אין על מי לסמוך

ישבנו בתחנת המשטרה, ממתינות לתורה של חברתי להגיש תלונה על תקיפה מינית. תוך כדי המתנה התחלתי לחשוב מה היה קורה אם בכלל לא היינו יכולות להגיע לכאן, לתחנה, להגיש תלונה. השאלה הזו לא יצאה לי מהראש. מה אם אני אישה חסרת מעמד שהגשת תלונה במשטרה עשויה להסתיים בגירוש שלה מהארץ? האם אפשר בכלל להגיש תלונה כשאין לך מעמד אזרחי או חוקי בישראל?

כך החלה החקירה שלי. התחלתי לחפור בנושא, לשאול ולקרוא. התשובות הפתיעו וערערו אותי יותר משדמיינתי. אבל על מנת להבין את הסיפור כולו, עלינו להגדיר מהי אישה חסרת מעמד: אישה חסרת מעמד היא כזו הנמצאת כאן ללא מסמכים המאפשרים לה לשהות כאן, או כזו שבידיה מסמכים זמניים בלבד. תחת הגדרה זו של 'חסרות מעמד' נוכל למצוא נשים ממגוון מקומות, שהגיעו למצב של חוסר מעמד ממגוון סיבות: חלקן נשים פלסטיניות, ברובן ממזרח ירושלים, שנולדו חסרות מעמד. לחילופין, נשים שהגיעו דרך סוכנויות (לרוב ממזרח אירופה) וקיבלו הבטחות שווא לעבודות וויזות, או בחסות אתרי אינטרנט או גברים אינדיבידואלים, או שהן נמלטו מהמדינה שלהן, ועוד אינספור סיבות.

ללא מעמד אזרחי בישראל קשה מאוד לקבל שירותים בסיסיים או להשיג עבודה. ואם זה לא מספיק, נשים שברחו לכאן לרוב חוו פגיעות כלשהן, בין אם מיניות, נפשיות או פיזיות. הן ברחו כי היו בסכנה, וזה יכול להשפיע עליהן נפשית ומקשה עליהן עוד יותר להתפרנס. בנוסף, מי שמגיעה בלי היתר גם לא זכאית לביטוח רפואי, וללא ביטוח כל טיפול רפואי עולה המון כסף. כך, נשים חסרות מעמד נמצאות במצב קבוע של תלות בבן הזוג שלהן, בין אם היא תלויה במעמד שלה בזוגיות לאזרח, ובין אם זוהי תלות כלכלית. כך שעוד לפני שנגענו בנושא שלשמו התכנסנו, נגלו בפנינו שאלות מוסריות על מושג האזרחות כולו ועל הזכויות שנשללות מאלו שלא מחזיקות במעמד אזרחי כלשהו.

הבעיה העיקרית במצבן של נשים חסרות מעמד היא שמרוב קשיים, נושאים כמו פגיעה מינית נזנחים בצד, כיוון שיש התמודדויות דחופות הרבה יותר. הא.נשים עימן.ם דיברתי, המטפלים.ות בחסרות מעמד, מספרים.ות שהבעיה כנראה נפוצה ורחבה הרבה יותר מהנתונים הידועים, כיוון שרוב הנשים חסרות המעמד לא רואות טעם לשתף במקרה שעברו פגיעה ולא סומכות על סביבתן בשל הפגיעוּת הרבה שבה הן נמצאות. הנשים המעטות שמחליטות לשתף את המטפלים.ות, יבחרו לרוב שלא לעשות צעדים חוקיים בנושא, אלא רק לשתף בתחושות ובמה שעברו.

כך גם במקרה של פראח' (שם בדוי), אישה פלסטינית חסרת מעמד שנשואה כאשה שנייה לגבר בדואי בדרום. כשבעלה נעצר בגין סחר בסמים, ניצל אחיו את היעדרו ואנס את פראח'. מהתקרית הזו נולד לפראח' ילד, שנפטר לאחר זמן מה בנסיבות לא ברורות. רק על מנת להשיג את המידע הזה נדרש מבצע שלם של העובדות הסוציאליות באזור: המשפחה של פראח' לא השאירה אותה לבד אף לא לרגע, כך שעל מנת לבודד אותה ולאפשר לה לספר את סיפורה לעובדת הסוציאלית, נעשה מבצע של חלוקת מתנות למשפחה. כשנשאלה על ידי העובדת הסוציאלית מה הייתה רוצה לעשות בנושא, אמרה שהיא רק רצתה לשתף. נשים ערביות בדואיות חסרות מעמד הנישאות לגבר בדואי בעל מעמד שכבר יש לו אישה (כלומר כאישה שנייה או שלישית) נמצאות גם הן באותו מצב של תלות: מדינת ישראל לא מכירה בנישואיהן לאזרח (מתוקף אי הכרה בנישואין פוליגמיים), ולכן הן אינן יכולות לקבל אשרת שהייה או מעמד כלשהו בארץ. למעשה, מי שמשלם את המחיר על נישואים פוליגמיים הוא לא הגבר, אלא הנשים חסרות המעמד שעימן התחתן.

