שתיקה זועקת לשמיים

לפני כמה ימים השתתפתי כנציגה של פוליטיקלי קוראת בוועדה למיגור אפליית נשים של האו"ם (CEDAW), שהוקדשה כולה להשמעת עדויות וניתוח מצב הנשים בישראל בזמן ובעקבות טבח השבעה באוקטובר. הדיון היה קשה מאוד, עמוס בעדויות מטלטלות על הזוועות מאותו יום שבת נורא. שני נציגי הוועדה עסקו בעיקר בהקשבה, בעוד נציגות של ארגוני החברה האזרחית בישראל פורסים בפניהם את שלל העדויות ואת שלל הקשיים של נשים בישראל בעת הזו

הפגישה שנכחתי בה התארגנה בן לילה. נדרשנו, נציגות הארגונים, להירשם במהירות ולהגיש את דברינו תוך כמה שעות. נציגי החברה האזרחית בארץ לא ויתרו והגיעו בנוכחות מרשימה מאוד לוועדה. אך מדוע היא התארגנה בכזו זריזות? היום, בשיחה עם ד"ר כוכב אלקיים-לוי, שמובילה ברגישות מאמצים בינלאומיים אל מול גופי האו״ם להכרה בפשעי המגדר של החמאס והקימה חמ״ל ייעודי ונציבות אזרחית בנושא, קיבלתי את התמונה המלאה על מה שקרה באו"ם לפני כן.

ד״ר אלקיים לוי, מומחית למשפט בינלאומי ומגדר, ייצגה בשבוע שעבר את מחאת הנשים בישראל ואת בונות אלטרנטיבה מול הוועדה למיגור אפליה נגד נשים בנאום מדויק וכואב, הציגה את ממדי הטבח והפגיעה בנשים ובילדים ונגעה בחוסר הצדק הזועק לשמיים בשתיקה של הוועדה לגבי מה שקרה.

הוועדה למיגור האפליה נגד נשים היא גוף משפטי ולא פוליטי של האו"ם. בימים רגילים מפקחת הוועדה על יישום האמנה למיגור האפליה נגד נשים במדינות החברות בה. הדיון שהתקיים היה אמור להיות דיון רגיל על החברה האזרחית בישראל לקראת דיון עתידי שבו תציג המדינה את תמונת המצב על שוויון מגדרי בישראל. באופן מצמרר תאריך הדיון נפל על שלושה שבועות לאחר הטבח ויום אחרי שהוועדה פרסמה הצהרה שנעלמו ממנה לגמרי אירועי הטבח שביצע חמאס.

למחרת היום קיימה אותה ועדה דיון בנושא, שאליו הוזמנה ד"ר אלקיים כנציגת ארגון בונות אלטרנטיבה וכנציגה של מחאות הנשים בישראל. לתדהמתה, גילתה ד"ר אלקיים שהיא המייצגת היחידה לנשים הישראליות בוועדה.

נציגי הארגונים מחוץ לישראל דיברו על הפשעים המתבצעים לטענתם על ידי ישראל בעזה, כשאף אחד מהם לא מזכיר את זוועות חמאס. כשהגיע תורה של ד"ר אלקיים-לוי לדבר, היא דיברה מדם ליבה (וליבנו כולנו) בנאום חד ונוקב על העדויות הרבות שמצטברות למעשים המזוויעים של אנשי חמאס. היא דיברה על שני לוק ז״ל, על פשעי מלחמה מבוססי מגדר נגד נשים שממשיכים להיחשף, על הכאב וההרס שזרעו חמאס בגופן של הנפגעות ובנפש כולנו, פשעים נגד האנושות כולה. הנאום היה משמעותי וחשוב, אך למרבה הצער, לקראת סיום, התפרץ אל תוך דבריה הקשים קול קר ומנוכר שהודיע שהסתיימו שלוש הדקות שהוקצבו לארגון הנשים הישראלי להשמיע את קולו, כפתור ההשתק נלחץ, וקולה של כוכב נאלם מן מהפגישה.

ד״ר אלקיים-לוי אומרת שבדיון שגרתי זה היה אולי מובן, אבל ברגע הזה בהיסטוריה ההשתקה הזו הייתה קשה במיוחד. נציגות הוועדה לא הפגינו חמלה אנושית, או אפילו הגינות בסיסית, לאפשר דקה לסיום או להביע סולידריות והשתתפות בצער. קולן של נשים ישראליות הושתק על ידי הגוף שקם בשביל להגן ולסייע להן ברגעים כאלה בהיסטוריה.

נשים נפגעות אלימות מינית יודעות בדיוק כיצד מנגנון ההשתקה פועל. מנגנוני הצדק כלפי נשים נפגעות כמעט אינם קיימים. נפגעות לא מקבלות הכרה, סבלן אינו נחשב למשמעותי והן נדחקות לשוליים. כך גם הפעם.

