוזיס או גיל המעבר נמדד בשנים (במקום שבועות או חודשים), טווחי זמן שמאפיינים אבחון מחלות נדירות שרופאות לא יודעות לאבחן כי לא ראו מעולם.
גם אחרי האבחון, הרבה מהפיתוחים בתחום דורשים שנים של שכנוע ושיווק כלפי המערכת – עד שהרעיון מתקבל, עד שהסטארטאפ זוכה למימון, עד שעולם הרפואה משתכנע לשנות את הטיפול.
פמטק ישראל
גם השנה אני חברה בצוות הבוחר את ההרצאות לכנס השנתי של "פמטק ישראל", שיתקיים ביום שישי הקרוב. המפגש עם כל המרצות העלה בי שוב את המחשבה על החתרנות המתגלמת בעצם העיסוק בתחום, ואת הקווים המשותפים שמאפיינים את מי שבוחרות ובוחרים לפעול בתוכו.
למעשה, הרבה מפריצות הדרך בתחום רפואת הנשים נעשות בערוצים שהם לא המנגנון הרפואי הרגיל, אלא מפותחות דווקא מחוץ למערכת. במקומות שבהם הממסד הרפואי לא רואה את הבעיה, נשים נאלצות לחפש פתרונות עצמאיים על בסיס הנסיון שלהן ושל נשים כמוהן. אפילו קהילת פמטק ישראל עצמה הוקמה אחרי שהמייסדת, שלי בלוך, הבינה שמעסיקים פוטנציאליים לא מבינים על מה היא מדברת, וכדי לעסוק בתחום היא צריכה להקים משהו חדש.
אורי גורן, מנהל החדשנות במרכז הרפואי מאיר, מספר שרפואה מוכוונת משתמשים, קודמה דווקא על ידי משתמשות ולא רק במצבים רפואיים הקשורים לנשים. זה כנראה לא מקרה, אלא מאפיין את העמדה בה מצאו עצמן נשים מול המערכת. פתרונות מפותחים על ידי החולות עצמן או על ידי בני משפחותיהן, בקהילה, או בקהילות שנוצרות ברשתות החברתיות ובמציאות.
לעיתים קרובות, לא רק שהגילוי המדעי לא נעשה בצינורות המקובלים, גם הפיתוח והשיווק הם מחוץ להיררכיה המקובלת. חלק מהפתרונות נבנים במשותף, או מופצים בקוד פתוח. אחד מהפתרונות אפילו כלל בניית קולקטיב של חוליםות שייעצו לממסד ויתוגמלו על זמנםן.
גם עמותת "הבית של בר", העוסקת במניעה וטיפול של סרטן גניקולוגי, הקימה לא רק קבוצות תמיכה לחולות אלא מרכז מחקר רפואי וענף פיתוח טכנולוגי: מערכת שלמה, מחוץ למערכת הרגילה, גם אם בשיתוף פעולה איתה.
לאמץ פתרונות חדשים
סוג אחר של הסתכלות לא היררכית מתגלם בפיתרונות שמתמקדים לא בפציינטית הראשית, שהטיפול מרוכז סביב התוצאים הקליניים שלה, אלא במעגלים חיצוניים של מעורבים (או מעורבות) שנשאבות לתוך הטיפול, אבל לא נתפסות על ידי הממסד כמי שזקוקות גם הן לפתרונות.
גם בימינו, רוב הנטל הטיפולי בבני ובנות משפחה נופל בפועל על נשים, שאמורות לא רק לבטל הרבה מחייהן לטובת הטיפול, אלא גם לא להתלונן, הן מפני שמדובר בבני משפחה אהובים באמת (ובמצוקה אמיתית), והן מפני שהן אמורות להיות דואגות ואוהבות מטבען, ואי הנוחות שלהן נתפסת כמשנית.
כך למשל, אמהות המטפלות בחולות אנורקסיה שאינן מאושפזות, או נשים הנושאות הריון בסיכון, מוצאות את עצמן במצוקה רבה. עצם זיהוין כקבוצה שראוי להתייחס אליה הוא צורך שעלה מחוץ למערכת, ופתרונות המשרתים אותן באופן מקיף מפותחים כמעט תמיד מבחוץ ומתחברים לעתים למערכת אחרי שהם כבר מתייצבים, כמו הבינה המלאכותית שמציגה היזמת רחלי שורתי או המכשיר הרפואי שהציגה נופר בר-אור בכנס של שנה שעברה.
הממסד הרפואי – ובכלל המדעי – הוא היררכי מסיבות טובות ומוצדקות: נדרשים בו מומחיות גדולה, מחקר מעמיק ובדיקות יסודיות לפני שהתערבויות מאומצות כחלק מהפרקטיקה, ומנגנונים בירוקרטיים שמאפשרים למקסם את איכות הטיפול במספר גדול מאד של אנשים. אבל תוצר לוואי של ההיררכיה (ושל העומס) הוא שקשה לאמץ פתרונות, ואפילו לזהות בעיות, שאינם במקום שבו מסתכלים ממילא. הפתרונות שהוזכרו פה לא באים כדי לערער את הממסד הרפואי, אלא כדי להשלים איתו וכדי לעבוד איתו ביחד. הם בוודאי לא נוצרו מתוך ניסיון לזלזל בצינורות המקובלים, אלא מתוך תסכול עמוק מהניסיון לפעול בתוך ולא לקבל מענה.
המערכת לומדת יותר ויותר לאמץ פתרונות ונקודות מבט חיצוניות לטובת כל המעורבים והמעורבות בדבר. במקביל, ככל שיתפתח גם בתוכה ההרגל להסתכל על גברים כעל מין אחד ולא כעל מייצגי כל בני האדם, ייווצר מקום לעוד סוגים של בני אדם גם בזרם המרכזי של הדברים.
ענבל קארו היא מומחית לאסטרטגיית נתונים ולאתיקה של מידע ובינה מלאכותית. חברת הצוות האחראי על אוצרות התוכן בכנס הפמטק ומרצה מכנס הפמטק 2024.
———-
כנס הפמטק השנתי הוא אירוע פורץ דרך שמניע שינוי אמיתי ומעצב את פני התעשייה. אירוע יחיד מסוגו בארץ ובעולם, פתוח לכל בעלי.ות התפקידים ומי שמתעניינות.ים בנושא. במרכזו סדרת הרצאות קצרות וקולעות בסגנון TED שיציגו את העשייה המובילה את האקוסיסטם הישראלי, את האתגרים שמלווים אותנו ואת הפוטנציאל העצום שעוד לפנינו!
יום שישי | 9.5.2025 | 9:30-14:00 | מרכז ענב, ת"א
לפרטים נוספים, רשימת המרצות המלאה ורכישת כרטיסים, בקרו באתר הכנס
קוד קופון לקוראות וקוראי פוליטיקלי קוראת מקנה 15% הנחה! – femnews
