"תעצרו את הוורודות"

שוחחתי השבוע עם פז צמח. פז היא אקטיביסטית הפעילה בארגון "החזית הוורודה"; תנועת מחאה המתמקדת בשנתיים האחרונות במחאה למען השבת החטופיםות.

במוצאי שבת, לפני שבועיים, ערב אוגוסט מיוזע, פז וחבריה לארגון, חמושי תופים ומגאפונים, מסיימים עוד מחאה לא אלימה באזור קפלן ובגין. בסוף הערב, הכביש עוד חסום, לבקשת המשטרה, הן נסוגות לאחור. ואז נשמע שוטר בכריזה: "תעצרו לי פה את הוורודות".

נקפוץ לסוף: פז ואיתה עוד שתי פעילות מחאה ופעיל אחד, נעצרו והוסעו בטיולית לתחנת לב תל אביב. לפני שנעצרו, עוד הספיקו לשמוע את המפקד אומר לשוטריו: "אתם עושים עבודה מצוינת. קחו את הוורודות, קחו את התופים, לא לפחד להשתמש בכוח. תתחילו מעצרים".

הם אכן נעצרו. מבלי שנאמרה להםן עילת מעצרםן, מבלי שנקטו באלימות לא חוקית כלשהי. הן ביצעו את הנחיות המשטרה בסיומה של הפגנה ועלו למדרכה. הם גם הפגינו, שרו, צעקו סיסמאות מחאה, כן. מעשה דמוקרטי, בצבע וורוד.

כשהם על טיולית המעצרים, פז, בת 20, שנעצרת לראשונה בחייה, מנסה להבין מה סיבת המעצר. היא לא מופתעת מהמעצר, שהרי היא רואה מה קורה סביבה בהפגנות. היא כן מופתעת מהטיימינג – המעצר מתרחש כשההפגנה הסתיימה, ללא כל עילה נראית לעין.

הן מגיעות לתחנת המשטרה, השרוכים והתכשיטים נלקחים מהן. נוהל שגרתי. הכל קורה בחצר קטנה וסגורה. "הם בסך הכל מאוד נחמדים אלינו", פז מספרת. "לא משפילים, סבלניים, מבקשים פרטים יבשים".

בשלב מסוים, מגיעה שוטרת במדים כחולים. אישה צעירה ועדינה, שיער חלק אסוף בקליפס, עיניים בהירות. היא מבקשת משלוש הנשים להיכנס איתה לתא שירותים קטן בחצר הסגורה. "אני מוכנסת לתא שירותים מלוכלך, עם ריח לא טוב, בלי אוויר", מספרת פז. השוטרת נדחקת עימה פנימה. "תורידי בגדים", השוטרת אומרת לה.

פז מורידה את החולצה ואחרי כן את המכנס. "כשאני מפשילה את המכנס למטה היא אומרת לי לא להוריד עד הסוף. אחרי זה היא אומרת לי להסתובב". פז, בגבה אל השוטרת בתא הצפוף, מופשטת ומופשלת. "עכשיו תתלבשי".

פז לובשת שוב את חולצת הקיץ הצמודה ואת הטייץ הקצר איתם הגיעה להפגנה. לא צריך להפשיט אותה כדי לראות שהיא לא מחביאה תחתם שום דבר. "תהיתי מה היא חיפשה, הרי איפה אני אחביא משהו?".

בראשה היא חושבת שהחיפוש היה מוזר, וה גם מרגיש רע. אבל זה המעצר הראשון שלה, והיא לא יודעת אם מדובר בהליך חריג.

לאחר שעתיים, משוחררת הרביעייה ממעצר. כשעורכת הדין ממערך העצורים של המחאה שואלת אותם מה היה, הן מבינות פתאום שרק הן, הנשים, נדרשו להתפשט בתא שירותים צר. הגבר שנעצר איתן לא עבר את אותו הליך. ממנו, ביקשו רק לרוקן כיסים ולהרים חולצה, אפילו לא להוריד אותה.

רק ברגע הזה מבינה פז שההפשטה בתא השירותים המצחין היא לא נוהל שגרתי.

