אל תצבעו אותנו בסגול

מאת: גל רוב

עריכה: שירה סיטון-פרידפרטיג

השבוע נציין את יום האישה הבינלאומי באזכורים שונים ברחבי הארץ. יום זה, שמקורו ב-1908 לציון שביתת איגוד פועלות נשים בארה"ב, נוסד במטרה לציין ולקדם הישגים פוליטיים וחברתיים של נשים. איפשהו בדרך בחברות ההגמוניות, ההתייחסות ליום זה שינתה כיוון והפכה ליום הוקרת נשים על תכונותיהן הנשיות כפי שנתפסות על ידי הפטריארכיה.

לקראת מועד זה רשתות השיווק יוצאות במבצעים, בפרט בשיווק מוצרים המתכתבים עם דימוי האישה העדינה והמטופחת, ואנו רואות מגוון מבצעים בתחום הקוסמטיקה והפארם, חנויות ההלבשה וחנויות פרחים. אפשר אפילו למצוא השבוע בעיתון מעריב את הכתבה "לקראת יום האישה הבינלאומי – 5 דרכים שיגרמו לך להרגיש הכי סקסית".

פעולות חברתיות שיוצאות לקדם נשים במעטפת הפמיניזם אבל נופלות בדרכן למלכודות פטריארכליות, לא מתחילות בפנייה לנשים בוגרות, אלא דרך שורשיהן העמוקים יותר ומועברים במסרים שמגיעים לנערות כבר מילדותן. בשנים האחרונות מצוין שבוע הנערה הישראלית בפרויקט שיזמה עמותת "שוות", המקבל תהודה משמעותית ברשתות החברתיות. במסגרת פעילות זו מופגשות נערות מרחבי הארץ עם נשים מובילות ומעוררות השראה ממגוון תחומי עיסוק ומקצועות, במטרה להמחיש לבנות ובני הנוער בישראל שנשים "יכולות לעשות הכל". הרציונל לפרויקט נעוץ ברצון להציג לנערות נשים שהן מודל להצלחה מתוך מחשבה שחשיפה זו תגביר את תחושת הביטחון העצמי בקרב נערות. אני משערת שיוזמות הפרויקט יצאו מנקודת הנחה כי חיזוק ביטחונן העצמי של נערות יוביל לשוויון הזדמנויות במשק ולשוויון מגדרי (שוויון בין א.נשים שמזדהים.ות במגדרים שונים).

אתחיל בשיבוח היוזמה אשר קוראת להעלות לשיח הציבורי והחברתי את אוכלוסיית הנערות כאוכלוסייה שיש לה צרכים ספציפיים. זה שינוי מרענן לראות בעולם התקשורת החברתית עיסוק בנערות נורמטיביות לכאורה, ולאו דווקא דרך הפריזמה המוכרת של התייחסות לנערות כאל "נערות בסיכון". ההבנה שתקופת הנערות היא תקופה חשובה ומעצבת בחיי הבוגר.ת הצעיר.ה וההבנה כי לנערות בנות יש צרכים ייחודיים השונים מצרכיהם של נערים בנים, היא מבורכת וחשוב שתקבל מקום בשיח הציבורי, ואת זה עושה הפרויקט בהצלחה מרובה.

אך ככל שנחשפתי לפרויקט ברשתות החברתיות, התחילה להתהפך לי הבטן במחשבה שאולי ישנם מסרים סותרים שמועברים דרכו. התחלתי לחשוב, מי קהל היעד והאם האסטרטגיות שנבחרו אכן משיגות את מטרתן? האם נעשה שינוי אמיתי, או שמא אולי נוצרה מעטפת יפה מאוד שעוברת יפה ברשתות החברתיות אבל בפועל חוטאת בכך ששם עוצרים המסרים? התחלתי לחשוב ולבדוק אילו עוד פרויקטים נעשים וכיצד פרויקט זה מתמקם ביחס אליהם.

כאשר חושבות על נקודת ההנחה ממנה יוצא הפרויקט, אפשר לומר שהמשוואה שעליה הוא מבוסס, קרי, חשיפה לדמויות מודל = שוויון מגדרי, חסרות בה כמה פעולות מתמטיות בדרך. אי אפשר לעשות את החיבור הישיר ולהניח שכל מה שנערות זקוקות לו הן דמויות מודל נשיות להצלחה. הצבת דמויות מודל נשיות אשר "הצליחו ועשו את זה בגדול" ללא פעילות הסברה פסיכו-חינוכית נלווית, מעבירה את המסר "אם רק תרצי, את יכולה להשיג הכל".

