מהו הסטנדרט הבינלאומי החדש להתמודדות רגישת מגדר ואיך ישפר את מצבם העגום של הנשים?

מאת: רעיה מרי 

כידוע, לבעיות שטואטאו מתחת לשטיח בימי שיגרה יש תכונה מטרידה לצוף ולעלות על פני השטח בעתות משבר, תוך שהן נוטות להחריף ולהסלים עם התקדמותו. בדיוק  כפי  שטמנתי את ראשי בחול  כשראיתי  את העששת  הראשונה בשן של בני: כך ניסו גורמים כאלה ואחרים להתעלם מאי השוויון הקיים בין המגדרים או להפחית בחומרתו.

הדו"ח החדש שפרסמו ד"ר יעל חסון, ממרכז אדוה והדס בן אליהו וד"ר הגר צמרת, ממכון ון ליר בירושלים, על מצבן של נשים על רקע משבר הקורונה מטיח בנו (או אולי נכון יותר לומר, מפוצץ לנו בפנים) את מלוא עומק הבעיה. רק חבל שלא ניתן לפתור אותה אצל רופאת השיניים בהרדמה מלאה.

תמונת המצב שהחוקרות  מציגות מתייחסת לסטנדרט בין לאומי להתמודדות רגישת מגדר עם ההשלכות של מגיפת הקורונה.

מהו אותו סטנדרט להתמודדות רגישת מגדר, ואיך לעזאזל הוא אמור לשפר את רווחתה של אזרחית קטנה כמוני? (בגובה מטר וחצי, ללא עקבים)

ארגון האו"ם לקידום נשים – "UN WOMEN" פרסם המלצה לאיסוף מדדים כמותיים בעשר תחומי מדיניות בהם הוא ממליץ למדינות להטמיע נקודת מבט מגדרית.

באמצעות נקודת המבט הזו, ממליץ הארגון לתת מענה לצרכים הייחודיים של נשים מרבדים שונים באוכלוסייה. תחומי המדיניות המומלצים הם: אלימות מגדרית, תעסוקה ופרנסה, נשים בשולי הכלכלה, עוני ודיור, אימהות חד הוריות, זקנה, צוותים רפואיים, ביטוח בריאות, חינוך והשכלה ושירותי בריאות בתחום היריון ולידה.

ואם חשבנו שניתן יהיה ליישם את המלצותיו של ארגון האו"ם לקידום נשים כאן בחלקת הא-לוקים הקטנה שלנו, הרי שטעות בידינו.

ד"ר יעל חסון ממרכז אדוה טוענת כי:

"גיבוש של מדיניות רגישת מגדר מצריך נתונים רגישי-מגדר כבסיס לקבלת ההחלטות. בחלק גדול מהתחומים חסרים בישראל נתונים השוואתיים. אנו קוראות לרשויות המדינה לאסוף ולפלח נתונים בתחומים בהם הם חסרים כתשתית למדיניות מבוססת נתונים".

כלומר, הבעיה בישראל מתחילה כבר באיסוף הנתונים: הנתונים הנאספים ומתפרסמים על ידי מוסדות רשמיים בישראל אינו מפולח מגדרית, למרות החקיקה הקיימת בארץ, המחייבת פילוח זה, כפי שמחייב החוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה.

בכל זאת, על אף המחסור בנתונים, הצליחו ד"ר הדס בן אליהו, ד"ר הגר צמרת וד"ר יעל חסון להציג תמונה חדה ונוקבת על התדרדרות מצבן של הנשים בישראל מאז פרוץ משבר הקורונה.

אלימות מגדרית חיה ובועטת

בעיה קשה וכאובה זו שדינה היה להיכחד מן העולם, עדיין חיה ובועטת, תרתי משמע. הכינו את הממחטות, להלן הנתונים המזעזעים  שעולים מהדו"ח:

• מאז פרוץ הקורונה ישנה עלייה של 16% בפתיחת תיקים בגין אלימות כלפי נשים: 4,700 מקרים, בהשוואה ל4,050 בתקופה המקבילה אשתקד (חודשים מאי-יולי)
• בשנה שחלפה, התקבלו כ2,000 פניות למוקד 118 של משרד הרווחה בגין אלימות בין בני זוג
• במהלך חודש יולי האחרון הייתה עליה של 15% במספר הבקשות להוצאת צווי הגנה, בהשוואה ליולי 2019.
• במהלך החודשים מרץ-אוגוסט 2020 נרצחו 14 נשים על ידי בן זוג או בן משפחה אחר.

