Reading Time: 3 minutes

שקופות.ים פעמיים: א.נשים עם מוגבלות בקהילה הלהט"בקית

רובנו לא שמענו על א.נשים עם מוגבלות בקהילה הלהט"בקית, וזה לא במקרה. הם.ן חלק מאוכלוסיה שקופה, שסובלת מהיעדר שייכות וסטיגמה כפולה. לאחרונה הם.ן יצרו קבוצה שפועלת להרחיב את המודעות לתופעה וליצור מרחב של שייכות
Reading Time: 3 minutes

מאת: ענבל רייכלר ולילך זוננשיין

"כשנפצעתי הייתה לי תחושה שאי אפשר להיות גם נכה וגם לסבית. רציתי להיות נורמלית", אומרת ענבל רייכלר, בת 37, אדריכלית, נכת צה"ל, גולשת ויזמית חברתית, ואחת מהכותבות של הכתבה הזו. "אני מרגישה זרה כאישה לסבית בעולם המוגבלות, וכאישה עם מוגבלות בעולם הלהט"בקי". והיא לא לבד.

בארצות הברית, בקרב הקהילה הלהט"בקית, 30% מהגברים ו36% מהנשים הם.ן א.נשים עם מוגבלות, וההנחה היא שהמספרים דומים גם בישראל.  הידעתן זאת? סביר להניח שלא, שכן א.נשים עם מוגבלות בקהילה הלהט"בקית הם.ן כמעט לגמרי שקופים.ות – לא מוכרים.ות בציבור, אבל גם לא באף אחת מהקהילות.

מצד אחד, א.נשים עם מוגבלות נתפסים בעיני החברה כלא מיניים. זו תפיסה שלא מדלגת על הקהילה הגאה, שלא מתייחסת אליהם.ן כחלק ממנה. מצד שני, הקהילה הגאה בדרך כלל לא לוקחת בחשבון צרכים של אנשים עם מוגבלות, למשל נגישות, התמודדויות פיזיות ונפשיות, ועוד.

ענבל רייכלר, צילום: דוינה פיינברג זגורי

מצד שני, גם בקהילה של א.נשים עם מוגבלות לרוב מתעלמות מסוגיות הקשורות למגדר או נטייה מינית. "בעולם המוגבלות לא מדברות עם נשים עם מוגבלות על מיניות", אומרת רייכלר, "כשהייתי בשיקום הייתה הרצאה על  מיניות לכל הגברים  בכיסאות גלגלים ואני זוכרת את עצמי תוהה מה אני אמורה לעשות."

אם זה לא מספיק, בקהילת א.נשים עם מוגבלות תופסים את הקהילה הלהטב"קית כחריגה, מתייגים אותה בצורה שלילית, ולא מכירים את הסוגיות המרכזיות שמעסיקות את החברים והחברות בה.

לחיות בארון אחד לפחות

בסופו של דבר, גם הקהילה הלהטב"קית וגם קהילת א.נשים עם מוגבלות מתקשות לענות לצרכים הייחודיים של א.נשים להט"בים.ות עם מוגבלות. וכתוצאה מכך אוכלוסייה זו צריכה להתמודד עם סטיגמה כפולה, בגלל שהחברים.ות בה שייכים.ות לשתי קבוצות חברתיות שחשופות לאפליה ודיכוי בתחומים רבים. בפועל, רוב הא.נשים עם מוגבלות בקהילה הלהט"בקית חיים.ות בארון אחד לפחות, תוך שהם נאלצים.ות להסתיר צדדים שונים מעצמם.ן.

"נפצעתי בגיל שמונה עשרה ולקח לי הרבה שנים להשלים עם הזהות המינית שלי", אומרת רייכלר, "הרבה שנים נמנעתי מלשייך את עצמי לקבוצות אלו בגלל תחושת השונות. עם הזמן למדתי לקבל את עצמי כפי שאני ועם הקבלה העצמית גם גדלה תחושת השייכות. וכך התחלתי להתנדב בקבוצה שבאה לתת מענה לאתגרים האלו עבור א.נשים עם מוגבלות בקהילה הלהט"בקית".

רייכלר מדברת על קבוצת מנהיגות ארצית של א.נשים עם מוגבלות, בקהילה הלהט"בקית של בית איזי שפירא, שהחלה לפעול לפני כשנה וחצי. מטרת הקבוצה היא יצירת רשת של אנשים להט"בקים עם מוגבלות שפועלים לטובת השתלבות איכותית וכמותית של א.נשים להטב"קים עם מוגבלות כמנהיגים.ות ופעילים.ות בעשייה החברתית בישראל. שילוב זה יעזור לצמצום הסטיגמות שיש לכל קבוצה על הקבוצה השנייה, על הסטיגמות בחברה כולה, ועל הסטיגמות שפוגעות בדימוי העצמי של א.נשים להטב"קים עם מוגבלות.

