אחרי שש עונות מסעירות, מרגשות, כואבות ובעיקר מאתגרות מאד, הגיעה העונה האחרונה של 'כתום זה השחור החדש'. אירוע כזה, כמובן, דורש מאיתנו היערכות מחודשת. לכן, עבור חגיגות הסיום של אחת הסדרות הפמיניסטיות ביותר שנראו על מסכינו, החלטנו לנסות ולהקליט פודקאסט.
 
התאספנו שלושתנו, מאיה רומן, מריאלה יאבו ונועה בורשטיין חדד, מול מסך הטלוויזיה לסופ"ש של צפיית בינג' אקטיבית ומעוררת מחשבה. לאחר צפייה בכל פרק ניסינו לנתח ולהבין את מה שהרגשנו, מה שראינו ומה שקראנו אל תוך הסצנות (המחושבות יותר מתמיד בעונה זו, יש לציין).
 
ביקרנו, פירשנו, התווכחנו, התעצבנו (בעיקר על פייפר) ובכינו מאד.
אז הרי הוא לפניכן, הפודקאסט הראשון של פוליטיקלי קוראת, העונה האחרונה של כתום.
 
מוזמנות לכתוב לנו גם אתן, מה היו הסצנות האהובות עליכן, מה הדליק לכן נורות מעניינות וחשוב מכל, מתי פייפר הכי עצבנה אתכן!

פרק 1

פרק 2

 

פרק 3

פרק 4

פרקים 5-6

לביקורות מסך נוספות לחצו כאן

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

הסופר והעיתונאי זיאד ברכאת טוען כי המחקרים הרבים שנכתבו על הרומן "'השיבה לחיפה'" מאת רסאן כנפאני מתעלמים מדמותה של האם המאמצת מרים, יהודייה ניצולת שואה המזדהה עם הסבל הפלסטיני. הוא רואה בה את דמות "'היהודייה הטובה'", המפגינה לאורך הרומן עמדה מוסרית כלפי האחר הפלסטיני, ותוהה אם קיימת כיום בישראל מרים שכזו הרואה את סבלם של הפלסטינים בעזה.
נהוג לחשוב שההיסטוריה מתפתחת באופן ליניארי: בעבר האפל להט"בים נתלו בכיכר העיר ואילו היום יש שוויון זכויות יחסי. אבל האמת היא שההיסטוריה מתפתחת לרוחב וגם בעבר התקיימו דמויות להט"ביות צבעוניות. חלקן מקובצות בספר חדש
תערוכה חדשה במוזיאון אורי ורמי בעמק הירדן מספרת את הסיפור של הקיבוץ בשנות השבעים והשמונים דרך טיול שורשים מצויר של האמנית רעות דפנא, שאיירה צילומים מארכיון המשפחתי שלה ושל בן זוגה. הכתבה מתארת את תהליך היצירה וההומאז' לחיי הקיבוץ, חיים שנכנסו עמוק לתודעה הישראלית מאז השבעה באוקטובר.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.