לפני כמה עשורים התגייסה גלית (שם בדוי) לגלי צה"ל. בנסיעה עם מפקד התחנה דאז, הוא ליטף את לחייה ואמר לה כמה היא יפה. "ידעתי שמה שקורה פה אסור, אבל הייתי די משותקת. מה אם הוא התכוון רק להיות חמוד? מה אם הוא התכוון לזה באופן אבהי? אבל מה אם הוא מתכון למשהו מיני? כך או אחרת, מפחיד לעצור אותו. אז כמו זיקית עשיתי כאילו אני נרדמת וקיוויתי שזה יפסיק". לקראת שחרורה, נתקלה גלית בהטרדה נוספת, ממש לא מבלבלת, מצד מפקד גלי צה"ל הבא: "לקראת השחרור שלי מונה מפקד תחנה חדש, שקרא לי ללשכה לפטפט. בזמן שדיברנו הוא ישב בעמדה שלו בראש השולחן ואני ישבתי לצידו. הרגשתי את היד שלו על הירך שלי. פשוט קמתי במהירות והלכתי מהר ככל האפשר לדלת. הוא קם אחריי והלך מהר. הוא אמר לי 'חכי' נדמה לי, הגיע עד לדלת ואמר שהוא מצפה לעבודה טובה בינינו, תפס אותי בכתפיים ונישק אותי צרפתית. כשהלכתי לאחראי על כח אדם, הוא אמר משהו כמו "כן, שמענו עליו". כלומר, שזה ידוע ולא חדש. אני זוכרת את המחשבות שלי. אם זה לא חדש, מה זה אומר? שהוא מנשק עוד ועוד חיילות והם פשוט נותנים לזה לקרות?"
מפקד תחנה שאגף כוח האדם בוחר להתעלם מ"ידיו הארוכות" הוא לא סיפור ששייך לעבר. על אף שחלפו עשורים מאז ומי יודע כמה מהפכות תרבותיות, משיחות שערכנו עם עשרות חיילות וחיילים ששירתו בגל"צ עולה תמונה ברורה: מגישים, עורכים ואזרחים אחרים, עובדי התחנה, זוכים לחסינות מוחלטת בכל הקשור לאלימות שהם מפנים כלפי חיילות. גם אם הדברים ידועים, גם אם היו להם עשרות ומאות עדים לאורך שנים ארוכות. גם אם מדובר בבכירים שמנווטים את הספינה הגל"צניקית.
וכשמישהי מחליטה להפסיק את ההתעמרות ולהתלונן בערוצים המקובלים – במקום להרחיק את הפוגע, או לעשות עימו שיחת הבהרה (לכל הפחות), הנשים עצמן מורחקות פעם אחר פעם מזירות שעשויות לקדם אותן בקריירת העיתונות שלהן ומבוישות פומבית בעד התלונה. הן מאבדות קשרים מועילים ואת מעט הביטחון שנותר במקום בו הן משרתות. והמסר עבור נשים אחרות ברור: לא כדאי לכן להתלונן.
בשנה האחרונה דיברו נשות מערכת ״פוליטיקלי קוראת״ עם יותר מארבעים חיילות וחיילים ששירתו בגל"צ בתקופה כזו או אחרת, החל משנות ה-80 ועד לשנים האחרונות – כשהעדות המאוחרת ביותר היא משנת 2019.
העדויות הרבות הצטברו, ומפאת גודל התחקיר, אנו מביאות לכן אותו בשני חלקים. הכתבה שלפניכן מתמקדת בדמויות ספציפיות, שהנהיגו פעמים רבות את סביבת העבודה ובצורת הטיפול – ובעיקר בהיעדרה ובדרך בה היא מתקשרת להדרת נשים משוק התקשורת. הכתבה הבאה תתתמקד בעדויות הרבות על תנאי העבודה, ההטרדות והאווירה המאיימת הקיימת בגלי צה"ל.
"פעם מפיקה עצבנה אותי ותראי איפה היא גמרה"
"אני כל כך שמחה שאני כבר לא חיילת ולא צריכה להגיד אמן ותודה שהתקבלתי לגל"צ".
