הפרעת אישיות גבולית בין זיקוק מואר לרקע אפל

יש לי הפרעת אישיות גבולית ואולי אני יכולה לעזור לכן

קשיים נפשיים או פסיכולוגיים הם כבר מזמן לא נחלתם של ״המשוגעים״ כמו שאנחנו אולי מדמיינות. בימי הקורונה, רבות מאיתנו נתקלנו באתגרים רגשיים מסוג חדש. שני יאן מציעה לנו טיפים להתמודדות, מנסיונה כמאובחנת בהפרעת אישיות גבולית
Reading Time: 3 minutes

מאת: שני יאן

לא מזמן מישהו אמר לי ״איך הייתי רוצה להיות דקה בתוך הראש שלך״. זה היה נראה לי דבר כל כך מוזר להגיד. מי היה רוצה להיכנס לראש של חולת נפש ? אני בטוחה שכל חולת נפש הייתה שמחה לדקה הפסקה, אבל להיפך?

אז לא לדקה ולא להיכנס לגמרי לראש שלי, אבל הנה אני, ואני חולת נפש מאובחנת, או מתמודדת נפש אם אתם רוצים להיות פוליטיקלי קורקט. יש לי הפרעה שנקראת ״הפרעת אישיות גבולית״, או ״הפרעה בוויסות רגשי״.

הפרעת אישיות גבולית: לחיות בקצוות 

לא אכנס להסבר מפורט של שלל הסימפטומים ואיך הם באים לידי ביטוי. בקצרה, למי שיש הפרעת אישיות גבולית קשה לווסת (או אפילו להבין) את הרגשות שלו או שלה. התחושה היא שהרגשות עוצמתיים מדי והעור הרגשי דק מדי, עד שאי אפשר להתמודד עם חוויות ולהבין את העולם כמו כל השאר.

וויסות רגשות אולי נשמע דבר מובן מאליו. אתן שקוראות אולי אפילו לא מודעות לכך שאתן עושות את זה כל הזמן מבלי לדעת.  אבל וויסות כזה הוא ממש לא "חלק מהחיים" כשאת חיה כל הזמן בקצוות של קשת הרגשות.

בקטבים האלו התחושה היא שאת או טובה או רעה, או מלאך או שטן. אין אמצע. אני יכולה לראות את עצמי גם ככה וגם ככה, אבל זה קשה לי. הרבה יותר נוח והגיוני לי להישאר עם תווית אחת ולראות את עצמי ואת האחרים ככה.

תוויות בשחור לבן

והקפיצה מקיצון אחד לאחר יכולה להיות מהירה. לפעמים מהירה מדי.

חיים עם הפרעת אישיות גבולית צבועים בשחור ולבן, וכל גוון שלא עומד בקריטריונים עלול למוטט את כל המציאות שבנית לעצמך בראש, את כל הבסיס עליו את בונה את מי שאת. אבל היציבות הזו היא שקר. כי כשקל לעשות מניפולציה בשחור לבן על המוח, מה שאת בטוחה בו לא חייב להיות מבוסס על המציאות הצבעונית יותר.

אם, למשל, את מרגישה בהירות ויציבות כי יש אדם בחייך ששמת עליו תווית של "מדהים". ופתאום קורה ביחסים עם האדם הזה משהו ששונה מ"מדהים", או שרק דמיינת שקרה משהו כזה כשבפועל לא קרה דבר, אז בבת אחת כל כולו, וכל כולך, וכל דבר: הופכים ללא הגיוניים, מבלבלים ורעועים.

קשת הרגשות בימי הקורונה

בתקופת הקורונה, אני שומעת ורואה הרבה אנשים שמדברים על ההשפעות הפסיכולוגיות של הסגר והבידוד. הם מדברים על הקושי להתמודד עם קשת הרגשות הרחבה שמופיעה אצלם כל יום. אלו אנשים שכנראה לא רגילים לקפיצות כאלה בין המון רגשות, ומי כמוני יודעת שזה דבר שיכול מאוד להפחיד.

הקושי הזה עוטף את כולנו כרגע. כל כך הרבה אנשים חווים בתקופה המאתגרת הזאת קשיים פסיכולוגיים. וחלק בפעם הראשונה בחייהם. וזה גורם להם להרגיש שהם היחידים ש"לא בסדר", אז הם שומרים את זה לעצמם.

התחושה הזאת שאת לבד, או שלא מבינים אותך, יכולה לשתק אותנו, ולמנוע מאיתנו לקבל עזרה ואת מה שאנחנו באמת צריכות כדי להרגיש טוב יותר. וזה לא חייב להיות ככה. אני יכולה להבין את הסיבות. זה מפחיד להיחשף. זה מפחיד להודות שאנחנו לא מושלמות, מפחיד לשים את החסרונות שלנו במקום שכולם יכולים לראות.

אבל הפחד הזה, הוא זה שמכניס את כולנו לספירלת השתיקה הזאת, בה כולן כואבות בשקט, בבושה, ולבד.

קושי נפשי? זה קיים אצל כולנו 

חודשים לאחר תחילת תהליך הטיפול שלי, אני כבר לא חיה בקצוות אבל כן נוגעת בהם. אני לומדת  לחיות בעולם של גווני אפור במקום בעולם של שחור ולבן. עולם אפור נשמע רע. אולי נקרא לזה עולם אנושי.