אז זהו שלא. המסר הזה מתעלם מחוסר השוויון המגדרי ומהיעדר שוויון הזדמנויות אמיתי במשק. המסר מתעלם מפערי שכר ומהעובדה שהמשק הציבורי פועל באופן קפיטליסטי ופטריארכלי. ככזה הוא מקדם תועלתנות ולא רואה את הערכים שנשים עשויות להביא איתן, שלא נמדדים בהכרח בתפוקות אלא בערכים אחרים שאמורים להיות שווים לא פחות בראייה חברתית כמו אמפתיה, הקשבה וקשיבות (היכולת להתבונן במתרחש בהווה ברגע נתון, בצורה רפלקטיבית ולא שיפוטית, באופן שמאפשר לקלוט מקסימום מידע ולנתחו עניינית וללא מופעלות רגשית).

אם הייתי צריכה להמר, אני בטוחה שהנשים שנקראו לבמת המרצה במסגרת הפרויקט נתקלו בדרכן המקצועית בלא מעט התלבטויות וחסמים חברתיים, כלכליים ומשפחתיים. נשים במשק נדרשות לתכנן את הקריירות שלהן באופן שונה לחלוטין מגברים, בכך שהן נאלצות להתאים את עצמן לעולם עבודה אשר לא מעריך ומתגמל על ערכן הייחודי. נשים צריכות לחשוב פעמיים האם ומתי הן רוצות להיכנס להריון, האם שווה להן יותר לגדל את ילדיהן או להיות קרייריסטיות ועד כמה הן מוכנות להיות חשופות ולספוג פגיעות מגדריות כדי להתקדם בתוך חברות ועולמות תוכן בעלי אופי גברי – החל משאלות פולשניות בראיונות עבודה כמו האם את מתכננת ילדים, למה מתי וכמה, וכלה בבדיחות סקסיסטיות ותחושת חוסר מוגנות במרחב. כל אלו ועוד הן המוקד וזה מה שצריך לעלות למרכז השיח – הדרך המורכבת וההתמודדויות שנשזרו בה ולא דווקא הזוהר שבהצלחה.

אז תודה שאתן מדברות נערות ותודה שהעליתן זאת לשיח חברתי, אבל זה בעייתי לעשות את זה ללא קידום התשתית החברתית החסרה. מה עם שוויון מגדרי? מה עם תחושת מוגנות? מה עם האופן שבו התמקמות בשולי החברה (כמו למשל פריפריה מול מרכז) משפיעה על נגישות לשירותים ומחריפה את חוסר שוויון ההזדמנויות במשק?

חשוב לציין שיש עשייה ענפה סביב נערות וצעירות בישראל. טוב היו עושות יוזמות הפרויקט אם לצד הבחירה לחשוף לדמויות מודל, היו פונות לאנשי מקצוע מתחומי לימודי המגדר ומתחום לימודי נערות, girlhood studies. כן כן, יש חיה כזו – תחום שלם באקדמיה שנולד מתוך ההבנה שנערות ניצבות בפני אתגרים וקשיים ייחודיים, ועל כן יש להן צרכים ייחודיים אשר מתוכם יש לגזור מענים ייחודיים. לגופים אלו יש נפח ידע לא מבוטל ולא מנוצל שאפשר ורצוי היה להשתמש בו כדי להתאים ולדייק את דרכי העברת המסרים.

ישנם אי אלו פרוייקטים מהם אפשר היה ללמוד, כמו למשל מרכז רותם שפעל עד לשנת 2020 בבית הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית ספיר. מרכז זה הפעיל כמה תכניות לעבודה עם נערות ונשים צעירות, כגון תכנית מנטורינג (באמצעותה נערות הופכות למנטוריות של נערות אחרות), תכנית 'התחנה הבאה' (לסייע בבחינת המשך התפתחות מקצועית או לימודית), תכנית 'צעירות המחנכות לזכויות' (המעודדת לאקטיביזם חברתי) ותכנית 'כותבת את הסיפור שלי' (המעודד להשמעת קולן).

דוגמה נוספת שאפשר ללמוד ממנה היא למשל תכנית 'סודקות את תקרת הזכוכית', אשר מיועדת להעצמה של נערות בפריפריה דרך קידום השתלבותן בלימודי מדעים, טכנולוגיה ומתמטיקה. בתכנית זו משתמשים בדמויות מודל, אך כמנטוריות שמלוות לאורך זמן ולא כהתערבות חד פעמית. בנוסף נערכת עשייה מקבילה אשר עוסקת בחוסר השוויון המגדרי גם דרך סדנאות מגדר המועברות למשתתפות וגם דרך חיזוקן באפיקים לימודיים. גם כאן אפשר אולי לטעון שהתכנית פועלת מתוך השוק הפטריארכלי, משום שהיא מעודדת השתלבות במקצועות המותאמים לשוק הגברי, אולם היא לפחות נותנת לנערות כלים מעשיים להתמודדות עם שוק העבודה הנוכחי תוך התייחסות לחוסר השוויון המגדרי בשוק ובחברה.

