כל האתרים אומרים את זה ואני מסכימה איתם לגמרי- Halt and catch fire (קוד שרוף בשמה המעוברת) היא אחת הסדרות הטובות (והפמיניסטיות!) שאתן כנראה לא רואות.
למי שלא מכירה, הסדרה מתארת את תחילת עולם ההייטק, מאמצע שנות ה80 עם פיתוח המחשב הנייד, ועד לאיפשהו בשנות ה90 כשהאינטרנט מתחיל להיות משהו שמזכיר את מה שהולך היום. היא מתמקדת ב4 דמויות עיקריות: קאמרון- צעירה מרדנית עם וייב פנקיסטית וגאון תכנות, דונה- מהנדסת תוכנה שמנסה לתמרן בין קריירה, אמהות לשתי בנות קטנות, נישואין עם גבר מתוסכל וכל זה בזמן שהיא תמיד, אבל תמיד מתוקתקת כמצופה ממנה, גורדון- אותו גבר מתוסכל שנשוי לדונה שנשאב לבינוניות בעקבות כישלון בעבר, וג'ו- היזם, זה שתמיד מחפש את הדבר הבא ומנסה לשווק את זה לעולם.
הסדרה אמנם מתקיימת ברובה בשנות ה80 הידועים לשמצה, אבל היא לוקחת מהם את הדברים הטובים ביותר: מוזיקה וסטייל מגניבים, טכנולוגיה חדשה ומרגשת שאפשר עוד לתפוס עם הידיים כדי לפרק ולהרכיב מחדש, פאנק (הסצנה, אבל בעיקר האטיטיוד), והדבר המרגש ביותר לדעתי- נשים חכמות ועצמאיות בעולם שממש אבל ממש לא יודע איך לאכול אותן.
בהתחלה זה מרגיש שהגברים בסדרה, ובעיקר הדמות של ג'ו היזם שסוחף את כולם אחרי השיגעונות שלו, הם המובילים את העלילה. או שאולי זאת קאמרון והניסיונות שלה לתת ביטוי לגאונות שלה בעולם שלא הכי מתאים לה. אבל לא, ככל שהפרקים מתקדמים מתחדד שהלב של הסדרה הוא נשים חזקות והחיבור ביניהן. החיבור המדהים שנוצר כשקאמרון ודונה עובדות ביחד. שתי נשים עם אורחות חיים שונים לגמרי, עם כישורים מקצועיים אחרים, חזות שונה, שנמצאות במקום שונה מאוד בחיים ובכלל, מתחברות בצורה שמרגישה טבעית לחלוטין ופשוט יוצרות ביחד.
***זהירות שתי פסקאות עם קצת ספוילרים***
לאורך הסדרה אנחנו רואות אותן מתחברות, מתפתחות ביחד, ובעיקר מתמודדות עם המון שוביניזם שנזרק לעברן. בעיקר לעברה של דונה, שמקומה שנתפס כ"נשי מסורתי" יותר חושף אותה להמון מצבים מאיישים והו-כה מוכרים בעולם העבודה הגברי כל כך. היה כואב לראות את הפיצוץ ביניהן, לראות אותן אבודות מעט מאז וכמה הן קמעות למצוא במקומות שונים את מה שהיה להן אז, כשעבדו ביחד. לכן היה כל כך משמח לראות שפרק הסיום התמקד בזה, בקשר החזק הזה ביניהן, כשקאמרון ודונה מצליחות להתחבר מחדש ברמה עמוקה, שעבורן זה אומר ברמה המקצועית.
אבל פרק הסיום לא היה רק על דונה וקאמרון, הוא היה על חיבורן של נשים חזקות בעולם העבודה בכלל. לא סתם יש בפרק הזה נאום פמיניסטי מדהים שנושאת דונה במסיבת קוקטייל שהיא עושה בביתה לנשים בתעשייה. בנאום הזה היא אומרת: "אני מקווה שעד שהבנות שלי יהיו בגילי הן כבר לא יצטרכו לערוך אירועים כאלה כדי להזכיר לעצמן שהן באמת פה. אני עובדת בהיי-טק כבר 18 שנים, ניצחתי והפסדתי. אני אישה שאיבדה נישואים, בין שאר הסיבות, בגלל העבודה הזאת. לפעמים אני לא נרדמת בלילה כי אני דואגת אם אני רואה את הבנות שלי מספיק, או אם הייתי שם מספיק בשבילן, או אם כבר מאוחר מדי. אבל עשיתי דברים, תמיד יש לכך מחיר, אבל עשיתי אותם. אחד מהדברים הרבים שלמדתי זה שלא משנה מה תעשי, יש מישהו מעבר לפינה עם גרסה טובה יותר. ואם הוא גבר, אולי היא אפילו לא טובה יותר, אולי היא סתם זכתה לתשומת לב רבה יותר… אני מקווה שהערב הזה יהיה התחלה של משהו. משהו שבזכותו, גם אם ניפגש יום אחד משני צדי שדה קרב תאגידי, תדעו שאני מעודדת אתכן, שאין לי ברירה אחרת. כי אני שותפה במקצועי, ואם ואחות מטבעי. ואני גאה כל כך לצאת אתכן למסע הזה".
***נגמרו הספוילרים!***
אז למרות שמשום מה אף אחד לא ראה אותה, היא טיפל'ה מורחת (אבל איזו סדרה לא? בכל מקרה לדעתי השיא שלה הוא בעונות 2-3) ויש לה קצת נטייה לפאטוס סביב 'רעיונות' ו'הדבר הבא' (שאם מתמסרות לזה, זה גם יכול להיות חמוד), אני ממש ממליצה לכן לראות קוד שרוף. בגלל הפסקול המושלם, הצילום המעניין והשונה, המשחק הרגיש והמעולה של השחקנים שנותנים חיים לדמויות מורכבות ומרתקות. ובעיקר בגלל היא מראה לנו נקודה בזמן שלדעתי יש בה את המקורות של המציאות שלנו היום. כמובן מבחינה טכנולוגית (הטירוף הטכנולוגי שהוא חיינו התחיל ממש שם) אבל גם מבחינת פמיניזם הלכה למעשה, ומעמדן של נשים חזקות, חכמות ובעלות מקצוע בעולם גברי ותחרותי שלא מוכן להשתנות. גם המסר העיקרי שלו חשוב ביותר עד היום- כי בסופו של דבר רק החיבור בין אותן נשים בעולם העבודה הוא זה שיכול להביא לעשייה יצירתית, לפריצת דרך ולהצלחה.