כמובן שעד כמה שהנתונים קשים, חשוב לזכור כי נתונים אלו אינם משקפים את היקף כמות האלימות הקיימת בישראל, כיוון שעל פי ההערכות ישנן נשים רבות שנמנעות לדווח על מעשי אלימות כלפיהן.

מגיפת הקורונה, שחייבה הסתגרות לזמנים ממושכים וכן הגבלות על התנועה, העלתה את הסיכון עבור נשים בתוך בתיהן. לפיכך, מסיקות החוקרות כי

"יש להרחיב באופן ניכר שירותים ומענים חיוניים להתמודדות עם אלימות מגדרית, בדגש על אלימות במשפחה. בין היתר: מקלטים ופתרונות נוספים למי שאינן בטוחות בביתן, מוסדות שיקום לגברים אלימים, גישה לקווים חמים לדיווח ובקשת עזרה, דגשים וכלים למשטרה, רשת סיוע ורווחה פעילה ברשויות המקומיות, ועוד. כל אלו מצויים בחסר וסובלים מתת-תקצוב גם בימים שבשגרה".

פערי התעסוקה בין גברים לנשים

מכירים את  הגבר שמרוויח 20,000 ₪ בחודש אך אשתו מרוויחה רק קצת יותר משכר המינימום?

הנתונים עליהם מבוסס הדו"ח מלמדים כי נשים עובדות יותר מגברים במשרות חלקיות ובהסדרי תעסוקה פוגעניים. יש להן ייצוג יתר בקרב מקבלי השכר הנמוך ולמרות האופטימיות הקפיטליסטית, הפער המגדרי בשכר אינו מצטמצם עם השנים. נהפוכו – בזמן משבר, פערים אלו נוטים להתרחב; בדיוק כפי שקרה בגל הראשון ובגל השני של הקורונה.

על פי נתוני שירות התעסוקה, מאז תחילת הסגר השני נרשמו כ-94,000 אלף דורשי עבודה חדשים לחל"ת שני או יותר. 70% (!!!) מתוכם, נשים.

כ-20% מהנשים שהוצאו לחל"ת בחודשים מרץ-אפריל השתכרו מתחת ל3,100 ₪, כך שלמעסיקים היה תמריץ קטן עוד יותר להחזירן לעבודה בהשוואה לגברים; זאת כיוון שגובה השכר המזכה את המעסיקים במענק עמד על לפחות 3,300 ₪ בחודש. בספטמבר עודכן גובה המזכה במענק ונכון להיום הוא עומד על 2,500 ₪. שינוי זה מבטא רגישות מגדרית והוא ממחיש את החשיבות של מדיניות ממשלתית המבוססת על ניתוח מגדרי.

דיבורים כמו חול אך אין מה לאכול – העוני בהיבט המגדרי

במשך השנים לא נעשה די על מנת להקטין את ממדי העוני בישראל . נשים מהוות כ-54% מכלל אוכלוסיית העניים בישראל ונסמכות יותר על מערכת הביטחון הסוציאלי. כמו כן, הן מהוות כ-60% מכלל הזכאים להבטחת הכנסה. המצוקה הכלכלית מגבירה את התלות הכלכלית של נשים בגברים ומונעת את התקדמותן והתפתחותן. בתקופת הקורונה הסיכונים עבור אוכלוסיות עניות גבוהים יותר.

למרבה הצער, נראה כי ההתמודדות של נשים חד הוריות במשבר הנוכחי זכתה לסיקור דל  בתקשורת. מדובר בקבוצה מוחלשת הטרודה בהישרדות יומיומית, בהרמת הראש מעל פני המים בתוך הקלחת המטורפת הזו.