כפי שטענה אושרה שייב-לרר, הממונה על השוויון בין המינים בחינוך במאמרה 'רול מודלינג – האם זה מצליח?', מחקרים אינם מאששים טענות על השפעה מיטיבה של שימוש בדמויות מודל, והן אפילו עלולות לעשות נזק. הנזק עלול להיגרם כתוצאה מפערי ידע ושפה מקצועית בין דמויות המודל לקהל היעד ומפער התפתחותי-גילאי בתפיסות חיים בבגרות, אשר עלול להפחיד ולהרתיע את הנערות במקום לעודד מוטיבציה. על כן נכון כי המסרים יהיו מתווכים על ידי דמויות שאיתן קיימת התקשרות מיטיבה לאורך זמן כמו המורות המחנכות או מנטוריות. לדבריה של לרר-שייב, "לא די בהרצאה חד-פעמית או במפגש קצר עם מדענית או מהנדסת, אלא דמויות המודל צריכות להיות קרובות בגיל, במגדר, באתניות, במצב הסוציו-אקונומי ובשפה, ובעיקר חשוב שהמפגש עמן יהיה בזמן ממושך ובעבודה משותפת".

חשוב לציין שמשיטוט באתר של עמותת 'שוות' נראה כי מופעלים דרכה כמה פרויקטים מעניינים, המשלבים התערבויות ארוכות טווח למספר מצומצם של נערות תוך שימוש בסטודנטיות כדמויות מודל. בכך הם אכן מספקים מנטוריות קרובות גיל כפי שמציעה לרר-שייב.

במעבר על התוכן של התכניות המוצגות באתר העמותה ניכר כי מוקד ההתערבויות נותר חיזוק בטחון עצמי ופיתוח מיומנויות ספציפיות להשתלבות בשוק העבודה, כמו למשל דיבור מול קהל, הצבת מטרות וכיוצא בזה. בנוסף ראוי לציין לחיוב רב שבמסגרת הפרויקטים מושם דגש גם על חשיבה ועשייה קהילתית, דבר לא מובן מאליו וראוי מאוד להערכה. אבל, וזה אבל גדול מאוד, מעבר להצבת נערות כקהל יעד לפרויקטים האלו, מורגש מאוד חסרונו של השיח המגדרי. ניכר כי אין כל התייחסות בתכניות אלו לתמה של חוסר השוויון המגדרי ולחוסר השוויון בהזדמנויות במשק.

הרושם הבולט מאתר העמותה עולה שמובילי ומובילות העמותה הם א.נשים מעוררי התפעלות ואפשר להתרשם מעשייתם הענפה בתוך השוק הכלכלי והמקצועי, אך חורה לי מאוד חסרונן של שותפויות עם אנשי אקדמיה, בפרט מהתחומים שתוארו לעיל (לימודי מגדר ולימודי נערות), כפי שנעשה בדרך כלל בתכניות המופעלות בחינוך. כמו לאמור, אין לנו כוונה לצאת נגד חוסר השוויון המגדרי הקיים בשוק, אנחנו פועלים בשוק וניזונים ממנו, אבל נוכל לספק לחלקכן, מי מכן שתזכה לקחת חלק בתכניות הספציפיות, כלים לפעול בתוך שוק גברי קפיטליסטי זה.

ואני שואלת – אם כבר יצאתם לפעולה להעצמת נערות, לא תרצו לתת להן את המעוף לשבור את תקרת הזכוכית? ללמוד לחשוב בצורה ביקורתית? להיות יצירתיות וחדשניות? לשנות את הכללים? ברור לי שאני פותחת פתח לדיון פמיניסטי בנושא העצמה – האם העצמה היא לתת כלים בתוך שוק קיים או לשנות את השוק. זהו לדעתי דיון שחשוב להתדיין בו.

