מאת: ענת ניר (*) 

אחת לכמה חודשים צץ מאמר דעה באתר חדשות רחב תפוצה שמעלה לדיון את מהפכת "מי טו", ותוהה האם לא הלכנו איתה רחוק מידי ואולי הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש ולהפסיק עם ההיסטריה ועלילות השווא על כל נושאי כרומוזום Y באשר הם, שנראים בעיננו כאנסים פוטנציאליים. המאמר התורן הפעם היה של איתי רום ב"הארץ" שהעלה חשש שתקנון למניעת הטרדה מינית שהשרה תמר זנדברג וחברת הכנסת מיכל רוזין מציעות ליישם במפלגת מרצ, יוביל לניסיונות חיסול פוליטיים.

הטרדות מיניות? נהלים חדשים

על אף החששות הכבדים של רום, הנתונים מראים אחרת – תלונות שווא הן תופעה שולית וזניחה, בשנת 2020 כ-80% מהתיקים על עבירות מין והטרדה מינית נסגרו ללא הגשת כתב אישום, ומתוך 74 העררים שהוגשו על התיקים שנסגרו, רק 2 התקבלו. סביבה נקיה ובטוחה מהטרדה מינית היא עוד חזון רחוק, נשים ממשיכות להיות מוטרדות ומותקפות באופן שעוצר את התקדמותן בחברה או בארגונים שונים, מרחיק אותן ממוקדי קבלת החלטות ופוגע ביכולתן לחיות בכבוד ובביטחון.

הכשלים במסלול הפלילי והחוקי לטיפול בהטרדות ותקיפות מיניות מחייבים אותנו לעשות מעשה כדי להגן על הנפגעות והנפגעים, גם במסגרת שאינה פלילית, וזה בדיוק מה שעושות כאן זנדברג ורוזין. התיקון שהן מציעות נולד מתוך הצורך להגן על נפגעות ונפגעים שנמצאים פעמים רבות בין הפטיש לסדן, מול תוקפים ומטרידים שבמקרים רבים מנצלים את מעמדם וכוחם בתוך הארגון, מתוך ידיעה ברורה שלהתלונן עליהם היא משימה כמעט בלתי אפשרית.

מפלגות, עמותות, מועצות ערים או התארגנויות פוליטיות וחברתיות, הן מוסדות שלא חלות עליהן ההגדרות הברורות של ניצול מרות או יחסי כוח, ולכן נוצר בהם פתח מסוכן, אפור וחלקלק שאליו החוק אינו מגיע. וכך, במקרים רבים הנפגעים והנפגעות נותרות עם הפחד המצמית של לפגוש שוב ושוב את התוקף בכל יום, ולהתכווץ בכל פעם שהוא עובר מולם במסדרון, בלי מנגנון שמגן עליהן מפניו ויכול לבדוק את המקרה לעומק ולנקוט סנקציות מתאימות בהתאם לצורך.

אם כבר – זה החיסול האמיתי, חיסול איטי ומתמשך של נפשם העדינה של הנפגעות והנפגעים, ולא אותו "חיסול פוליטי" משולל יסוד שאיתי רום כל כך חושש ממנו. אין כאן כל כוונה להחליף את בית המשפט או לשמש כתליינים. מה שזנדברג ורוזין עושות הוא צו מוסרי – אם החוק אינו מגן עלינו כנדרש, אנחנו ניקח את אחריות על המרחב שנמצא באזור הדמדומים הזה.

היא "רצתה את זה"? מידע אמין על תקיפות מיניות ותלונות שווא

לכן הצעה שלהן חשובה כל כך, ולכן כחברת הנהלת מרצ אני מתכוונת להצביע בעד ההצעה, שתידון בוועידת מרצ בקרוב. אך ראוי שהמפלגה שפרצה דרך עם מרשה פרידמן, שולמית אלוני ורות רזניק נגד אלימות במשפחה, גם אז מול התנגדויות לא פשוטות, שהובילה את החוק למניעת הטרדה מינית ומתקנת אותו עד היום, תחיל תקנון כזה על עצמה. וראוי עוד יותר שמרצ תהיה רק הראשונה לעשות זאת ועוד מוסדות יצטרפו למהלך הזה כדי להבטיח סביבה שווה, מוגנת ובטוחה לכולם ולכולן.

(*) הכותבת היא יו״ר שותפה של תנועת ״אני אישה״ וחברת הנהלת מרצ

לכתבות נוספות בנושא הטרדות מיניות לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: פייסבוק

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

צילום: סיה רם שצ'ופק
מה קורה כאשר פוגשות פוגע שמודה שפגע, לקח אחריות על מעשיו ואף ישב בכלא? אתי בן שימול פגשה אדם כזה במהלך נסיעה באוטובוס וזה הביא אותה למחשבות מרובות על אפשרויות אחרות של עשיית צדק במקרים של אלימות נגד נשים ואלימות מינית בפרט. היא מתארת לנו את המחשבות שהמפגש יצר אצלה ועל הטלטלה הרגשית אחריו
הממשלה הפלסטינית היוצאת | צילום: רויטרס
לפני כחודש התפטר ראש הממשלה הפלסטיני מתפקידו במהלך שהחל שרשרת של מהלכים ורופורמות ברשות הפלסטינית. מה מסמנים המהלכים האלה, ואיך זה ישפיע עלינו? גלי אלון בסדרת כתבות על הפוליטיקה הפלסטינית
ב24/3 ציינו בארגנטינה 48 שנים להפיכה הצבאית ומאות אלפי אנשים יצאו לרחובות בדרישה לצדק עבור הקורבנות שהועלמו ונרצחו. מה ניתן ללמוד ממשתחררי השבי בארגנטינה על השבי של החטופים בעזה? כיצד ניתן ליישם צדק מעברי על נפגעות אלימות מינית, כפי שיישמו בארגנטינה.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.