Reading Time: 3 minutes

אני רוצה את זה רומנטי

בזמן שנשים מסוימות מעזות לדבר לראשונה על הטראומה במיניות הנשית, לדור הצעיר יש גישה אחרת למיניות: משמחת, מסקרנת, קלילה ומענגת. תמר יחיא על הספר "אני רוצה את זה רומנטי" ועל ההתפתחות החיובית של העונג הנשי
Reading Time: 3 minutes

מאת: תמר יחיא

כצעירה פמיניסטית, כתולעת ספרים שמנסה לקרוא כל מה שזז, וכאישה שנמצאת בתהליך מתמשך של גילוי המיניות שלה, קראתי בשנים האחרונות מגוון של ספרים בנושא מיניות נשית.

בין השאר ביקרתי בספרים רפואיים-קליניים שהכילו בעיקר טבלאות על יעילותם של אמצעי מניעה שונים. וגם קפצתי לספרוני הדרכה קווירים (שקיימים רק באנגלית כמובן) ושכוכבי הקומיקס בהם היו שבלולים (ממליצה. מהמם).

אמא, מיניות זה דיכאון?

לאחרונה, נגשתי לספר 'ערות', של תמר מור סלע, שיצא בשנת 2017, ומאגד 23 מונולוגים שכתבו נשים ישראליות על המיניות שלהן. חווית הקריאה בספר הייתה משמעותית, עמוקה, ומעוררת מחשבה. אבל גם די מדכאת.

הסיפורים כללו הרבה חוויות כישלון, גילוי מיני בגיל מאוחר, הכחשה של מיניות, בגידה בפרטנרים אהובים, והתנזרות ממין. כמי שרוב חייה עוד לפניה, הקריאה הותירה אותי לא פעם מיואשת ומפוחדת.

לא הרגשתי שהספר משקף את חווית המיניות שלי ושל מי שאני מכירה: חוויה שהיא גם משמחת, מסקרנת, קלילה ומענגת, ולא רק כזו טראומתית וגובה מחירים אישיים כבדים כ"מס עונג".

כשאני מנסה לחשוב על הסיבה לכך שלא התחברתי ל"ערות", אני תוהה אם אולי זה עניין של פער בין דורי, ושבנות גילי חוות כבר חוויות שונות. ואם כן, חדשות טובות: העולם אולי קורס מווירוס קטלני, אבל בתחום העונג הנשי והמיניות הפתוחה אנחנו בהתקדמות!

החשד שלי התחזק לאחר שהתנדבתי לסקר ספר דומה, אך בגרסה צעירה יותר, ששמו "אני רוצה את זה רומנטי".

הספר שהייתי רוצה כנערה

מהעמוד הראשון של "אני רוצה את זה רומנטי" היה לי ברור שלא מדובר בספר דומה אפילו מעט ל'ערות', ולספרי המיניות הנשית שקראתי לאחרונה. "אני רוצה את זה רומנטי", הוא פרויקט הגמר של שקד בשן, מהמחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, ומרגישים את זה.

הכותבת ראיינה עשרים נשים בנושאים של גוף, מיניות ובושה, ומביאה ציטוטים מהראיונות איתן. בנוסף, יש בספר סיפורים אישיים של הכותבת.

הספר הוא בחלקו טקסטואלי ובחלקו רומן גרפי. האיורים העדינים והיפים, מלאי הרגש, העיצוב והקומיקס משרים על הקריאה חוויה של נינוחות וקלילות, שני דברים שחסרים לי מאוד בשיח על מיניות נשית.

הסיפורים מתועדים בלשון מדוברת, מה שיוצר קרבה מידית עם המספרות. אחרי שלושה עמודים כבר הרגשתי כאילו אני בשיחה עם חברות על מיניות. ושיחה מהסוג הטוב: מצחיקה, מסקרנת ומעניינת.

למשל, אחת מהמרואיינות אמרה שכשהייתה קטנה אמא שלה צפתה ב"סקס והעיר הגדולה" ועד גיל ממש מאוחר חשבה ש"סקס" זה השם של הדמות הראשית. ראיתי גם איור מקסים שתיאר את אחת מהמרואיינות כתלמידה באולפנה בסמינר אישות, בו המרצה ביקשה מהן לשאול "כל דבר". התלמידה שאלה מה זה "לעשות ביד" ונענתה בשתיקה מובכת.

המילים הכתובות והקווים המצוירים יוצרים בספר אווירה שאופפת אותך בתחושת מוגנות ונינוחות. כזו מאפשרת להוציא החוצה מחשבות ושאלות ששמרת לעצמך.

מקהלה נשית של חוויות מיניות

הלוואי שהייתי קוראת את הספר הזה בגיל צעיר יותר. הוא עוסק במגוון נושאים: אוננות, מחזור, חוויות מיניות ראשוניות, צפייה בפורנו, מין אוראלי, שיער גוף ועוד.