"קבעו שנשים לא יעבדו איתו, אז העבירו את הפינה שאני מגישה לגבר"
"אני זוכרת את היום בו הסיפור עם מולי התפוצץ. אני זוכרת כי זה היה היום בו הביוב בתחנה עלה על גדותיו. החרא פשוט צף, מילולית".
מור (שם בדוי), שובצה כמפיקה אצל שפירא לפני שנים אחדות. "איך שנכנסתי לתפקיד, הסבירה לי אחת החיילות שמולי לוקח כמפיקות רק נשים שהוא מרגיש שהוא יכול לסובב אותן כי הן מעוניינות בתחום". היא מספרת.
"כשנכנסתי לעבודה איתו הבנתי שזה בעצם אומר להיות סגורה איתו שעות באולפן. הוא מדבר איתך על החיים האישיים שלו, על דברים מיניים. מעיר לך על הגוף שלך ועל MeToo וברגע שהוא מבין שאת פמיניסטית, הוא בונה אנטי כלפייך. קורא לך "עצבנית" או מתלונן שאת לא טובה בעבודה". גם מור מספרת על שיחות הטלפון המוגזמות; "הוא היה מתקשר אחרי שעות העבודה, על עניינים אישיים. ואסור לך להגיד די – כי הוא "השם", הוא הערך, הוא מכיר את כולם בתחום".
בעבר, חיילות שהתלוננו על שפירא נענו בתשובה ש"פעם זה היה חמור יותר". אך התלונות המשיכו להצטבר והדבר הוביל לשיחה עם מפקד התחנה, ראש מחלקת כוח האדם והמתלוננות. בעקבות אותה שיחה, לפני כשנתיים, הוצאו כל החיילות מהתכנית ונשכר מפיק חיצוני. טלי, שהגישה אז פינה בתכנית של שפירא, הוחלפה על ידי שדרן ממין זכר. "האדם השפוי היחיד שדאג שזה לא יקרה אחרי שסיפרתי זו טלי ליפקין שחק", היא מספרת. "קבעו שמפיקות ונשים לא יעבדו איתו, אז העבירו את הפינה שאני מגישה לגבר".
"עשו כל כך הרבה פעולות כדי שנשים לא יעבדו איתו", אומרת לינוי "כמובן שלא עלה בדעתם שאולי המגיש הוא הבעיה". בדיעבד גילו החיילות שהפגישה לא תועדה ולכן לא נחשבה לתלונה רשמית, מה שאיפשר לגל"צ, ככל הנראה, לפתור את הנושא בהדרה של נשים מהתוכנית.
את הפתרון הזה, להרחיק את הנשים מתכניות בהן עובדים קריינים, מגישים ועורכים מתעמרים או מטרידים, נפגוש שוב ושוב כפתרון היחיד אותו מציעה התחנה לנשים המשרתות בה. כך למשל גם במקרה של ערן סבאג, מגיש התוכנית "חיים של אחרים".
"היה מצופה מאיתנו להגיע אליו הביתה"
נטע (שם בדוי), התגייסה לגל"צ בשנת 2008 ושירתה כמפיקה בתוכניתו של סבאג. היא מספרת על הקושי בעבודה עימו. "הוא היה מתעמר באופן כללי. היה לו קשר מיני עם לפחות שתי חיילות (בהסכמה, לכאורה). בנוכחותי הוא אמר לחיילת "לפי סגנון המשקפיים שלך אני יכול לדעת מה את אוהבת במיטה". הוא הלך מכות עם איזה טכנאי והשעו אותו מהתוכנית. כשהייתי בחפיפה סבאג אמר למפיקה שחפפה אותי "בואי איתי ותביאי איתך את הבעל-חיים". הוא התכוון אליי. היינו צריכות להגיע אליו הביתה, שזה משהו שהיה מצופה מאיתנו באופן קבוע".
שרון מתייחסת לעבודה על פרויקטים, שארכה שעות ארוכות. בחלקן, נשלחו החיילים והחיילות לעבוד עם האזרחים עובדי צה"ל, בביתם. במקום עבודה בו יחסי הכוח והגבולות המטושטשים מובילים לא אחת לאלימות, התעמרות או הטרדה, סימן שאלה גדול מרחף מעל הנוהל הזה.
