מאת: מרב זבולון
בואו נדמיין רגע עולם מקביל. עולם שבו ספרות עיון על מיניות ועונג היו פופ.
דמיינו, שכשהיינו נכנסים לכל חנות ספרים רנדומלית, היה ניתן למצוא בקלות, על מדף התצוגה, לפחות ספר אחד או שניים שמתעסקים במיניות ועונג. ככה, ברגיל, שוכבים זה לצד זה קרין גורן, מאיר שלו ואמילי נגוסקי. ואוו, נעים.
אבל רגע, התסריט הזה לא יצא מספר פנטזיה קינקי של חנונים, לא. זוהי מציאות שמתקיימת מחוץ לבועת הספרות הישראלית.
מה זו בכלל ספרות עיון פופית על מיניות ועונג? זוהי ספרות נון פיקשן שמנגישה, מקלילה ומפשטת ידע בסיסי על מין, מיניות ועונג. ספרות המנסה להרחיב את הקופסאות שלנו ולאתגר את הקבעונות שלנו לגבי מהי מיניות, איך היא אמורה להיראות, להישמע או להרגיש (ספוילר, לא כמו בסרטים) ואיך ניתן להרחיב את אוצר התחושות מעבר לרפרטואר הקבוע.
זו ספרות נוחה למשתמש.ת, קלה לקריאה ומותאמת למוחות מפוצצי הדופמין שלנו, שניתן למצוא בכל חנות ספרים רנדומלית- מחוץ לישראל. רבי מכר, בין היתר, כמו Come As You Are או She Comes First אשר שוברים את המיתוסים הנפוצים שמכשילים את חיי המין של כולנו ולכן אין זה פלא, שהם מוכרים מאות אלפי עותקים בארה"ב ואירופה.
השאלה היא למה רק קמצוץ מהז'אנר "ספרות עיון על מיניות" מתורגמים לעברית?
בארץ, ספרות רומנטית בדיוק כמו ספרות עיון על מיניות ועונג מוגדרת על ידי הוצאות הספרים הגדולות כנישה. לכן, פניתי לורד רווה שמואל וענבל כהן זליאני מהוצאת "אהבות", הוצאה המתמחה בתרגום ספרות רומנטית לעברית, ושאלתי אותן מה לדעתן קורה פה.
"לפני עשר שנים, כשהתחלנו להוציא את הספרים שלנו, כל מה ששמענו היה- זה לא ילך, אף אחד לא יקרא את זה, אין לזה קהל… כולם התבדו כמובן" מספרת ורד, מנהלת ההוצאה. ענבל, מנהלת השיווק של ההוצאה מסבירה, "זה כוח גדול כשאתה הופך משהו לנישתי, ככה אתה מגדיר מה במיינסטרים, מה "איכותי" לקרוא לעומת מה שלא". גם אם בפועל אין שום דבר שולי בכמות הקוראים או בכמות ההכנסות.
בקשר ישיר לכך, גם רוב ספרות העיון שניתן למצוא כיום בעברית בנושאי מיניות ועונג היא ספרות נישתית. אבל כאן, זה לא רק עניין של הגדרה, אלא גם סגנון הכתיבה והיצא הספרים שניתן להשיג, לרוב מאוד נישתי. מדובר בספרים אקסקלוסיבים המשתמשים בשפה וביטויים היפר רוחניים כמו קדושה, שמימיות, חיבור עליון, ז'רגון שמדבר לקבוצות מאוד ספציפיות של היפים שמחוברים לעצמם (שום דבר אישי, אתם אש), אבל מיינסטרים זה לא.
אבל רגע, מזתומרת מיניות היא לא מיינסטרים? מה, מין מעניין רק מעטים מיוחדים? בואו.
מיניות הרי מקיפה אותנו 24/7 במוזיקה, בקולנוע, באומנות גרפית, בפרסומות. איפה לא. בואו נודה בזה רגע, מין מעסיק אותנו, מניע אותנו, מתסכל אותנו, מחייה אותנו. אז למה, לעזאזל, למה כל כך קשה למצוא ספרי עיון בעברית שמספרים לאנשים הפשוטים והחרמנים, שהם אנחנו, על עוד דרכים בהן ניתן לגעת ולהתענג?
ורד מוסיפה ש"סיפרה של תמר מור סלע מ-2017, "ערות", היה הצלחה פנומנלית, זאת אומרת שיש לזה קהל!". למה שלא יהיה קהל בעצם? בחו"ל זה עובד. הנה, גם בעברית זה עובד, עובדה!
אז למה הוצאות הספרים הגדולות מניחות שהקורא הישראלי הממוצע לא מתעניין בנושאים האלה? למה שספר עיון פופי וקליל כמו לדוגמא Bliss Club, שנותן ידע וכלים איך לתבל את חיי המין שלך עם עצמך או עם אדם נוסף, במילים פשוטות, בהומור, עם ים ויז'ואלס, קריאה קלה ומהנה, לא יהיה מבוקש בארץ?
מי מחליט אילו ספרים יתורגמו?
שוחחתי עם אדם נוסף העובד באחת ההוצאות המובילות בארץ כבר שנים ולבקשתו שמו ושם ההוצאה ישאר במערכת. הוא קודם כל הרגיע ואמר ש"ספרות עיון בנושא נכתבת בעברית בעודנו מדברים והמציאות בנושא הזה משתנה כל הזמן, לטובה". מהמם!
אבל, בשורה התחתונה הוא אמר שבסופו של דבר זה הכל מתחיל ונגמר בעניין המוכר, אך עדיין מרגיז, של מי יושב על איזה כיסא. וכשזה מגיע לספרות מתורגמת בארץ, רוב רובם של העורכים הם עדיין גברים לדבריו.
אז מה, גברים לא מתעניינים במין? (נשבעת ששאלתי) שתיקה. לא מביכה, החלפנו נושא. אבל כמה סימבולי?
אז למה, לעזאזל, ספרות פופ על מין ועונג בכלל חשובה? הרי "אף אחד לא קורא ספרים כי אין ספרים בסטורי", טוען נצ'י נצ'. זה נכון, לא אתכחש. אך יחד עם זאת, ספרות היא עוד פריזמה תרבותית דרכה ניתן לעצב את הידע, הדעות והאמונות שלנו לגבי החיים.
כשאינדיווידואל או זוג מסוגל להכנס לחנות ספרים, לעלעל בספר מהתצוגה, ולרכוש אותו כי המידע בפנים קורץ לו, ויתרה מכך, להניח את הספר על מדף הספרים או אפילו שולחן הסלון, כאילו היה כל ספר אחר, פופולרי, שהוא סמל סטטוס – זה חשוב. כך אפשר לסמן לעצמך, לבן או בת הזוג, אפילו לאורחים, שכן – מיניות חשובה לי, לנו.
סמל סטטוס של מזדיינים פעילים. או לפחות ששואפים להיות כאלה! למה לא? זה הכי פופ שיש.
לקריאת כתבות נוספות בנושא מיניות לחצו כאן
תמונה בראש הכתבה: Victoria_Borodinova מאתר Pixabay