קהילת הלהטב"ק עם מוגבלויות תופסת מקום במרחב

היום בקבוצה יש 18 חברים וחברות. היא הצליחה ליצור דיאלוגים בין ארגוני הקהילה הגאה ובין ארגונים קהילתיים אחדים של א.נשים עם מוגבלות. נוסחו המלצות בנושא הנגשה להטב"קית שהוגשו לארגוני א.נשים עם מוגבלות. במקביל, הוגשו המלצות דומות לארגוני הקהילה הגאה, בנושא הנגשת מוגבלויות. נכון להיום, כשלושים מן הארגונים אישרו מפת דרכים בה הם מצהירים על כוונתם להנגיש את התכנים שלהם ללהטב"קים עם מוגבלות.

מובילה קידום מודעות של מוגבלות בקהילה הלהט"בקית
לילך זוננשיין. צילום: שחר וייצמן

אחת מחברות הקבוצה, והכותבת השנייה של הכתבה הזו, היא לילך זוננשיין, בת ה- 44, שסיפורה האישי מסביר את החשיבות האישית והחברתית של הפעילות. היא עברה תאונת דרכים בגיל 23 ונשארה עם חבלת ראש המשפיעה על תפקודה הקוגנטיבי. "בין היתר התחלתי לסבול מרגישות יתר בקרקפת", היא נזכרת, "כל מגע הכי קטן עבר ככאב בלתי נסבל. מכיוון שהיה לי שיער ארוך, הטיפול בו הפך למטלה קשה. לקח לי כמעט שנה להצליח להביא את עצמי לעשות קרחת, מהפחד שיחשבו שעשיתי את זה כי אני לסבית. בשלב מסוים לא יכולתי יותר עם הכאבים ועשיתי קרחת וזו פשוט הייתה הקלה מטורפת. בדיעבד, קשה לי להאמין שנתתי לעצמי לסבול בגלל מה יגידו".

ואנשים אכן אמרו, מספרת לילך, "כבר שנים שכולם חושבים שיש לי קרחת כי אני לסבית, ובתוך הקהילה הלסבית זה מתייג אותי כבוצ’ ולרוב גורם שיחשבו עלי דברים שאני לא. נדיר ששואלות אותי למה יש לי קרחת, והיו פעמים שהתשובה הרחיקה ממני נשים שחשבו להתחיל איתי. אחד היתרונות, וזה גם חיסרון, הוא שלכאורה לא רואים עלי את הנכות והמגבלה שלי  היא לא פיזית. אבל התמודדות במקומות חדשים, בסיטואציות חברתיות מורכבות, במסיבות, תמיד קשה לי".

ואז הגיעה הקבוצה, וזוננשיין התחילה להתנדב בה. היא מספרת "הפעילות בקבוצה חשובה לי מתוך המקום של הנכחת הנראות, להגיד 'אנחנו כאן' בהקשר של החיים עם מוגבלות ועם זהות להט"בית, מתוך המקום שבדרך כלל קל לחברה להתעלם מא.נשים עם מוגבלות באופן כללי".

בחודש הגאווה, צעדו ביחד לראשונה חברי קהילת הלהטב"ק עם מוגבלויות, הן בחיפה והן בתל אביב. בחיפה אף הוקם דוכן אליו הגיעו להטב"קים עם מוגבלות, הורים ואנשי חינוך מהקהילה. כמו כן, בשיתוף פעולה עם "חושן", הועברה סדנא בנושא הנגשה להטב"קית לארגוני אנשים עם מוגבלות. ניתן למצוא גם חשבון אינסטגרם פתוח לכולם.

בסתיו מתוכנן כנס חשיפה גדול לבעלי עניין משתי הקהילות ומכל המגזרים בנושא זהות מינית ומוגבלות. תימשך גם עבודה כדי שהארגונים יתחילו הלכה למעשה לשלב להטב"קים עם מוגבלות בפעילויות שלהם, כולל במצעדי הגאווה של 2022.

לכבוד חודש הגאווה הקבוצה התחדשה באינסטגרם וקבוצת פייסבוק שמוזמנים.ות אליה א.נשים עם מוגבלות מהקהילה הלהטב"קית לטובת שיתופים, דיונים וכדי לעזור להוריד את תחושת הבדידות שהיא לפעמים מאוד חזקה.

נשמח אם תצטרפו אלינו לקבוצה https://www.facebook.com/groups/lgbtqanddisability

וחשבון האינסטגרם  גאווה ומוגבלות (@lgbtq.disability) • Instagram photos and videos ונתחיל לבצע שינוי

אולי תרצו לקרוא גם כתבות נוספות בנושא נשים עם מוגבלות והקהילה הגאה

תמונה בראש הכתבה: חברי וחברות הקבוצה במצעד הגאווה, צילום: לילך זוננשיין

 

רוצה לקרוא עוד כתבות כאלה? תמיכה קבועה בסכום לבחירתך תאפשר לנו להמשיך לעשות תקשורת פמיניסטית ולהעלות למודעות הציבורית את הנושאים שחשובים לך

לשיתוף הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter

אולי יעניין אותך: