Reading Time: 4 minutes

השבח לדיאן! "הטובות לקרב" חוזרת!

בפרק פתיחת העונה, "הטובות לקרב" בודקת מה היה קורה לנשים ולקהילות שוליים אם הילארי הייתה מנצחת את טראמפ, ושולחת את מריאלה מאיה לשיחה על סוגי מהפכות. טור שבועי על הסדרה הפמיניסטית ביותר על המסך כרגע
Reading Time: 4 minutes

מאת: מאיה רומן ומריאלה יאבו

״הטובות לקרב״ חזרה בשבוע שעבר למסך ולפי הפרק הראשון של העונה הרביעית נראה שהיא ממשיכה להיות הסדרה הכי רלוונטית ופמיניסטית על המסך שלנו.

מאיה רומן ומריאלה יאבו צוללות לעומק המסרים הפמיניסטיים והפוליטיים של הסדרה, בטור שבועי שילווה את העונה הנוכחית.

******ספוילרים לפרק הראשון של העונה ה4 מכאן ואילך!*****

מאיה: יש משהו מאוד מתבקש ומתאים בפרק שכולו חלום במסגרת ״הטובות לקרב״. היא אחת הסדרות היחידות על המסך שמנסה לתאר את התחושה של רבות מאיתנו בעידן הנוכחי, שמרגיש הרבה יותר מדי פעמים כמו חלום. או סיוט.

״הטובות לקרב״ פותחת את העונה הרביעית שלה בשאלה ״מה היה קורה אם הילארי הייתה נבחרת לנשיאות?״. על פניו, מדובר בהתרחשות אופטימית, בהתממשות של חלומה של דיאן, הפמיניסטית הותיקה.

הפרק הראשון מציג לנו את כל התוצאות הנפלאות של בחירתה של אישה לתפקיד הרם ביותר בארה״ב. ולא סתם אישה, אלא ליברלית מהמפלגה הדמוקרטית, שמייד מושיבה שלל נשים נפלאות בבית המשפט העליון ומנהיגה חוקים סוציאליים. זה ניגוד הפוך למדיניות הכלכלית של טראמפ ולהתנהלותו השוביניסטית הדוחה.

אולם, עד מהרה, הבעיות מתחילות לצוץ. במהלך גאוני, הסדרה מגלה לנו שבעולם שבו הילארי נבחרת לנשיאות, תנועת #metoo לעולם לא מתרוממת. הארווי וינשטיין הוא עדיין מפיק סרטים מכובד, מאט לאואר ועוד גברים חזקים בתעשיית הבידור עדיין מחזיקים בתפקידיהם.

אבל מעבר לכך, הסוגייה היא לא רק הגברים שעדיין מחזיקים בתפקידיהם, אלא הלך הרוח החברתי שלא עבר את המהפכה המהותית ש #metoo הביאה עימה. במציאות כזו נמשך ללא הפרעה הסטטוס קוו של נשים ששותקות מכיוון שלא מאמינים להם, בגלל חזקת החפות, בגלל צווי השתקה ועוד.

דיאן מנסה לשנות את הגאות, לעזור להניע את המהפכה ולהביא לשינוי. אבל היא מגלה שהקרקע לא מוכנה. ומעבר לכך, שהממשל הדמוקרטי של הילארי מתנגד מהותית לתנועה של נשים שיספרו את סיפוריהן.

זו אולי הנקודה הפוליטית המעניינת ביותר של הפרק. כאן ״הטובות לקרב״ מציגה את ההתנגשות המהותית בין הניסיון הפמיניסטי לשינוי מבפנים ובין הרצון לייצר תנועה פמיניסטית עממית סולידרית.

שינוי מבפנים אומרת לנו הסדרה, עוזר מאוד למעמדן של נשים בעלות כוח. הוא עוזר להילארי ולנשים שהיא מינתה לבית המשפט העליון והוא מסייע גם לדיאן,  שזוכה להיות קרובה לממשל כל עוד היא מוכנה לשחק את המשחק.

