ראיינה: ירדן קינן
קצת רקע:
אשדוד היא העיר השישית בגודלה בישראל, המונה כ-250,000 תושבים. אשדוד ידועה כעיר רב תרבותית, לאור היותה עיר שהתבססה על גלי עלייה מיום היווסדה: משנות החמישים בעיקר מצפון אפריקה, משנות השבעים מברית המועצות, בשנות השמונים והתשעים מאתיופיה, משנות התשעים מברית המועצות לשעבר, ובשנים האחרונות אף מצרפת.
לאור זאת, נוצרה באשדוד דינמיקה דמוגרפית–מרחבית ייחודית של בנייה ואכלוס מדורגים, אשר הביאה לתחילתה של הבדלות על בסיס אתני עד כדי יצירת עיר מרובדת מבחינה גיאוגרפית, אתנית ומעמדית.
כיום במועצת העיר מכהנים 27 חברי מועצה, מתוכם 3 נשים. על אף היותם של החרדים כ20% מכלל תושבי העיר, במועצת העיר החרדים מכהנים בקואליציה ומהווים רוב (10 מתוך 19 חברי הקואליציה הם חרדים). במצב זה המועצה לא מייצגת את המציאות החברתית העירונית ומגזרים שלמים נותרים ללא ייצוג במועצת העיר.
היי שרון, נעים להכיר. ספרי לנו קצת עלייך – מה הרקע שלך?
היי, אני שרון. אני ילידת העיר ואמא לארבעה ילדים מגילאי הגן ועד חטיבת הביניים.
מאז לימודי התואר הראשון שלי, אני עוסקת בקיימות ואיכות הסביבה. במשך 13 שנים עבדתי במשרדי איכות הסביבה בעיר וקידמתי את תחום המיחזור והחינוך הסביבתי באשדוד וסביבתה.
בנוסף, ייסדתי את פורום המאה לקידום המצוינות באשדוד, יזמתי את הקמתה של שדולת ההורים של אשדוד, הייתי שותפה בהקמה וניהול של קהילת השוות של אשדוד והסביבה, ואני מנהלת את הבלוג הסביבתי הראשון בארץ בנושא איכות הסביבה.
לקראת לידתה של הבת הרביעית שלי, לפני כחמש שנים, הצטרפתי לעולם האקדמיה – כתבתי דוקטורט באוניברסיטת תל אביב על היחס של תושבי אשדוד לנושאי איכות הסביבה בעיר, בדגש על המגזר החרדי ועל קהילת העולים מברה"מ לשעבר. חקרתי את הקשרים שבין תושבי העיר לממסד העירוני והתוצאות הפתיעו גם אותי: התושבים חשים כי הממסד לא קשוב לצרכיהם, כי מתקיים אי-צדק סביבתי וחברתי בין הקהילות השונות הנובעות מעיריית אשדוד, וכי יוזמות של תושבים ״מלמטה״ נהדפות על ידי הנהגת העיר.
המצב הזה של אי האמון במערכת מביא את התושבים לתחושת מרמור ואי-שייכות למקום, לשכונה, לעיר. כשאדם לא מרגיש שייך למקום הוא לא יפתח זהות סביבתית ולא ייחס משמעות לנושאי סביבה, ניקיון ואיכות חיים.
תחושת אי האמון במערכת וכן חוסר הייצוגיות שלה, הם האלו שהובילו אותי לייסד ולהוביל את תנועת "הלביאות", תנועה בעלת הנהגה נשית אשר מתמודדת למועצת העיר.
מתי החלטת שאת רוצה להשתלב בפוליטיקה המקומית, ומה הניע אותך לעשות את זה?
חלק מחברותיי לרשימה ואנוכי פועלות בהתארגנויות שונות בעיר בשנים האחרונות. לפני כחצי שנה במסגרת ״שדולת ההורים של אשדוד״, פנינו להנהלת העיר בנושא הספרייה העירונית המוזנחת (היחידה) אשר מביישת את באיה ואינה עומדת בחוק ההנגשה. לתדהמתנו, במקום לחבק אותנו כתושבים פעילים נתקלנו באטימות ובמתקפה אישית על חברי השדולה. לא כך אמורה להתנהג הפקידות הבכירה בוודאי לא כלפי תושבים. כשיצאנו משם הבנו שאם אנחנו לא נדאג לילדי העיר, אף אחד לא ידאג להם. בנינו את האסטרטגיה, גיבשנו את הלביאות הפשלנו שרוולים ויצאנו לדרך.
אגב, לפני שהקמנו את "הלביאות", בחנתי את האפשרות להשתבץ ברשימות קיימות. התגובות שקיבלתי קוממו אותי – הציעו לי להתחיל עם תליית שלטים במרפסות, ארגון חוגי בית, שיבוץ עתידי במקום 7 או 8 (לא ריאלי!) ואולי בדרך הזו בבחירות הבאות בעוד 5 שנים אוכל להתקדם למקום ריאלי. ״את לא תצליחי״ הם אמרו לי. ״חבל על הכסף. חבל על המאמץ. זו מערכת דורסנית. חבל. חבל״. כל האמרות הללו דחפו אותי קדימה והניעו בי ובקבוצה להתמודד בדרך הייחודית שלנו אל ליבה של מועצת העיר אשדוד.