עמית גולדברג, היחיד בתחקיר זה שהסכים להזדהות בשמו המלא, מספר שעוד בקורס הקדם צבאי, בשנת 2011, התעמר סבאג באחת מחברותיו לקורס בשל פוסט שכתבה בפייסבוק. "הוא הפעיל מערך טרור נגדה. ידוע שהוא איום ונורא. אבל הוא כמו קוריוז בתחנה, אף אחד לא מתייחס לעובדה שמדובר בהתעללות על רקע מגדרי ומיני". "הוא היה מגיע שיכור לאולפן, או שותה באולפן", מספרת לינוי (שם בדוי), שהתגייסה בשנת 2017. "במחלקה היו תלויים ציטוטים שלו, חלקם ממש פסיכיים. למשל 'חבורה של אוטיסטיות'", מספרת ליה (שם בדוי), שהתגייסה בשנת 2009.
בדומה לשפירא וככל הנראה בעקבות הצטברות של תלונות, הוחלט שסבאג יעבוד אך ורק עם מפיקים גברים. "בשלב מסוים סבאג פשוט הפיק את עצמו", מספרת נופר (שם בדוי), שהתגייסה בשנת 2010. "המחזור מעלינו נלחמו בהתעמרות שלו וכשאנחנו הגענו, התוכנית הייתה ללא מחלקה. אבל כמובן שכעבור כמה שנים, החזירו לשם את המפיקות".
ה"טיפול" הזה – בדמות הדרה מגדרית, חזר על עצמו גם עם מגישים נוספים. כך במקרה של מגיש בכיר, שהגיש עד לפני כשנה תכנית אישית אקטואלית בסופי שבוע. לאורך שנים ארוכות מפיקי ומפיקות התוכנית היו מסייעים לו בהכנת התוכנית מביתו. "אחרי שנים של תלונות, הוחלט שיפיקו את התוכנית שלו רק גברים", מספרת עדן (שם בדוי), שהתגייסה בשנת 2017. "ואז משהו בנוהל השתנה והושמתי כמפיקה שלו. במשך שעות נדרשתי לבלות בביתו ללא כל פיקוח, תחת אווירה מטרידה שאין לי שום דרך לשער מתי היא תיגמר או מה עלול לקרות. הוא האשים אותי שוב ושוב בטעויות של עצמו, גידף אותי ללא הפסקה ובסופו של דבר שכח את שמי בזמן הקרדיטים והודה לשם משפחתי בלבד".
"אני מאונן על הקיר"
סיפור נוסף שמצביע על חוסר היכולת של גלי צה"ל לייצר סביבת עבודה תקינה עבור החיילות והחיילים המשרתים בתחנה, הוא נסיונן של דנה (שם בדוי) וספיר (שם בדוי) לקבל מענה למצוקה שחוו בהתנהלות מול עורך בתחנה.
בשנת 2016, נחשפה בתקשורת פרשה של הטרדות מיניות בגלי צה"ל. החשיפה הזו באה על חשבונן של שתי החיילות שביקשו להפסיק לעבוד עם אבנר הופשטיין, שבאותה תקופה החליף עורך של תוכנית אקטואליה יומית. לטענתן, הטריד אותן הופשטיין מילולית ופיזית. גם במקרה הזה, התנהלות התחנה פגעה בחיילות במקום לסייע להן.
"עבדתי עם אבנר הופשטיין כמפיקה לפחות פעם בשבוע", מספרת דנה, שהתגייסה בשנת 2013. "המפיקה והעורך יושבים קרוב זה לזה. הוא היה מניח יד על הגב התחתון, על הירך, מלטף את השיער. מעיר הערות לא לגיטימיות כמו "אני מאונן על הקיר". ממש מגעיל. ובכל משמרת, בצורה עקבית. בשלב מסוים עברתי עמדה כדי להתרחק ממנו". "הוא היה מדבר על אוננות, שפיכה נשית… מעיר הערות לא במקום. כל פניה אלי תמיד כללה מגע – יד על הכתף, הירך הפנימית, המותן. זה פשוט חרפן אותי", מעידה ספיר.
יום אחד, טוענת דנה, היא ראתה את הופשטיין עושה תנועות של אוננות במהלך השידור. היא החליטה לבקש מקצינת כוח האדם לטפל בנושא. במקביל, ביקשה ספיר מראש המחלקה דאז לערוך שיחה עם הופשטיין. "ביקשתי מראש המחלקה שלא יפתח תלונה. רק יאפס אותו טיפה. אבל זה התגלגל הרבה יותר ממה שרציתי. מה שהיה לי חשוב, היה להעביר לו את המסר שלא מדברים ככה בסביבת עבודה. לא רציתי להתלונן". בניגוד לבקשתה המפורשת, הגיש ראש המחלקה תלונה לקצינת כוח האדם. הופשטיין זומן לשיחת נזיפה אצל המפקד והסיפור יצא לתקשורת. "הפרטים היו מאוד מפלילים", אומרת ספיר. "וכמובן שאמרו לו שזו אני שהתלוננה עליו. רציתי לקבור את עצמי. מלא שיחות מאנשי תקשורת. היה לי ממש קשה להמשיך להגיע לתחנה אבל לא יכולתי שלא להגיע. והמשכתי לעבוד איתו על תחקירים והוא היה תוקע בי מבטים קשים, מאוכזבים. הוא בכלל לא הבין מה קרה, לא הבין שהוא לא בסדר ולמה פונים אליו עם זה".
כשנה לאחר מכן, פוטר הופשטיין מגלי צה"ל בשל "קיצוץ תקציבי". הופשטיין תבע את התחנה בגין התעמרות בעבודה והשתקה. לטענתו, הוא פוטר מהתחנה בשל לחצים פוליטיים (חלקם אכן נחשפו בעדויות בתיק 4000). התביעה הסתיימה בהסכם פשרה לפיו יפוצה הופשטיין על ידי התחנה בכמה עשרות אלפי שקלים.
אז בינתיים (וזה רק מה שהתפרסם), פילבר ניסה לסלק אותי מרשות השידור, חפץ דאג להעיף אותי מגלצ, האלוביצ׳ים עבדו לטנף עלי בוואלה.
וזה רק קצה הקרחון…
אני חייב להודות שמעולם, גם ברגעיי הנרקיסיסטיים, לא חשתי כה חשוב. אין לכם דברים טובים יותר לעשות בחיים?
אל דאגה, אני עדיין כאן.
— אבנר הופשטיין (@AvnerHofstein) November 18, 2019
במהרה מוסגר הסיפור כ"תלונת שווא" שהגיעה מתוך הלחץ הפוליטי שהופעל על התחנה, לפטר את הופשטיין. "הוא עשה על הדבר הזה ספין מטורף", אומרת דנה. "אמר שזו תלונת שווא, שהעלילו עליו. הוא הפך את זה לציד מכשפות. הוא עיתונאי נעלה שעובד על תחקיר נגד ראש הממשלה ומנסים להפיל אותו ולהפיל את התחקיר. ואין אותי. אני לא קיימת בנרטיב הזה".
"העיניים שלך כל כך יפות שהייתי מנשק אותן"
"היה מגיש בכיר בתחנה, שבכל פעם היה תופס מישהי מהקד"צ. הוא היה אומר לי "בואי, תעשי אצלי דיווח חי באולפן, את כתבת צעירה, זמן שידור יהיה לך טוב". הוא היה שם לי פתקים על השולחן, פעם אחת הוא שר לי קרוב ממש באוזן. נמנעתי מלשדר אצלו, נמנעתי מלערוך אצלו ובעצם מנעתי מעצמי קידום כדי להתחמק מהסיטואציה הזו"
"זה נשמע כאילו כולן עברו דברים בקטנה. ובאמת, זה בקטנה, זה הכל בתחום האפור", אומרת הדס (שם בדוי), שהתגייסה בשנת 2015. המשפט הזה מסכם היטב עדויות רבות שהגיעו למערכת פוליטיקלי קוראת – שכל אחת מהן בנפרד ובוודאי כולן ביחד, מצטברות לכדי יצירת מרחב עבודה עוין, לא מאפשר. לעיתים, בלתי אפשרי.
"העיניים שלך כל כך יפות שהייתי מנשק אותן, אבל אי אפשר מול כולם, שלא יגידו עלי דברים". אמר בכיר בתחנה לחיילת צעירה, בקורס שהחל בשנת 2016. מספרת יסמין (שם בדוי), שהתגייסה בשנת 2016. "פניתי לראש הקורס ולממונה נוספת, אבל הם לא עשו עם זה שום דבר".
