"כשהקמנו את תנועת "החזית הורודה", בחרנו בצבע הוורוד כסמל שמזוהה עם החלש בחברה – ילדות, נשים, את הקהילה הלהט"בית. התנועה שלנו חותרת לחברה ליברלית, דמוקרטית, עם שוויון זכויות לכולם ולכולן".
כלנית שרון, בת 35, מתגוררת בת"א ועובדת כמנכ"לית שותפה בתנועת "החזית הוורודה". התנועה הוקמה בשנת 2020, בתקופת מחאת בלפור, על ידי כלנית ושני חבריה, יניב סגל ועומר שמר. התנועה התרחבה בעקבות אירועי ההפיכה המשפטית, והתגבשה מחדש בתוך המחאות למען עסקת חטופיםות והפסקת המלחמה.
כך, בשנתיים האחרונות, נעצרה כלנית שרון שש פעמים על ידי המשטרה. בפעם הראשונה, במרץ 2023, כשצעדה עם א.נשי המחאה מדרום ת"א לכיוון קפלן. "השוטרים רצו לפזר את האירוע", היא מספרת. "והתכוונו לעצור את כל מי שנראה להם כמוביל של הצעדה". כלנית נעצרה, אך הצעדה המשיכה.
המעצר של כלנית היה אלים. היא נמשכה על ידי השוטרים בחוזקה מהגב. בשלב מסוים, חמישה גברים, שוטרים, דחפו אותה בכוח פנימה, אל תוך הניידת. "עוד לא קיבלתי שום הסבר לסיבת המעצר. לקחו אותי וגבר נוסף לתחנת 'סלמה' ושם עוכבנו במשך כמה שעות. התחיל מולנו נוהל רגיל של מעצר, רק שבמקום בתא מעצר, הוא נערך במסדרון. אחד השוטרים שהשגיח עלינו היה שוטר צעיר ונחמד, שהתעניין במצבי, אמר את דעתו על האירוע ובסך הכל, הרגשתי שהוא מתייחס אלי באנושיות".
כלנית עוצרת ומסבירה שבאופן כללי, היחס לעצורים משתנה בהתאם לקצין שנמצא בתחנה. "היו פעמים שזלזלו והתעמרו בנו בכוונה והיו פעמים שניהלנו שיחות אמיתיות עם שוטרים אדיבים".
תוך זמן קצר, הגיע למקום עו"ד מטעם מערך העצורים. הוא הסביר לכלנית את הנהלים ופרש לפניה את השלבים הצפויים. בעיקר, סיפר לה מה הולך לקרות בחקירה. כלנית, שנעצרה בשעות הבוקר, שוחררה אחר הצהריים.
"המתנו בתחנה זמן רב, והיה ברור שזה במגמה לייאש אותנו. עלו בי אז כל מיני מחשבות על המשמעויות של לצאת להפגנה, כאזרחית ולהיעצר באופן אלים, עם איזוק אלים. אחרי הכל, אני אישה רגילה שבסך הכל רוצה לשמור על המדינה שלה".
יחד עם זאת, כלנית מציינת שאמנם המעצר עצמו היה אלים, אבל בתחנה עצמה היא לא חשה בהתנכלות. "זו לא הייתה חוויה קשה או מצלקת, אבל מאז אותו אירוע, עבר זמן – והתנהלות המשטרה השתנתה והחריפה".
יום אלים במיוחד
המעצר האחרון של כלנית התרחש לא מזמן, בספטמבר 2024. בסופו, מצאה את עצמה עם חברותיה למאבק, בכלא "נווה תרצה".
המעצר הזה התרחש יום לאחר החזרת 6 גופות החטופיםות הנרצחיםות (עדן ירושלמי, הרש גולדברג-פולין, כרמל גת, אורי דנינו, אלמוג סרוסי, אלכס לובנוב). למחרת אותו ערב נורא, התקיימו עצרות והפגנות ברחבי הארץ.
"הייתה התעוררות מיידית ואני לקחתי חלק בהפגנה של משפחות החטופים בשער בגין", היא מספרת. "עצרו באופן שרירותי כל מי שלבש ורוד. המשטרה התכוונה להשתיק אותנו וכדי שלא נצעד, עצרה 18 מפגיניםות, כולםן מ"החזית הוורודה". כשראיתי אותן נעצרות באלימות, הוצאתי טלפון כדי לצלם – ואז תפסו אותי והוכנסתי ביחד איתן לניידת", נזכרת כלנית.