מה עושה הפשטה לנשים? כל מי שקוראת את זה כאן מבינה. המילים מעוררות בכולנו את אותה ההתכווצות. את אותה הרתיעה, האימה, הפחד מהשפלה, והפחד מהבאות.

בהפשטה טמון לא רק מה שקרה, אלא רצף האירועים של מה שעלול לקרות. וזה לא משנה אם מי שמבצעת את ההפשטה היא שוטרת עם שיער חלק אסוף בקליפס, או אם זה איש אלים בסמטה. הכוח המופעל עלינו באקט הזה מכנס לתוכו את כל הפחדים כולם, את כל המציאויות. את כל החרדות.

עצורות "החזית הוורודה" חוו באותו הערב הפשטה ללא עילה. הן לא חשודות בטרור, הן לא נכנסות לתא כלא בו יש חשש שיסחרו בסמים, הן לא נחשדות בהעברה של שום דבר לא חוקי שהוחבא בגופן. הן לא נעצרו בשדה תעופה. הן שרו בהפגנה שגרתית שנגמרה, על המדרכה. הן נעצרו על הפשע הכי נמוך בהיררכיה, "הפרת סדר".

אבל לאקט ההפשטה בחצר הסגורה בתחנת המשטרה הסמוכה לאיילון יש מסר. והמסר חובק מדיניות. מדיניות של הרתעה. הרתעת נשים לפני הכל: כי אתן מפריעות, מוחות, מפרות סדר ולכן צריכות להבין מי כאן שולט. ואם מעצר של שעתיים לא ירתיע אתכן, נוסיף לו גם אקט משפיל, פוגעני, אלים. אקט שמהווה תזכורת למה שעלול לקרות לכן, אם לא תהיו ממושמעות.

"אנחנו הבטן הרכה של המחאה", אומרת פז. "אנחנו החזית הוורודה – ארגון של אמנים ואמניות שלוקח את הצבע הורוד שמשויך לאוכלוסיות מוחלשות ומעצים אותו וגורמות לו להפוך לצבע של עוצמה ומחאה. יש בנו נשים, גברים, לסביות, סטרייטים סטרייטיות צעירות צעירים הכל מהכל. קבוצות שבזכות המחאה הצבעונית והרועשת שלנו מקבלות כוח". ואיך אפשר לנטרל כוח ולהחליש אותו – אם לא בהפשטתו?

הכחשה, התקפה – והיפוך תפקידים

חמש דקות בתא שירותים מסריח עם שוטרת שמדיה מסתכלים על גופך המיוזע, טומנים בחובם הרבה. הם חושפים אותך במערומייך, מפעילים עליך אשמה: אשמה על שלא אמרת כלום, שלא שאלת למה והאם זה הכרחי. אשמה כי הקשבת להוראות, כי לא סירבת, כי לא ידעת שזה לא חוקי ששוטרת תבקש שתתפשטי. אשמה על ששתקת.

"אני בת 20. מה עשיתי בחיי? הפגנתי בשביל החטופים", אומרת פז. "כשיצאתי מהמעצר הבנתי שזה חודר אלי. שהשתמשו בגוף שלי כדי להשפיל אותי, כדי שאחוש מורתעת, מושפלת. הבנתי שזה לא הגיוני שהמשטרה ששומרת עלי תפשיט אותי. ובשביל מה?"

נקרא לדברים בשמם: המשטרה הפשיטה את פז ואת חברותיה בשביל להפגין כוח, בשביל לייצר הרתעה. היא נקטה באקט כאילו "קטן", כאילו מנהלתי ושולי: חמש דקות מצחינות בתא שירותים צפוף בלב תל אביב. אקט שמבצעת שוטרת מנומסת עם קליפס בשיער.

אבל האקט ה"קטן" הזה מקפל בתוכו אלימות ממסדית רב-ממדית. אלימות של ארגון שדווקא מצליח להבין שלכוח מתפרץ של מחאה שבראשה נשים, יש אנרגיה משלו. ואז הוא מנסה להשפיל, בדרכו.

