חופשת אבהות לאחר לידה: הפתרון המצוין שהמערכת לא נותנת לנו

מאת: שירה עמית

״אבא שלי עבד 18 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע. לא ראיתי אותו אף פעם, ורציתי להעניק חוויה שונה לבני.״ מספר דוד פריד, אב טרי מאנגליה. ״אשתי ואני חשבנו שלחלק את חופשת הלידה יהיה פתרון אידאלי עבורנו, כי אשתי קרוליין לא רצתה להיעדר יותר מדי זמן מהעבודה ולי התאים הזמן בבית. מהר מאוד גילינו שחלוקת החופשה הייתה מדרדרת את מצבנו הכלכלי. קרוליין מרוויחה יותר ממני, וזכאית לחבילת לידה נדיבה יחסית. אם הייתה מעבירה חלק ממנה אלי, היינו מרוויחים את המינימום על-פי החוק על השבועות של חופשתי. אחרי שבועיים נאלצתי לחזור לעבודה, וקרוליין נאלצה לוותר על קידום בעבודה שהיה מתנגש עם סוף חופשת הלידה שלה.״

הבחירה להביא ילדים כרוכה בשיקולים רבים. אך בעוד ששיקולים הנוגעים לגיל, יכולת כלכלית, או בשלות נפשית מעסיקים את שני בני הזוג, שיקולים הנוגעים להשלכות על החיים המקצועיים מעסיקים את בת הזוג כמעט בבלעדיות. זאת, בין היתר, עקב ׳קנס האימהות׳, שמעניש נשים כלכלית ותעסוקתית על הבחירה להקים משפחה.

מהו קנס האימהות? על כל ילד נוסף השכר הממוצע של אישה מצטמצם ב-4%, כשגם כך השכר החודשי הממוצע של אישה בישראל נמוך בכ-28% משכרו הממוצע של גבר.

פער זה נובע, בין היתר, מתקופות עבודה לא רציפות של נשים: בעקבות חופשות לידה ולאורך שנות גידול ילדיהם. בגלל התפקיד המסורתי של אימהות כמטפלות העיקריות בילדיהם נשים מקדישות את זמנן ל׳משמרת השנייה׳ של טיפול בילדים ובמטלות הבית. תפקיד זה מתחיל כצורך להיניק לאחר הלידה, אך מתקבע עקב נורמות חברתיות ותרבותיות.

כתוצאה מהמשמרת השנייה, רבות עוברות למשרות חלקיות ששכרן נמוך יותר ואפיקי ההתקדמות בהן זעום. פערים אלו מובילים לכך שנשים מרוויחות בממוצע פחות מגברים, הפנסיה שלהן נמוכה בכ-40% וסיכוייהן לסיים את חייהן בעוני גבוה יותר – ומכאן שנגזרת עליהן תלות כלכלית בבני זוגן.

מסתבר שאפשר לפתור מרבית מהבעיה לו המדינה הייתה מעגנת בחוק חופשה בתשלום ייעודית לאבות טריים בסמוך ללידת ילדם, ״חופשת אבהות״. ואכן, נמצא שבמדינות עם חופשות ״לידה״ לאבות מטלות הבית מתחלקות בצורה שוויונית יותר בין בני הזוג, אבות מקדישים יותר זמן לטיפול בילדיהם, ובתגובה נשים חוזרות לעבוד מהר יותר לאחר הלידה ופערי השכר מצטמצמים.

אם חופשת אבהות היא פתרון פשוט ויעיל – אז למה אנחנו לא משתמשים בה?

גם אם אימהות ואבות ירצו לשנות את המצב ולחלק אחרת את מטלות ההורות ומשק הבית לאחר הלידה ולאורך החיים: הבעיה תהיה רחוקה מפתרון ללא תמיכה מערכתית בשינוי תפקידי ההורות המסורתיים.

בזמן שמדיניות "חופשת האבהות" קיימת במדינות רבות, ניכר ממבט ראשון כי מרבית האבות אינם מעוניינים בחופשה שמוצעת להם, ובפועל מנצלים ימים בודדים מתוכה. והשאלה היא מדוע?

אחת הסיבות לכך נובעת מחינוך מהבית ונורמות חברתיות, שהרגילו אותנו לכך שאימהות נמצאות בבית ואבות בעבודה. אבל העמקה בנתונים חושפת שהשיקול המרכזי ביותר הינו כלכלי. מכיוון שנשים מרוויחות פחות מגברים ולרוב מתוגמלות באחוז גבוה יותר מהשכר בזמן חופשת הלידה, מימוש חופשת אבהות בפועל גוזר על המשפחה מצב כלכלי ירוד, גם אם זמני, דווקא בתקופה שבה חלה עלייה משמעותית בהוצאות.

במטרה לשנות מצב זה, מדינות שונות נוקטות בשיטות שונות. ניתן ללמוד איזו שיטה מביאה לתוצאות הטובות ביותר תוך התבוננות בישראל, בריטניה וגרמניה.

ישראל: חופשת אבהות בתזמון לא ריאלי, ופערי שכר מגדריים יציבים

חופשת הלידה וחופשת ההורות בישראל היא בעיקרה נחלתן של נשים, בעוד גברים אינם נתפסים כבעלי תפקיד אינטגרלי בטיפול בילדים – ולכן סוגיית הסדרת חופשת האבהות זוכה להתייחסות מועטה. כיום, ישראל היא אחת משתי המדינות היחידות ב-OECD שבה אין חופשת אבהות ייעודית ומעוגנת בחוק.