בעולם אנושי אין שחור ולבן, אבל יש המון גוונים של אפור. בעולם האנושי את לא מלאך או שטן, את אדם במרחב האנושי, ושם, מותר לטעות. ולתקן. ולטעות שוב. וזה בטח ובטח נכון לכולנו בימי הקורונה.

קשיים נפשיים או פסיכולוגיים הם כבר מזמן לא נחלתם של ״המשוגעים״ כמו שאנחנו אולי מדמיינות. נכון, לא כולם מאובחנים, לא כולם נמצאים על ספקטרום ההפרעות הנפשיות, אבל קושי נפשי? זה קיים אצל כולנו.

לכל אחת יש את המטען שהיא סוחבת, ולפעמים הפחד שאנשים אחרים ישפטו את המטען שלנו גורם להרגשה שהוא מכפיל את משקלו. אבל אם יש דבר שלמדתי דרך הטיפול, זה שהרבה יותר קל לסחוב את המטען ביחד. וכאן, הפחד הוא האויב הגדול ביותר שלך.

ובדיוק בגלל זה אני פה, מספרת את הסיפור שלי. בלי שם בדוי, ללא עיוותי קול או פרצוף. להראות שזה בסדר, להראות שמותר ושכדאי לשתף בקשיים הרגשיים שלנו, למשל בתקופה הזו של משבר הקורונה. אני רוצה שתדעו שזה קורה לכולנו (כן, גם ל"טובות ביותר") ובעיקר, שזה יכול להשתפר.

אז אתן הקוראות, שחוות כרגע קשיים ורגשות שאתן לא רגילות אליהם, תדעו, שאתן לא לבד. אני מבינה איך זה מרגיש. ואני מקווה שמה שכתבתי ייתן פחות למישהי אחת את האומץ להיפתח מול אדם קרוב ולבקש עזרה. מי יודע, אולי בטעות תמצאו את עצמכן.

והנה אמת נוספת: יש עוד סיבה לכך שאני נחשפת ככה. פעם הראשונה בחיי, אני מרגישה שאני יודעת מי אני. לגלות שיש שם והגדרה למה שאני חווה, ובעיקר הטיפול, פתחו לי נתיב ישיר אל עצמי. והכתיבה היא פשוט אני, פורקת את כאבי בשלווה.

מוזמנות לעקוב אחרי שני בעמוד האינסטגרם שלה, שם היא מספרת על תהליך הטיפול שלה וההתמודדות עם הפרעת אישיות גבולית.

לקריאה של כתבות נוספות על בריאות הנפש של נשים לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: Free-Photos מאתר Pixabay, תמונה באמצע הכתבה: Schnoodle מאתר Pixabay

רוצה לקרוא עוד כתבות כאלה? תמיכה קבועה בסכום לבחירתך תאפשר לנו להמשיך לעשות תקשורת פמיניסטית ולהעלות למודעות הציבורית את הנושאים שחשובים לך

לשיתוף הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter

אולי יעניין אותך:

Evan L'Roy/The Texas Tribune

מדברות הפלות

Reading Time: 29 minutes נשים מדברות על הפלות שעברו, על הקושי, על הצורך בהפלה, על מה שצריך להשתנות במנגנונים ועל החוויה המורכבת של בחירה (או אי בחירה) בהפלה

קראי עוד »
A 'pro-life' activist holds a sign during a demonstration in front of the US Supreme Court on June 29, 2020 in Washington, DC [Alex Wong/Getty Images/AFP]

כשהפלה לא חוקית, נשים מתות

Reading Time: 3 minutes בשנת 1973 נקבע בארה"ב פסק דין תקדימי, הידוע בכינוי "רו נגד וויד", שהתיר הפלות חוקיות על בסיס הזכות לפרטיות, בהתבססות על התיקון ה14 לחוקה. עד לפסיקה זו, נשים שידן לא הייתה משגת ולא יכלו לנסוע מחוץ למדינתן, עברו הפלה לא חוקית, לא בטוחה, שסיכנה את חייהן וחיבלה בעתידן. נשים רבות שילמו על כך בחייהן והמצב היה חייב להשתנות. בסופ"ש האחרון, אחרי עשורים של מסע שמרני בבית הנבחרים ובבית המשפט, הפך ביהמ"ש העליון בארה"ב את ההחלטה הזו על פיה

קראי עוד »
תמונה: ©Zuma Press/Alamy

"כידוע, אנחנו רק רוצות להפיל כל היום"

Reading Time: 3 minutes בסוף השבוע האחרון הפך בית המשפט העליון בארה"ב את ההחלטה המתירה הפלות בכל מדינות ארה"ב. מעתה, כל מדינה תחליט האם לאסור או להתיר הפלות בעצמה. נשים בארה"ב נשענו במשך כמעט חמישים שנה על הפסיקה שהתירה הפלות. מקבלי ההחלטות מעולם לא טרחו לעגן את החקיקה (שהתקבלה במשפט "רו נגד וויד") וכך, החקיקה הרופפת, שנשענה על שיווי משקל פוליטי עדין, קרסה באחת. האם זה יכול לקרות גם כאן?

קראי עוד »