כך קרה שגופי התקשורת הגדולים העדיפו מדי ערב במהדורות חדשות להפנות את אור הזרקורים  אל קבוצות מגבירות רייטינג כמו קבוצות העצמאים שיצאו להפגנות המוניות. מבלי להמעיט מחשיבותו של מאבק העצמאים או מאבקה של כל אוכלוסייה או מגזר אחר שנפגע בעת משבר זה, יש לשים לב לאוכלוסיות השקופות בחברה הישראלית, אלה שלא בהכרח יוכלו לצאת להפגין.

נשים חד הוריות חיות תחת בסיכון גבוה יותר לעוני. בעקבות משבר הקורונה עלה שיעור העוני ב-4%. ממחקר ראשוני שנערך בקרב 104 אימהות חד הוריות בתקופת הסגר הראשון (מרץ-אפריל)  עולה המסקנה שהסגר מחמיר את מצבן: כשליש מהן דיווחו כי במהלך הסגר ויתרו על אוכל בשל קשיים כלכליים. כשליש מהן הביעו חשש גדול שלא יוכלו לחזור לעבודה וכמעט מחציתן דיווחו על תחושת בדידות. למרות מגבלות המדגם, הממצאים מצביעים על הפגיעוּת של האימהות החד-הוריות ועל הצורך למציאת מענים הולמים לצרכיהן.

מצב הנשים בקורונה? מפוטרות, נפגעות, וזקוקות למנהיגה

מחיאות כפיים הן לא תמיד הפתרון: במערכת הבריאות נשים סובלות כעובדות וכמטופלות (בעיקר אם את רוצה להיכנס להריון)

כולנו זוכרות את הערב בו עמדנו כולנו במרפסות ומחאנו כפיים לצוותים הרפואיים. אך מסתבר, שלא די במחיאות. בהביטנו על ההתמודדות היומיומית של צוותים אלו, שמורכבים ברובם מנשים, מתגלים קשיים קיצוניים. שיעור הנשים הנמצאות בסיכון גבוה להדבקה מקרבה לחולים היא גבוהה, ביניהן רופאות, אחיות, עובדות פרה-רפואיות, מרפאות בעיסוק ופיזיותרפיסטיות. בישראל טרם פורסמו נתונים מפולחים מגדרית אודות הידבקויות של צוותים רפואיים. בנוסף זה  לא סוד  שמערכת הבריאות בישראל סובלת ממחסור בכוח אדם ובתקצוב, כך שגם בימים כתיקונם הצוות הרפואי סובל ומדווח על רמות שחיקה, מצב שבאופן טבעי רק מחריף בימים אלו.

כולנו זוכרים את הסערה שקמה בעת הקפאת טיפולי הפוריות בגל הראשון של הקורונה. המציאות מוכיחה כי בתקופות של משבר בריאותי נעשה תהליך של צמצום במשאבי מערכת הבריאות בהקשר של הריון ולידה. על הממשלה להבטיח את המשך השירותים הללו, של אותן ועדות להפסקת הריון ושל טיפולי הפוריות. יש לשים לב כי נשים גופן וצרכיהן לא יוצבו בתחתית סולם העדיפויות. זו רק אחת מהסיבות לכך שאנו צריכות סטנדרט להתמודדות רגישת מגדר.

לסיכום, נאמר כי מגפת הקורונה מאתגרת את כלל האוכלוסייה בארץ ובעולם ומטלטלת את כל המגדרים כאחד. עם זאת, היא מאיימת לפגוע אנושות בהישגים כלכליים וחברתיים עליהן עמלו נשים במשך שנים רבות. אם לא נעמוד על המשמר, הקורונה עלולה להחזיר את כולנו, בהיבט המגדרי לפחות, עשרות אם לא מאות שנים אחורה.

לקריאה נוספת על נשים בימי הקורונה לחצו כאן

תמונות: מהדו"ח "מאחורי המספרים: סטנדרט בינלאומי להתמודדות רגישת מגדר עם משבר הקורונה"