אז בואו נניח שאתם זוג ישראלי שרוצה לנצל חופשת אבהות בצורה כלשהי. מה אתם יכולים לעשות? על-פי חוק, אם את עובדת (ורק אם את עובדת), את מקבלת 15 שבועות חופשת לידה בתשלום, ויכולה להעניק את תשעת השבועות האחרונים לבן זוג שלך, בתנאי שאת חוזרת לעבוד בזמן הזה. מרבית מהאימהות בישראל לא רוצות או מסוגלות לחזור לעבוד כל-כך מהר, וברור למה אבות רבים עשויים להרגיש שהם גוזלים זמן מנוחה חיוני מבת זוגתן.

לא מפתיע אם כן, שרק שיעור קטן מהישראלים מנצלים את זכותם להשתתף בחופשת הלידה וההורות, כאשר בשנת 2016 רק 520 אבות ניצלו חלק מחופשה זו. וכך, "קנס האימהות" ממשיך להתקיים בישראל ומתבטא גם בפערי השכר המגדריים במדינה, שנותרו יציבים ב- 20 השנים האחרונות ועומדים על כ-22-24% לטובת הגברים.

בריטניה: מקומות העבודה לא התקדמו למאה ה-21

נניח שהייתם עושים רילוקיישן לבריטניה. שם הוחלט לאפשר לאבות ולאימהות לחלק ביניהם 37 שבועות חופשת הורות בתשלום כפי שהם רואים לנכון. לכאורה נשמע טוב: יש זמן חופשה סביר לכל אחד מכם.

אבל בפועל רק 3% מהאבות הבריטיים חולקים את 37 השבועות עם בנות זוגן. מה הקטע? אבות בריטיים לא רוצים זמן איכות עם ילדיהם? דווקא להפך. יותר ויותר אבות בריטים טוענים שהם כבר לא רואים את תפקידם המשפחתי כמפרנסים בלבד, ורוצים לבלות יותר זמן בבית. אולם, סיכוייהם לקבל אישור לשעות עבודה גמישות ממעסיקם קטנים בחצי מהסיכוי של נשים לאחר לידה, כנראה בגלל נורמות חברתיות.

הן-סון, אב מבריטניה, מספר על תחושות אלו:

"עבור הדור המודרני, אבהות באה לידי ביטוי בדרכים שונות לחלוטין מבעבר. אבל הרוב המכריע של מקומות העבודה לא הדביקו את הפער, ועדיין מצופה מאבות, בהתאם לסטריאוטיפ, לשים את עבודתם בראש סדר העדיפויות. לא אשכח את הזעזוע שהרגשתי כאשר שותף במשרד, שחזר לעבוד יום לאחר לידת בנו, הוצף בברכות מאצ׳ואיסטיות על המעשה".

סוד ההצלחה של גרמניה:  קשה לוותר על הטבה מדינית שניתנת לך במתנה

לעומת זאת, המדיניות של גרמניה מנסה למנוע מנורמות וסטיגמות להשפיע על אופן חלוקת התפקידים בתא המשפחתי, ונוקטת במדיניות של ״מכסת אבות״ – מדיניות שהתגלתה בתור סוד ההצלחה של חופשות האבהות.

אז אם תלדי בגרמניה, תקבלו 14 חודשי חופשת הורות. האם מחויבת לנצל מתוכם חודשיים והאב מחויב לנצל חודשיים נוספים, כאשר השארית מתחלקת כרצונכם. במידה ואב מחליט שאינו רוצה לנצל את החודשיים שלו, אלו מתבטלים – ובת זוגתו לא זכאית להם במקומו. קשה לוותר על הטבה מדינית שניתנת לך במתנה, וכיום שליש מהאבות מנצלים חופשה זו. והתוצאה? האימהות הגרמניות חזרו לעבודה מוקדם יותר, ופערי התעסוקה והשכר במדינה הצטמצמו באופן ניכר.

האבות הגרמנים גם המשיכו להשתתף במטלות הבית, בסידורים ובטיפול בילדים לאורך שנים, מה שאפשר לאימהות להשקיע יותר זמן בעבודתן המקצועית. החלוקה במטלות הבית לא גוזרת ״קנס אבהות״ כפי שאולי היינו מצפים: למרות שאבות בחופשת לידה עובדים פחות מאבות שלא מנצלים אותה, תוך מספר שנים שכרם חוזר להיות זהה.

מה אם פערי שכר מגדריים לא נובעים מאפליה אלא מחינוך?

בשנים האחרונות סוגיית אי-השוויון המגדרי זוכה ליחס הולך וגדל, ורבים מתחילים לערער על תפקידי ההורות המסורתיים. אבל שינוי התנהגותי קשה יותר משחושבים. כדי שתפיסות מגדריות ופערי שכר בשטח ישתנו, לא מספיק להציע לזוגות לפצל חופשת לידה: צריך גם לעודד אבות לנצל אותה ולתגמל אותם על-כך כלכלית.

לטווח ארוך, לחופשת אבהות יש השפעה על ירידה בפערי שכר ותעסוקה בין-מגדריים לאורך שנים, על עלייה בהתפתחותן של אימהות ואבות בחייהם המקצועיים, ועל הדור הבא – שכן ילדים מתרגלים מינקות לתפקידים שוויוניים בבית.

וכעת אנחנו נותרות עם השאלה: מתי ואיך בישראל?

למאמרים נוספים בנושא הורות לחצו כאן 

תמונה: קנווה