הרשו לי להציע שנוסיף לשיח מונח בשם פרפל וושינג (Purplewashing). זהו מונח המשמש לתיאור אסטרטגיות פוליטיות ושיווקיות שנועדו לקדם ארצות, אנשים, חברות וארגונים תוך שימוש במסרים של שוויון מגדרי (תודה וויקיפדיה). כדי להבין את המונח טוב יותר אפשר לחשוב בהקשר זה על קמפיינים שיווקיים של חברות למוצרי קוסמטיקה והגיינה שמשתמשים בשפה ובחשיבה פמיניסטית הקוראת לכאורה לשוויון מגדרי, אולם מעודדים בפועל צריכה של מוצרים שנועדו להסתיר ולבייש את הגוף הנשי, כמו ריחות גוף, נוזלי גוף וכיוצא בזה.

ברצוני להוציא משיח זה את כוונת המזיד הקפיטליסטית כי אני רוצה להאמין בלב שלם שעל אף השותפויות הרבות עם חברות כלכליות המעטרות את דפי הפרויקט, מאחוריו ומאחורי העשייה של העמותה עומדת כוונת תם והיא העצמת נערות גרידא. אני רוצה להציע את המונח פרפל וושינג בהקשר זה כמונח שטוען לכוונת תם ואומר – ניסיתן פמיניזם אך יצא לכן פטריארכיה.

ולסיום, הסרטון המקדם את הפרויקט מדגים בדיוק את נקודתי. בסרטון מועבר מסר המעודד נערות לעמוד עמידת "power pose" אשר מוצגת כבעלת פוטנציאל להעלאת תחושת הביטחון העצמי. אך היות והתוכן הנבחר עוסק במנח גוף, גופה של הנערה המציגה אותו מקבל מקום נרחב בתודעת המתבוננת. אם בהעצמת נערות עסקינן, אפשר שיופיעו נערות שנראות יותר קרובות לנערה הישראלית הממוצעת ולא בהכרח נערה מהממת שיכולה מחר בבוקר ללכת על מסלולי דוגמנות?

היום, בשנת 2023, המונח 'נערה' מגדיר מגוון רחב של פרטים המתמקמים על קשת ההזדהות המגדרית, ועל כן ראוי שיוצג יותר מדימוי אחד. דימוי זה בוודאי לא חייב להיות מיוצג תקשורתית על ידי דימוי מגדרי בינארי וככזה שניזון ממודל היופי כפי שמיוצג בתעשיית האופנה והקוסמטיקה, המאוד לא פמיניסטיות בהווייתן.

תבינו, כשאתן מציבות לנו מודלים שרחוקים מהמקום שבו אנחנו נמצאות, זה מאתגר מאוד להזדהות איתן. כשאתן לא מראות לנו את הדרך ומה נחוץ כדי ללכת בה, זה רק מגדיל את חוויית הפער בין המצוי לרצוי. דיסוננס זה ממשיך ללוות נערות ונשים גם בבגרותן ובכל שלבי החיים, ובכך משמר נשים (אגב, גם גברים – ההבניות החברתיות העסוקות בנראות הגברית לא פוסחות גם עליהם, אבל זה נושא למאמר אחר), בחוויית דיכוי בדמות 'לא מספיק יפה', 'לא מספיק נשית', 'לא מספיק אימהית', 'לא מספיק……'. ואל החוויה הזו משחקת גם האסטרטגיה השיווקית סביב יום האישה הבינלאומי.

אתן מבינות? אל תשווקו לנו יופי, את מה שמצטלם יפה ונראה טוב ואומר לנו שאם רק נרצה, נוכל. כי זה מחליש אותנו. כי לא לכולנו חולקו אותם הקלפים ולא לכולנו אותן הזדמנויות. תנו לנו זכויות ושוויון, תנו לנו את הכלים להבין ולזהות איפה הנורמות החברתיות רומסות את זכויותינו ותנו לנו את הכלים להילחם עליהן.

ואולי, עד שנקבל שוויון זכויות, תנו לנו כלים להתנהל בתוך העולם ההגמוני על ידי סדנאות לניהול פיננסי, כתיבת קורות חיים ומיומנויות בשוק העבודה, קורסים במכונאות רכב, סדנאות הנדיוומן ועוד. תנו לנו את הדברים שמעבר למה שמצטלם יפה לרשתות החברתיות כי זו רק העטיפה. תנו לנו עטיפה שיש בה תוכן, שיש בה מהות, גם אם היא פחות פוטוגנית ושיווקית. כי ללא ספק ציפורניים של אישה שפותחת סתימה בצנרת מצטלמות פחות טוב, אבל הן ללא ספק יותר יעילות.

הכותבת היא אמא לנערה, עובדת עם נערות בסיכון והיתה פעם נערה בעצמה (ולא בטוח שיצאה מזה לגמרי).