בכל נושא הספר מסקר מגוון קולות. כך הוא מצליח לעמוד במשימה לא פשוטה: לגרום לקוראת, ולא משנה מי היא, להרגיש נורמלית ובנוח. כמעט בכל פרק מצאתי את דעתי (פחות או יותר) באמירות של הדוברות. וגם קראתי בעניין מגוון גדול של חוויות שונות משלי.

ברור מהקריאה שהמראיינת הצליחה ליצור אווירה משוחררת ולא שיפוטית עם המרואיינות, והן מרגישות בנח לספר על חוויות קשות ועל דעות לא פופולריות.

בחלק שמדבר על פורנו, למשל, אחת מהמרואיינות אומרת שכולן רואות פורנו ומי שאומרת שלא – משקרת. ובסמוך נמצא ציטוט של אישה אחרת שאומרת משעולם לא צפתה בפורנו, והיא לא יודעת למה בדיוק, שהיא מרגישה תמימה בדברים האלו.

אבל גם בדור שלי, מעניין היה לראות שהרבה פעמים הדוברות התנצלו על דבריהן, ואז התנצלו על ההתנצלות. בעיניי זוהי עדות למיניות בעידן פמיניסטי-חלקית.

רבות מאתנו כבר מודעות לזכויות שלנו ומעיזות לדרוש ולנכס את המיניות שלנו לעצמינו, אבל בכל זאת אנחנו חיות בעולם פורנוגרפי, מחפיץ וסקסקיסטי. התוצאה היא שנדרש מאיתנו לפעמים מס שפתיים, שלא מאפשר באמת להשתחרר ולהרגיש את מה שאנחנו מרגישות עד הסוף.

גם להורים, גברים ונוער

הספר מתאים לכל מי שיש לה שאלות שהיא לא מעיזה לשאול, או מחפשת דרך להבין יותר לליבה של הבת הצעירה שלה. בעיני אפשר להשתמש בקטעים מהספר במערכי שיעור, בפעולות על מיניות בריאה וחינוך מיני, או בשיחה עם בת\בן מתבגרות.ים. או אם לא רוצים ממש לדבר- רק להניח בתמימות בחדר.

ובעיקר אני ממליצה על הקריאה לגברים. אלו שמקיימים יחסי מין עם נשים, או סתם רוצים להבין יותר את החוויה של המחצית השנייה של אוכלוסיית כדור הארץ.

לכל מי שמחפשת חווית קריאה אופטימית ומעניינת, אני כדאי לקרוא ולרכוש את הספר המקסים הזה, שיכניס התחשבות, צחוק ונינוחות לאיך שאתן חושבות על מיניות.

לפרטים על הפרויקט ועל הספר 

לכתבות נוספות בנושא מינית לחצו כאן 

תמונה בראש הכתבה: תמר יחיא

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

לומדות מהבריטיות: שש הנקודות להצלחת מחאת הנשים

Reading Time: 3 minutes אקטיביסטיות, כמו "נשים עושות שלום", עובדות למעננו ולא רואות תוצאות מיידיות. "קבוצת שש הנקודות" נותנת תקווה: סיפור של אצילות אנגליות שקידמו את מעמד הנשים. והמסקנה? בישראל ובבריטניה: הזמן למחאת נשים הוא תמיד עכשיו

סוכנות הדוגמנות שאחרי מחלת הסרטן

Reading Time: 3 minutes מחלת הסרטן השאירה את נ' עם גוף חדש. כשהמליצו לה לדגמן היא תהתה אם תוכל לייצג אידיאל יופי שחולות אחרות יתחזקו ממנו. אבל מה שקרה לה כשהגיעה לסוכנות עם הצלקות על עורה, היה אחר משציפתה

איך קומדיות רומנטיות מסכנות חיים של נשים?

Reading Time: 4 minutes קומדיות רומנטיות מציגות התנהגויות כמו מעקב, בידוד, השפלה והטרדה מינית, כחלק מפעולה רומנטית שמובילה לאהבת אמת. מחקרים מראים שהסצנות על המסך משפיעות על התנהגות בפועל, ומובילות לבסוף להטרדות, איומים ואלימות שנשים חוות מדי יום

כולנו מיכל סלה: כשהטראומה שלך היא בעצם גם שלנו

Reading Time: 3 minutes רצח הנשים בישראל מוציא אותנו לרחובות. לא רק כדי לזעוק בשם המתות, אלא כדי לשמור על עצמנו: כולנו נמצאות בקבוצת סיכון להיפגע מאלימות. רקפת גינסברג כותבת על הטראומה הקולקטיבית, שעוברת מדור לדור של נשים בישראל