"כשהבעתי את הרצון שלי לערוך את התוכנית של מגיש בכיר כלשהו, התגובות שקיבלתי היו "שיהיה לך בהצלחה". לא הבנתי את זה בזמנו, אבל כשהתחלתי לעבוד איתו והוא היה רוכן מעלי כל הזמן, הבנתי. לבסוף ביקשתי לערוך בימים שהוא לא מגיש". אומרת ליאור (שם בדוי), ששירתה בתחנה לפני שנים ספורות. "הרבה חיילות הרגישו מולו ככה בתחנה". "אחד המנהלים אמר לי "נראה לי שהמגיש מחבב אותך, אז את הבייביסיטר שלו מעכשיו". ואין לך מה לומר – הכל בסדר, רק שהכל מרגיש לא בסדר". מספרת יעל (שם בדוי), ששירתה בתחנה בשנים האחרונות. "מאף חייל לא היו מבקשים דבר כזה. ולאף חייל המגיש הזה לא היה מעיז לומר "קראתי את התקציר שערכת לי אתמול לבד במיטה ורק רציתי שמישהו ישב איתי לחלוק את הרגשות שעלו בי". כל המנהלים יודעים שהוא מתנהל ככה עם חיילות – אבל הם מפילים עלינו את הבייביסיטר עליו במקום לנהל איתו שיחה שמבהירה גבולות".
"כמה שבועות אחרי שהגעתי לתחנה התבקשתי לקרוא לרמי יצהר (עיתונאי ספורט) לדסק", אומרת נעמה (שם בדוי), שהתגייסה לפני כשבע שנים. "במסדרון הצר הוא הלך אחרי ופשוט תפס לי את התחת". נעמה מספרת שלקראת סוף השחרור שלה, הוא העיר גם לה על איך שהיא נראית במדי ב'. "זה הרבה יותר יפה לראות", הוא אמר. "הימים ימי MeToo והתודעה מפותחת יחסית", אומרת הדס (שם בדוי), שהתגייסה ב2015. "יום אחד הייתי בשמירה בתחנה, עם מדי ב'. יצאתי לשאול את רמי יצהר איזה אינסרטים הוא צריך והוא התחיל לומר "פשייי איזה מכנסיים!" ולהעיר על כמה שאני נראית טוב עם המדים", היא מספרת.
"מגיש בכיר בתחנה נהג לספר בדיחות גסות וסיפורים לא נעימים". אומרת רוני (שם בדוי), שהתגייסה בשנת 2018. "ואז הגיעו ההצעות לטרמפים הביתה", היא ממשיכה. "גם אם אמא שלי הייתה בחוץ לאסוף אותי הוא היה מציע שאבטל אותה והוא ייקח אותי. הוא היה טוען שוב ושוב שאני סגורה מידי וצריכה להיפתח. פעם הוא עקב אחריי לשירותים ואז למכונה ולקיוסק כדי לשכנע אותי שנעזוב את המשמרת ונצא לצהריים. אחרי שהצלחתי להתחמק ממנו, אזרתי אומץ והתלוננתי. מישהו כנראה סיפר לו והוא לקח אותי לשיחה, שנגמרה בהתנצלות שלי".
"פעמיים, במרחק של שישה חודשים בין כל אחת מהפעמים, העיר לי עורך מוזיקלי על כמה יפה יושבים עלי המדי ב'. בפעם הראשונה עניתי לו בעוקצנות. בפעם השניה התעצבנתי ואמרתי לו שזה לא לעניין שאזרח בגיל של ההורים שלי מעיר לי הערות על הגוף שלי". מספרת לינוי (שם בדוי), שהתגייסה ב-2017. "כמה דקות אחרי זה התקשרה אלי סגנית מפקד התחנה ונזפה בי. היא אמרה שהוא מאוד נעלב. יומיים אחרי זה הוא בעצמו נזף בי בחדר האוכל, אז החלטתי להגיש תלונה ליוהל"ם".