משמעותו של "שינוי מבפנים" היא להמשיך לשחק את המשחק, לקבל את המערכת הקיימת. כלומר, הילארי יכולה להתקדם ולקדם עוד נשים, רק אינדיבידואלית. היא אמורה להיות סמל, ייצוג, ובכך להניע שינוי.

אבל השינוי הזה בא על חשבון תנועה אמיתית וכועסת של נשים שמתאגדות ודורשות שדברים יהיו אחרת. העוזרת של הילארי מסבירה זאת לדיאן: נשים כועסות לא משנות מבפנים. וכידוע לנו, נשים נחמדות לא עושות מהפכות.

לצד ההתנגשות הזו שבין פמיניזם ליברלי ורדיקלי, הסדרה דואגת להכניס גם ניואנסים דקים יותר, כמו מעמד וגזע שמשפיעים גם הם על ההתקדמות הפוליטית של נשים בשני העולמות.

בעולם המדומיין שבו הילארי נשיאה, נשים רבות לא זוכות להתקדם. נשים כמו העוזרות של הארווי וינשטיין, חסרות הכוח והכסף, הן שנפגעות ולא יזכו לפיצוי. כשדיאן מספרת ללוקה ומריסה על תנועת #metoo, לוקה תוהה מי הנשים שיכולות לקחת בה חלק. היא מבהירה שכנראה לא מדובר בנשים חסרות כסף ומעמד.

מריאלה: מסכימה עם הכל ומוסיפה שהפרק גם התחבר לי מאוד לתיאוריה מרקסיסטית של מהפכה. כמו שנאמר בפרק עצמו, אם יש משהו מעודד בזה שטרמפ ניצח זה שהוא אומר את מה שהוא חושב. בעידן שלו "השיטה" חשופה יותר, ולכן גם לנו הרבה יותר קל להתנגד לה.

וככל שהשיטה גלויה יותר, קשה יותר, קיצונית יותר – ככה גם כוח הנגד דחוף יותר. כמו שמרקס אומר ככל שהקפיטליזם נהיה קיצוני יותר אין כבר לפועלים מה לאבד. את זה אפשר כמובן ליישם בנוגע לכל שיטה, כולל ולא רק "קפיטליזם" הקלאסי.

מנגד אם הילארי היתה זוכה השיטה היתה ממשיכה להיות אותה שיטה, רק אולי קצת יותר מרוככת. זה יכול היה להישמע חיובי, אבל כמו שעולה בפרק זה טוב בעיקר למי שלמעלה. וזה, כאמור, מרחיק את הריאליות של התנגדות מאורגנת: היות ו"השיטה" כן עובדת לנשים מסוימות, שלא רק שלא יצטרפו למאבק אלא שאפילו ינסו למנוע אותו.

מאיה: נקודה יפה ומעניינת. מצד אחד אני חושבת שזה מאוד נכון. כביכול, ככל שהמצב גרוע יותר כך ברור יותר שיש להתנגד לו.

מנגד, יש משהו מאוד בעייתי בגישה הזו, שהרי היא יכולה להוביל לאסונות גדולים מאוד, בעיקר עבור מי שהכי בשוליים.
למשל, אם אנחנו מדברות על כלכלה, אז הרי שככל שניתן לקפיטליזם להכשל נראה יותר עניים חסרי כל. כביכול הצורך במהפכה יעלה, אבל באותו הזמן יהיו אנשים שירעבו אם לא נמצא דרכים לעזור להם בשיתוף עם השיטה.

כלומר, במהפכות אנשים מתים. ואז עולה הסוגייה: האם אנחנו רוצות מהפכה שתעלה בחיים של חברותינו? או שאנחנו מנסות לשנות מבפנים בצורה פחות אלימה, אבל אז אולי לעולם לא נביא שינוי אמיתי?

מריאלה: זאת  באמת תמיד השאלה. מצד שני, יש מי שיגידו שגם באמצעות "שינוי" מבפנים יש אנשים שאוכלים אותה. אבל הם גם בשוליים וזה מושתק כי הם מאוד לבד בשוליים האלה.