כלנית מתארת יום אלים במיוחד מצד משטרת תל אביב. מספר העצורים שהוכנס לניידת היה רב יותר ממספר המושבים בתוכה, עוד בטרם נוספו שני שוטרים ונהג. "זו הייתה נסיעה קצרה ופרועה עם סירנה, כאילו אנחנו פושעים מסוכנים. לא הייתה שום סיבה לנסוע כך באופן שמסכן את מי שבכביש וברחוב".
כשהגיעו לתחנת המשטרה, הופרדו העצוריםות לתא לגברים ותא לנשים. הן נאזקו בידיהן וברגליהן ונותרו כך, בתא הקטן, מהשעה אחת בצהריים ועד שתיים בלילה.
באותו היום, הרגישה כלנית את ההסלמה בהתנהלות השוטרים. "התעסקו בטבעת הנישואים שלי, כששאלנו למה עושים את זה, צחקו עלי, 'תגישי תלונה במח"ש'. לגלגו עלינו, לא הייתה שום הבנה למחאה שהגיעה בעקבות רצח ששת החטופיםות. זה היה חסר מקצועיות לחלוטין. עו"ד גבי לסקי נוהגת לומר – שכשאזרח נורמטיבי מגיע לכלא – הוא מבין כמה המדינה שלו דמוקרטית או לא. ובכן, אנחנו ראינו התנהלות מזעזעת, ואני עוד מישהי שיודעת את החוק ולא מתביישת להגיד את דעתי. אני לא רוצה לחשוב על אוכלוסיות מוחלשות שלא יודעות את השפה או לא בקיאות בנהלים".
משוגע ומיותר
עוד בטרם הגיעו דוחות הפעולה ועורכי הדין, הכינו את העצורים למעצר ממושך. "הם מתחו את הזמן כדי שנגלוש לתוך הלילה, בשלב מסוים שוטר אחד הצהיר על הכוונה הזו במפורש. אני נכנסתי לחקירה רק בשעה 23:00 בלילה. לא יודעת מי נתן את ההוראה מלמעלה, אבל כולנו יודעות מה צריך לעשות כדי לרצות את הממונים במשטרה".
בשעה שלוש לפנות בוקר, הגיעו העצורות לכלא "נווה תרצה". את פניהן קיבלה סוהרת. "היא עשתה לנו בידוק פיזי בצורה רגישה, זה כנראה היה המזל שלנו", מספרת כלנית. "בתא המעצר היו מיטות שדה ונתנו לנו מצעים לפרוש עליהן. השירותים היו במצב נוראי, אי אפשר היה להשתמש בהן. עבר עלינו לילה קשה ובשעה חמש בבוקר לקחו אותנו לבית המשפט בתל אביב".
העצוריםות רוכזו בתא מעצר בבית המשפט והובלו אחד-אחת לפני שופט, על אף שהאישום היה זהה לכולםן. כלנית הובאה בפני שופט רק כעבור שש שעות. השופט זיכה את העצוריםות לחלוטין, אך תהליך השחרור נמשך כשלוש שעות, ללא כל צורך.
"איך זה הגיוני שאנחנו כלואות אחרי פסיקת זכאות?" שואלת כלנית. "כולם ידעו שאנו חפות מפשע – השופט, אנחנו והשוטרים, אבל ממש הרגשנו שעושים לנו דווקא. זה היה משוגע ומיותר".
החוויה המטלטלת שעברה כלנית במעצר האחרון, גרמה לה למחשבות על אופי המדינה ועל התנהלות מוסדות החוק, אך לא גרמה לה להישאר בבית.
"המעצרים לא ימנעו ממני להמשיך להפגין", היא אומרת. "בעיקר כי ניכר שהם בכלל לא קשורים למעשים שלנו. אנחנו תנועה שפועלת ללא אלימות, מביעה את דעותיה באמצעות מיצגים ויזואליים ורעשי תיפוף. אין שום סיבה שזה יגרור מעצר. חלק מהפעילות שלנו נעצרו כשעמדו על המדרכה, לכן יש הרגשה שלא משנה מה תעשי – תיעצרי. כאישה שמובילה ארגון חברתי, אין לי אופציה להישמר בהפגנות האלה, כי כדי שיקרה שינוי צריך להיות אקטיבית ולהוביל. אלו מחירים שאני מוכנה לשלם למען השגת המטרה, למען מדינה וחברה שפויה".