ד״ר אלקיים-לוי מסבירה – הכרה של הוועדה בפשעים שנעשו כלפי נשים ישראליות במתקפת חמאס היא לא רק הכרה סמלית, אלא חשובה גם ברמה הפרקטית וההצהרתית. הכרה בפשעי מלחמה, או עוד קודם – בהתרחשות של טבח המוני בסדר גודל שכזה ובאכזריות שכזו – משמעותה הפעלת מנגנונים בינלאומיים לסיוע באסונות הומניטריים. משמעותה, הקצאת משאבים, משלחת חקירה נגד פשעי חמאס וברור, סיוע לניצולות ולניצולים באיזור האסון ואפילו סיוע למדינה ולארגוני הנשים והחברה האזרחית בכל ההשלכות הקשות והמצוקה שיש בעתות אסון כאלה. והסיוע לא יכול להגיע כל עוד ועדת האו"ם שאמונה על הנושא אוטמת את אוזניה ואת ליבה בפנינו.

כוכב סיימה את נאומה בשאלה הקשה והכואבת – האם נשים ישראליות אינן זכאיות להגנה במשפט הבינלאומי? האם יש משפט בינלאומי עבורן? עוד היא ציינה שאין שום קונטקסט או הצדקה לשתוק אל מול האסון, או למנוע הכרה בכאב ובסבל של נשים וילדים

ואכן, בוועדה שבה השתתפנו השבוע עלו דברים רבים שנדחקו לשוליים בזמן שישראל נלחמת בעזה: מעל הכל – הדאגה לחטופות, על כל הסכנות שאורבות להן במקום הלא נודע שבו הן נמצאות ועל החשש שחמאס לא ישחרר אותן כדי שהעולם לא ידע על המעשים שאולי בוצעו בהן. הדאגה לקורבנות שנותרו בחיים ולנפשן, שלא מקבלת נכון לעכשיו מענה ראוי, כיוון שמערכות המדינה נמצאות בקריסה. איסוף הראיות הפורנזיות מזירת האירועים, הסיכון שבו נמצאות נשות העוטף והצפון ששוהות רחוק מהבית, בתוך מצב של מתח ומצוקה, חשופות לניצול ולפגיעה (והעדויות כבר מתחילות להגיע). ההתחמשות המסיבית של האוכלוסייה בישראל – מהלך שמציב בפני נשים נפגעות אלימות במשפחה איום נוסף. ועוד לא התחלנו לדבר על סכנת העגינות של נשות הנעדרים. הרשימה עוד ארוכה וכואבת.

הסיוע לא יכול להגיע כל עוד ועדת האו"ם שאמונה על הנושא אוטמת את אוזניה ואת ליבה בפנינו. האם נשים ישראליות אינן זכאיות להגנה במשפט הבילאומי? האם הקונטקסט של הסכסוך הישראלי-פלסטיני צריך למנוע הכרה בכאב הקורבנות?

h

כבר בימי המלחמה הראשונים הקימה ד"ר אלקיים לוי, עם מומחיות נוספות, את הנציבות האזרחית לחקר פשעי חמאס נגד נשים, והיא מובילה אותה אל מול עדויות קשות מנשוא שלאט לאט נחשפות. כבר בשבוע השני לטבח הגישה הנציבות שלוש עצומות ופניות נחרצות אל הוועדה למיגור אפליה נגד נשים וגופים בינלאומיים נוספים: מסמך משפטי שניסחה בהיבט מגדרי ועליו חתומים מומחיות ומומחים למשפט בינלאומי בעלי שם עולמי, מסמך שהובילה טל הוכמן משדולת הנשים ונחתם על ידי 150 ארגוני נשים בישראל ובעולם, וכן עצומה אזרחית בשם 'מכתב האימהות', שמעידה על הפשעים של חמאס ונחתמה על ידי כ-4000 נשים ואימהות בכל העולם. המטרה של שלושת הפניות היא לתת קול לנשים באשר הן ולנפגעות הטבח.

במילים אחרות, הוועדה הכירה היטב את הנושא טרם הצהרתה בשבוע שעבר, שלא כללה גינוי או הכרה בפשעי חמאס נגד ישראל.

לאחר הדיון שבו השתתפה ד"ר אלקיים-לוי, היא דרשה לקיים דיון נוסף שאליו יוזמנו ארגוני נשים ישראליים. כוכב גם יזמה פנייה חריגה לוועדה באמצעות משלחת ישראל בז׳נבה ואחרות על מנת להביא את נציגי האו"ם לקיים את הפגישה המדוברת עם ארגוני החברה האזרחית בישראל המייצגים נשים, לאחר שגילתה שהם לא זומנו. בעזרת שגרירת ישראל בז'נבה, מירב אילון, ומומחיות נוספות מהנציבות ומבונות שפעלו ברקע, הצליחה להשיג את מטרתה, וכך התקיים בזריזות הדיון שבו השתתפנו גם אנחנו. ארגוני הנשים בישראל הגיבו במהירות ובמקצועיות רבה, הכינו את המידע והצטרפו לפגישה בהתראה קצרה מאוד. היה מרגש לראות את זה קורה.

מי ייתן ונציגי האו"ם שפגשו אותנו, הקשיבו לנו ושמעו את העדויות הקשות, יעבירו את הדברים הלאה על מנת שגם אנחנו, נשים ישראליות, קורבנות למתקפה ברוטלית, אלימה ואכזרית, נקבל הכרה.

קרדיט תמונה ראשית: זויה צ׳רקסקי