קחי לדוגמא את סוגיית המהגרים בארה"ב. זאת סוגיה מאוד ישנה, שממש לא התחילה עם טראמפ. גם בממשלות בוש ואובמה המון לטיניים סבלו מאלימות מצד רשויות האכיפה בגבול או בשכונות לטיניות.

אבל טראמפ הפך את זה לקיצוני יותר וכך בעצם חשף משהו שרבים לא ידעו שקורה. סביר להניח שבמציאות של הפרק עם הילארי כנשיאה, עדיין היו גירושים והפרדת משפחות בשוליים החברתיים, ועדיין זה לא היה מעניין אף אחד.

מאיה: זה גם נכון. תוהה אם בכל זאת אפשר למצוא דרך של גם וגם כאן. שתאפשר לנו לשנות מבפנים ומבחוץ גם יחד ולא להיות חייבות ליפול לדיכוטומיה הזאת של או הילארי או מיטו.

מריאלה: לגמרי, צודקת שגם זאת דיכוטומיה, וכמו כל דיכוטומיה היא גם מסוכנת. אולי באמת הדרך היא למצוא את ה"גם וגם"… אבל זה כנראה ייאלץ לחכות לפרק הבא.

מאיה: אם נסכם, מה שיפה במיוחד בפרק הזה של ״הטובות לקרב״ זה עד כמה המסר הפוליטי והפמיניסטי שבו אינו חד מימדי.

אם הילארי הייתה נבחרת כל חלומותינו הפמיניסטיים לא היו מתממשים. הקרב עדיין היה נמשך, כי הילארי לא מייצגת את כל הנשים באשר הן בשום צורה. לחילופין, העובדה שגם אם הילארי הייתה נבחרת הדברים לא היו מושלמים, אין משמעותה שעלינו להשלים עם המציאות הקיימת, מסר שסדרה פחות רדיקלית הייתה מסתפקת בו.

״הטובות לקרב״ מדגישה לכל אורכה את החשיבות שבפעולה, להפסיק לחלום ולראות מה קורה בעולם שלנו ולקחת אחריות עליו. גם כשהעולם כולו מרגיש כמו חלום בלהות וגם כשהוא מרגיש כמו התגשמות כל שאיפותינו.

זו אולי הסיבה שהסדרה מרגישה רלוונטית מתמיד גם בתקופה הנוכחית: כשאנחנו בבית, מפחדות מהקורונה והעתיד ומרגישות מנותקות זו מזו ומכל פעולה פוליטית משמעותית.

חשוב לזכור שהעולם עדיין שם, שיש מי שינצלו את המצב הזה כדי לשנות אותו כראות עיניהם ושאנחנו חייבות להלחם כדי להפוך אותו לעולם שאנחנו חולמות עליו.

לעוד "ביקורת מסך" לחצו כאן

קרדיט לתמונות: CBS

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

מסתמן: עצירות במתקן כליאה עברו כריתות רחם ללא הסכמתן

Reading Time: 4 minutes דיווחים ראשוניים על כריתות רחם והליכים כירורגים אחרים שנעשו ללא הסכמה בנשים במתקני כליאה בארצות הברית. ברקע: היסטוריה אמריקאית של עיקור כפוי במאה האחרונה, בקרב אוכלוסיות מוחלשות – ילדות אמנה, נכות, סובלות ממחלות נפש, וכהות עור

חטאתי לפנייך ואני לוקח אחריות

Reading Time: 5 minutes התנצלות, מרחב החלמה ולקיחת אחריות אמיתית הם חלק מהתהליך המורכב שקורבנות מתמודדות איתו לאחר פגיעה. אך, מובן מאליו ככל שזה יישמע, טרם הבנו את המשמעות הרחבה של הדברים

הייתי שם

Reading Time: 50 minutes במה פתוחה לעדויות על אלימות כלפי נשים, כחלק מפרויקט #הייתי_שם בעמוד הפייסבוק של פוליטיקלי קוראת. העדויות הללו מציגות תמונה רחבה ומעמיקה של אלימות כלפי נשים בישראל ושל המדינה, החברה והתרבות שתומכות בה.