למה דווקא ״לביאות?״
ההחלטה לקרוא לתנועה בשם זה נובעת מכך שהלביאות בטבע חיות בלהקה. הלביאות אחראיות על הצייד. הלביאה עומדת מהצד, עוקבת, משחיזה ציפורניים ומחכה לקרב. ברגע של מצוקה של אחד מגוריה – משל לילדים בעיר — היא נכנסת לקרב, נלחמת עד הסוף ואחר כך חוזרת לעמוד מהצד ולעקוב איפה נוצרת הבעיה הבאה.
מהו הדבר הראשון שאת מתכננת לשנות במידה ותיבחרי?
מאד תלוי מהם התיקים שנקבל כחברות מועצה בהנהלת העיר אבל אין ספק שהתיקים החברתיים בראש מעייננו. בנוסף, בראש ובראשונה לפתוח את הדלת אל נבחרי הציבור, להיות שם עבור התושבים בגובה העיניים ולבחון את חלוקת התקציב באופן שוויוני ומייצג.
מדוע לדעתך הייצוג הנשי בתפקידים ציבוריים באשדוד היא נמוכה כל כך?
הפוליטיקה באשדוד מאד מסואבת ומיושנת, מאד סקטוריאלית ופונה למגזרים על פי עדתיות ואתניות. קשה למועמדים למועצה לשבור את המעגל הסקטוריאלי הזה ללא קשר למגדר. בכלל, פוליטיקה נתפסת כדבר מושחת, מלוכלך וצעקני ונשים מעדיפות להיות במקומות אחרים משם תוכלנה להשפיע ולאו דווקא מהמועצה עצמה.
מה אפשר לעשות כדי לשפר את תת הייצוג המגדרי במועצת העיר?
אנחנו "הלביאות" נשפר את חוסר ייצוג הנשי כבר מהמנדט הראשון בו נכניס נשים למועצת העיר. מפתיע שגם כיום רשימות שונות למועצה עדין משבצות גברים במקומות הראשונים הריאליים ואת הנשים משבצים ממקומות 3 והלאה!
השלימי את המשפט: אילולא ____ , לא הייתי חושבת על התמודדות בבחירות המקומיות.
הדאגה לצביון העיר
באשדוד מעולם לא היתה סיעה שמורכבת מרוב נשי, שלא לדבר על סיעה שכולה נשית. מה הפידבקים שקיבלת בינתיים?
יותר מכך, באשדוד מעולם לא הייתה רשימה שבראשה עומדת אישה! והנה זה קרה. התגובות של הנשים והגברים כאחד מצוינות – לא בגלל שאנחנו נשים אלא ובעיקר כי אנחנו מביאות משהו רענן ואחר למועצת העיר. התושבים שלנו כל כך מייחלים לשינוי בתחומים רבים ומאסו בגברדיה הוותיקה שלא תמיד יודעת ומכירה את הצרכים שלנו ההורים, המשפחות הצעירות, הנוער, ההייטקסיטים שנאלצים לנסוע מחוץ לעיר, הנשים ביום יום. מאז שהכרזנו על ההתמודדות פנו אלינו מעל 300 נשים שרוצות להיות פעילות! שזה מדהים. שינינו את הקונספט מחוגי בית משעממים לקוקטיילים בהם אנחנו מכירות את אותן נשים שמבקשות לקחת חלק פעיל, שומעות אותן ומהן ובסוף הן יוצאות מהקוקטייל על שלט ומדבקת רכב. גרמנו לשינוי בעיר הן מבחינת הדרך והן מבחינת הנראות. כעת אנו מתמודדות עם השחתת שלטים. יש שיאמרו שזה סימן טוב, אנחנו מעדיפות קמפיין נקי ללא אלימות.
מה היתרון שלך, כמועמדת?
היתרון שלי כשרון, יחד עם חברותיי לרשימת "הלביאות" הוא הניסיון העצום שאנו מביאות עמנו בתחום הניהול הציבורי, הפעילות הציבורית, ההכרות והניסיון בתוך המערכות העירוניות הן מבפנים והן מבחוץ. הניסיון המקצועי של כל אחת ואחת מאיתנו באקדמיה, בעסקים, בחינוך. אנחנו לביאות, עסוקות על מעל לראש אבל יחד עם זאת החלטנו למצוא זמן להתמודד ולפעול מתוך המועצה בשל החשיבות הרבה שאנו רואות בקידום העתיד של העיר, ילדיה ותושביה.
איזה מסר יש לך לנשים שקוראות את הראיון הזה?
תתמודדי. לאו דווקא למועצת העיר אלא להנהגת הכיתה, הנהגת בית הספר, פורום עירוני התנדבותי, מעגל נשים. כל פעילות ציבורית אשר בה תוכלי להשפיע ולו במעט על החיים שלך ושל סביבתך.
התמונה באדיבות שרון מרק. צילום: עדי לם
תגובה אחת
בתור מי שנלחמת בחוסר שיוויון והדרה מגדרית היא מצליחה לבצע את זה בצורה מושלמת.