"ידעתי שאם אני מגישה תלונה, מישהו יצטרך לעזוב – וזה לא יהיה הוא"
"אחד המגישים החליט שיש לי קול ציפציף ונהג לומר "גם אני לא אדגמן תחתוני ספידו". למען האמת, כבר בקורס אמרו לנו שלא לוקחים נשים לפרומואים מסוימים, כי קול נשי לא מתאים לפרומו".
מעיין, שהתגייסה בשנת 2017, מספרת שהדרת הנשים המתלוננות הייתה כל כך מושרשת, שכשטכנאי ניידת שידור צילם לה את החזה, היא החליטה שלא להתלונן, כדי שלא תיאלץ לעזוב את תפקידה. "קצינת כוח האדם אמרה לי שהיא לא יכולה לטפל בזה אם אני לא מגישה תלונה. ידעתי שאם אני מגישה תלונה, מישהו יצטרך לעזוב את הצוות – וזה לא יהיה הוא. יקחו לי את התפקיד. החלטתי שלא להגיש תלונה ומפקד גל"צ דאז לקח את כל הטכנאים לשיחה ואמר שהיו תלונות בתוך הצוות שלנו. וזה כשאני הבת היחידה בצוות וברור שאני זו שהתלוננה".
ה"טיפול" הזה – בדמות הדרה מגדרית, לא רק שלא הועיל לשינוי הרגלי העבודה בגלי צה"ל, אלא יצר נזק שיטתי. נשים מורחקות ממוקדי קידום וכוח והנשים הבאות בתור – יודעות היטב שעדיף להן לשתוק ולא להתלונן על מנת שיוכלו לשמור על מקום העבודה שלהן ועל הקשרים החשובים להמשך הקריירה. אך ההדרה המגדרית בגלי צה"ל והיחס המתעמר התרחשו עוד בטרם התלוננת.
"שעות הלילה, היחס מול מגישים, אנשים שמטשטשים את הגבולות ושולחים לך הודעות אישיות בלי קשר, בשעות לא שעות. זו האווירה". אומרת ספיר. "את לומדת להוריד את הראש ולהמשיך הלאה. אבל זה מתרגם גם לפן המקצועי. כשהייתי אמורה לערוך את התוכנית "בוקר טוב ישראל", אחד המגישים הוציא אותי מהעניין כי לטענתו אני "חמודה מידי". לא נפלתי מאף אחד ביכולות שלי, אבל את יודעת כמה מיזוגניה יש במסדרונות האלה. איזה תפקידים נותנים לבנים ואיזה תפקידים נותנים לבנות".
"יום אחד, אחת החיילות ששימשה ככתבת, חשפה מחדל גדול בבית חולים בארץ". מספרת לינוי. "אחד האזרחים בתחנה, עורך ומגיש בעל כוח ששימש בזמנו כמנכ"ל של חברת חדשות מרכזית, אמר לה שמדובר בסיפור לא מעניין. באותו יום הוא שלח כתב מחברת החדשות שלו שיחשוף בעצמו את הסקופ וזה שודר בחדשות הערב".
חשוב להבין את שוק התעסוקה התקשורתי כדי להבין את משמעות הסיפור הזה. ההישגיות העיתונאית, במיוחד בעולם המיינסטרים, נמדדת סביב חשיפות ראשונות ובלעדיות. ערוצי הטלוויזיה מתחרים ערב ערב על ראשוניות בחשיפת הסיפורים הגדולים. העורכ.ת הראשי.ת משנה את הליין אפ של התוכנית שוב ושוב על מנת להקדים את המתחרים. עיתונאים שעובדים על סיפורים גדולים מדירים אפילו את האנשים הקרובים אליהם ביותר ממידע, רק כדי שהדברים לא ידלפו החוצה. חשיפות, תחקירים, סקופים בלעדיים – אלה המים והלחם של עיתונאיות ועיתונאים. כל שכן, של עיתונאים צעירים ורעבים להצלחה והכרה. אם כך, כתבת שחשפה סיפור גדול בהיותה חיילת, תצפה להצעות עבודה איכותיות בעת שחרורה ולהזדמנויות שתואמות את יכולותיה. אבל אם ה"סקופ" נלקח ממנה ואיש לא יודע שמדובר בסיפור שהיא חשפה, היא תיאלץ להמשיך ולעבוד קשה על מנת להוכיח את עצמה כדי לקבל הזדמנות שווה. בעולם תעסוקה שמדיר מתוכו נשים בצורה אינהרנטית, מדובר בעבודה קשה פי כמה.
לא משנה למי תפני, התלונה תיפול
"הפקודות שלנו היו לעשות בשקט מה שאומרים לנו, להיות תמיד נחמדה למגישים ולאורחים, והכי חשוב, שהשידור קודם לכל. אם הייתה שאלה של הבטיחות האישית שלנו מול להביא שידור טוב, היה ברור מה אנחנו צריכות לתעדף. אני זוכרת את הפחד של החברות שלי ללכת להתלונן על מקרים מסוימים – מה יקרה אם המגיש הזה יגלה ויתנכל אליהן? אם הן יסומנו כ"בעייתיות", גם בתוך התחנה וגם אחר כך אם הן ירצו להמשיך בתקשורת?"
בשנת 2010 הגיעה ביקורת של אגף כוח אדם הצה"לי. "חברה שהייתה שם סיפרה לי שכשהחיילות התחילו להציף הטרדות מיניות, הנציגה שהגיעה פשוט הפסיקה לכתוב. פשוט הניחה את העיפרון", מציינת ליה.
שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 2013, הגיעה נציגת יוהל"ן (יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים) לשיחה בתחנת גלי צה"ל. קצינת כוח האדם זימנה אותה כדי שתשמע מה קורה בהיבט המגדרי. "זה היה כל כך בעייתי, היה מה לומר על כל עובד שני בתחנה". אומרת נטלי (שם בדוי), שהייתה אז לקראת סוף שירותה.
"אני זוכרת שכשזה קרה, כולנו שפכנו. הרגשנו מאד בנוח לדבר", אומרת נופר. "בפגישה השנייה הייתה תחושה ששום דבר לא קרה מאז שנפגשנו. תחושה שמדובר באנשים שאי אפשר לגעת בהם, במיוחד האזרחים. החל מהטכנאים ועד למגישים".
בשנת 2018 התקיימה ביקורת נוספת של אגף כוח האדם, שכללה גם ביקורת יוהל"ם (יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר). "בביקורת שנעשתה נמצאו הרבה מאוד ליקויים", מספרת לנו חיילת ששירתה באותה תקופה ביוהל"ם. "הקצינה אמרה לנציגה לא להכשיל את גל"צ בביקורת. באותה תקופה ניסו להכשיל כמה שפחות יחידות, כי ברגע שמכשילים, יש צורך להקים תכנית הבראה", היא ממשיכה וחושפת ליקוי עצום בהתנהלות של צה"ל אל מול הטרדות מיניות. "אז סוכם מראש שלא יכשילו אותם, או שהם ערערו בדיעבד והוחלט לקבל את הערעור שלהם – והם יבצעו את תכנית ההבראה – אבל התכנית הזו אפילו לא נכתבה מעולם. ובטח שלא מומשה".
"היעדר הפיקוח בתחנה מאד מורגש. בעלי התפקידים כל הזמן מתחלפים. לא משנה למי תפני, התלונה תיפול", מסכמת ליאור.
מה הלאה?
"ההטרדות, המעמדות, הטאלנטים המורמים מעם… זה קיים בכל מקום בעולם התקשורת. אבל אחד הקשיים בגל"צ זו התגובה. אין מי שיטפל בזה. אין מחלקת משאבי אנוש שמתייחסת לזה וממך כחיילת, מאד קל להיפטר. המתח של אזרחים מול חיילים מסובך מאוד. כולם יודעים מי מטריד ומי מתעלל ומי מתעמר – וזה עליך להימנע מזה במהלך השירות. ומדובר באנשים מאד חזקים. וקיימת עסקנות וקיימות העדפות… ואת לא רוצה להיות בצד הרע של אף אחד מהם, אף פעם".
בשנה האחרונה עלתה שוב ההצעה, החוזרת מידי כמה שנים, לסגור את גל"צ. בשבוע שעבר הודיע שר הביטחון כי החליט להשאיר את התחנה על כנה. בזמן שעבר בין ההצעה להחלטה, פורסמה גלית אלטשטיין, האישה הראשונה לכהן במפקדת התחנה (יש היאמרו, מקרה קלאסי של "צוק הזכוכית") שורת צעדים שנועדו להתמודד עם הביקורת שהוטחה בארגון. עיקרם הצהרה כי עיתונאיי התחנה ימנעו מהתלהמות ויקפידו על שיח מכבד, מאוזן ועובדתי וכמו כן, כי גל״צ תתמקד יותר בנושאים אזרחיים ופחות בסוגיות פוליטיות ותפקידו של העורך המקצועי, המצריך לפי ההנחיות "ותק ועומק עיתונאיים", יחוזק. האיום המרחף מעל גל"צ הוסר לעת עתה, בדיוק כמו אלה שקדמו לו. ההבטחות להתרחק מסוגיות פוליטיות הרגיעו את הרוחות. אך נראה שלא התבטאויות פוליטיות או נטיות לצד פוליטי כלשהו של המפה – הן הבעיה האמיתית של גלי צה"ל.
מדיניות ההשתקה, ההדרה וההתעלמות היא לא טעות, כפי שעולה מעדויות של עשרות שנים, אלא מדיניות ברורה, שמגנה גם על השמות שאינכן מכירות. מדובר בהפקרה מערכתית שמייצרת סביבה בה חיילות וחיילים חשופים לפגיעות גם מצד אזרחים עובדי צה"ל בתחנה. את הסביבה הזו חושף התחקיר השני שלנו על המתרחש בתחנה הצבאית.
תגובות:
גלית אלטשטיין, ממלאת מקום מפקדת גלי צה"ל מסרה בתגובה: ״הודעתי באופן חד וברור ואנצל גם במה זו כדי למסור שאחד מחובותיי המרכזיים הוא להבטיח בראש ובראשונה את שלומם וביטחונם של החיילות והחיילים המשרתים והמשרתות בתחנה הצבאית. כתחנת שידור ציבורית, ממלכתית וצבאית מוטלת עלינו האחריות למגר את התופעה הבזויה של הטרדות מיניות ומילוליות ומחובתנו להוות דוגמא אישית כלפי הציבור. לא אאפשר במאומה ואגלה אפס סובלנות כלפי כל ביטוי של הדרה, החפצה, הטרדה, סקסיזם, והשפלה בסביבת העבודה כדי שכולם ללא יוצא מן הכלל ייהנו מסביבת עבודה בטוחה ונוחה״.
תגובת צה"ל: במסגרת ביקורת אכ"א שנערכה בשנת 2019 ביחידת גלי צה"ל, עלו מספר פערים בתחום המגדר. בעקבותיהם, הועבר דוח מסודר למפקדי היחידה הכולל הנחיות לביצוע. הטיפול בליקויים שעולים בביקורת מצויים בביקורת שוטפת של המפקדים הבכירים באגף כוח אדם, המוודאים כי הם מיושמים בפועל. נציין כי כל דיווח אודות פגיעה מינית בצה״ל, לרבות כזה העולה במסגרת ביקורת אכ"א, מטופל בהתאם לחומרת העבירה ולרצון הנפגע/ת. צה"ל מגנה בתוקף כל פגיעה על רקע מיני ופועל רבות על מנת להוקיע תופעות פסולות אלו משורותיו.
ערן סבאג: בהחלט היו אפיזודות ניהוליות שעלו טונים כמאפיין עבודות בתקשורת בזמנים ההם. לא ניהלתי שום שיחות מיניות עם חיילות. לא שתיתי כעיקרון בתוך האולפן גופא. ואם כן זה היה נדיר ביותר ולא נוהג כלשהו. עד הרגע הזה עבדו ועובדים איתי חיילים וחיילות. יהיו מליצי יושר והיו כאלה שפחות הסתדרנו.
אבנר הופשטיין: שלום רב, הדברים הנטענים מופרכים והוכחו כשקריים. ככל שהדברים יפורסמו, למרות הודעתי זו, אגיש תבעה בגין הנזק העצום שתנסו לגרום לי!
רמי יצהר ומולי שפירא לא הגיבו בשלב זה, ככל שיגיבו, תגובתם תתווסף לכתבה.
תגובה אחת
מה עם המקרה המצער של עמית סגל?