כן, המשטרה מנסה להשפיל ולהרתיע. איך? לערבל בתוכן רגשות רבים וקשים. השפלה, אשמה, שיתוק. אלם ואימה מפני מה שבא אחרי הפשטה. קצת כמו כולנו בעת פגיעה או הטרדה מינית, לא?

"המשטרה מצמצמת את חופש הביטוי באופן גלוי"

משטרת ישראל החליטה להתלבש על נשים מוחות ולהרתיע אותן באמצעות הפשטתן. במחאה שהתקיימה שבוע אחרי אותו מעצר, העצורות כבר ידעו שמותר להן לסרב. הן ידעו שלהפשיט אותן ללא כל עילה, זה אקט לא חוקי. אז, אמרו להם נציגי החוק, "אם תסרבו, נוכל להפעיל כוח סביר". ומה זה כוח סביר שמבקש להפשיט אותך?

'כוח סביר', אמירה מטושטשת שאין לה הגדרה, או גבולות. אמירה שמשמשת להפחיד אותך ולמסור מסר. מסר אלים שמגיע עד אליך, המפגינה, מגבוה-גבוה. כבר אמרנו שהפחד בהפשטה היא גם ממה שעוד יקרה, אז מה עוד מחכה באלימות המינית הזו אחרי רק הפשטה?

וגם אם זה לא חוקי, זה לא אומר שזו לא מדיניות. כי זו כבר מדיניות.

פז שוחררה מהמעצר, שהוגדר "מעצר שווא", אחרי שהופשטה בו. ומה יקרה בפעם הבאה? האם יופעל עליה כוח סביר במידה ותסרב להיות שוב מופשטת, ללא כל עילה חוקית? "בפעם הבאה לא אסכים להתפשט", היא אומרת. "שיפעילו עלי כוח, שירביצו לי. אני מפחדת מזה, אני חושבת על זה. אבל זה לא יגרום לי שוב להוריד את הבגדים. כי אני יודעת שאם אני אשתוק, עוד נשים יופשטו. הם רוצים להרוג ככה את המחאה, בשקט".

פז נשארה עם הרגע הזה, בתא השירותים, אל מול ההנחיה להתפשט. בתוך הפחד, בתוך המעצר הראשון בחייה. בתוך ההלם. "אני בטוחה שזו החלטה של גברים", היא אומרת. "אישה לא הייתה הוגה הנחיה כזו. זו הנחיה של מערכת גברית".

מערכות של גברים כוחניים ושמרנים, חושבים על מה הכי יפגע בנשים וירתיע אותן. כלומר, בעיניים שלהם – מה הכי ישפיל אותן. מה היו רוצים אותם גברים לחרוט בזיכרון שלנו? "היה משהו ביזארי בסיטואציה הזו", אומרת פז. "יכול להיות שזה היה נראה לי ככה, כי עירום לא מפחיד אותי, כמו שהוא מפחיד אותם".

משטרת ישראל נוהגת בטקטיקה של אלימות. אלימות מינית בכסות משטרתית. להפשטה של נשים ללא עילה וללא חשד, יש מסרים רבים. דריסת החוק, ההשפלה, ההרתעה.

חבורת גברים שמרגישים חזקים, עם אקדח בחגורת המכנסיים, מנחים אישה אחרת, שוטרת, להפשיט שלוש נשים בתא שירותים. הם בטח מרגישים כל כך הרבה עוצמה עכשיו. ממרומי עמדת הכוח הזו, הם מראים לנו מהי משילות. מהו כוח. מהי השלטת סדר.

לא לא, הם לא משליטים סדר ברחובות ישראל, ולא ביישובים ערביים שכמהים למשילות, גם לא בגדה המערבית, לא. הם משליטים סדר בהפגנה שכבר נגמרה, באיילון, מול שלוש נשים לא חמושות שיצאו לדרוש ביטחון עבור 49 גברים הכבולים במנהרות. הן יצאו לבושות בטייץ צמוד. והן מופשטות. מופשטות מכבודה של המדינה הזו, ומול חולשתה המהדהדת.