התלות בבן הזוג יכולה להחריף ככל שהמעמד האזרחי שלך רעוע. כאישה חסרת מעמד (ובמקרים מסוימים כקטינה חסרת מעמד שהתחתנה עם גבר המבוגר ממנה בכמה עשורים), המדינה יכולה למנוע ממך לעבוד, ובכך גם מחמירה את התלות הכלכלית בבן הזוג. אותו בן זוג שלו יש גם אזרחות וגם חזקה חוקית ברורה על הילדים המשותפים. כך היה במקרה של רינאד (שם בדוי), אישה פלסטינית שנישאה לגבר בדואי. על מנת שלא תתלונן על מה שמפריע לה בחייהם המשותפים, משאיר אותה אותו גבר בצד הפלסטיני של המחסום אחרי ביקורים אצל משפחתה, בעוד הילדים עוברים איתו את המחסום. ללא המסמכים האזרחיים שלו, לא תוכל רינאד לעבור את המחסום בחזרה לביתה ולילדיה. כך מונע ממנה הגבר מפגש עם ילדיה כ"עונש" ומזכיר לה בכל פעם מחדש שחייה תלויים בחסדיו.

כל אישה שעוברת תקיפה מינית מתקשה לספר על כך, אבל עבור נשים חסרות מעמד הגשת תלונה היא לא אופציה, ומסיבות שונות לרובן גם לא יהיה את מי לשתף. בנוסף, הן חשופות לגירוש ולמאסר באופן תמידי, ועל כן קיים חוסר אמון אינהרנטי בתקשורת שלהן עם מערכות החוק. גם נשים עם תושבות ארעית נמצאות בבעיה. נשים רבות מקבלות תושבות על סמך העובדה שהן מתחתנות עם אזרח. אישה עם תושבות ארעית או קבועה מבוטחת בביטוח לאומי ויש לה זכאות לשהות בארץ באופן חוקי. כך יש להן אפשרות להתלונן במשטרה בלי שיעיפו אותן מעבר למחסום. אך מה קורה אם אישה עם תושבות ארעית מבקשת להיפרד מהגבר שלו נישאה?

במקרה כזה התושבות של אותה אישה נשללת ממנה. כך במקרה של הדיל (שם בדוי), אם לשבעה ילדים עם אזרחות ישראלית, שנפרדה מבעלה המתעלל לאחר שנים של נישואים שבהן נחשבה לתושבת ארעית. המדינה מעולם לא הסדירה את מעמדה, וכך מאז שנפרדה מבן הזוג המתעלל היא חיה מתחת לרדאר, על מנת שלא תגורש לשטחי הרשות הפלסטינית, ואז לא תפגוש עוד את ילדיה. כשבעט ברחמה אותו פרוד מתעלל, נמנעה במשך שבועיים מלהגיע למיון. רק כשהדימום התגבר, היא נאלצה להגיע לסורוקה, ושם הזמינה לה הפקידה משטרה. בדומה לנשים רבות חסרות מעמד שמעזות לפנות לעזרה אך נתקלות בכתף קרה שרק מחמירה את מצבן, גם הדיל לא הייתה מעוניינת לקבל טיפול רפואי אחרי שעברה תקיפה.

הבעיה העיקרית של נשים חסרות מעמד היא המדינה, שמהווה איום המרחף מעליהן בכל רגע נתון ובכל בקשת עזרה. הסיכון שלך להיתפס ולהישלח מהמדינה גדל ככל שאת יוצרת קשר עם יותר גורמים ונמצאת בחוץ זמן רב יותר (כלומר – חיה). מה שלרוב גורם לכך שאם כבר הגעת למצב הזה, אין לך אפשרות אמיתית לנהל חיים בטוחים בכלל, ואת תלויה לחלוטין באנשים שאת לא יכולה לסמוך עליהם.

ובחזרה לתלונה על פגיעה מינית במשטרה: אם עברת הטרדה מינית ואת אישה חסרת מעמד בישראל, שהותך מוגנת למהלך זמן הגשת התלונה. כלומר, בתור חסרת מעמד את יכולה להגיע לתחנת המשטרה ולהתלונן, ועל פי חוק איש לא יעצור אותך. כשחקרתי את הנושא לעומק גיליתי שאמנם איש לא עוצר מתלוננות בעת הגשת התלונה, אבל החוק לא מונע את עצירתה של המתלוננת לאחר הגשתה. מה שאומר שהמשטרה יכולה לעצור את האישה חסרת המעמד על שהותה הבלתי חוקית במדינה חצי שעה אחרי שהגישה תלונתה. כך שלמעשה עצם הגשת התלונה חושפת את חסרת המעמד לגירוש. בנוסף, אם ברצונך להיעזר בליווי שמציעה הרווחה, עלייך להגיע למרכז של הרווחה שם תוכלי לפגוש בעובד.ת סוציאלי.ת. לשם כך תצטרכי לצאת מהבית, ועולה משמעותית הסיכוי שיתפסו אותך וידווחו עלייך. מה גם שנשים רבות לא סומכות על הממסד ולא חשופות לאפשרויות שיש להן. בעקבות הקשיים הללו וחוסר האמון קשה להסתמך על הנתונים הקיימים בנושא, שכן רבות מהפגיעות לא מדווחות כלל. רב הנסתר על הגלוי, כיוון שגם הסיפורים שהבאתי לכאן הם סיפוריהן של נשים אחדות שהסכימו לחשוף את סיפורן ולהילחם באמצעותו למען עתיד טוב יותר עבור עצמן, אף שרבות מהן עדיין נלחמות.

מהמרואיינות עלתה תחושה קשה של ייאוש ובו נימה קטנה של תקווה, שכנראה מאפיינת את מי שהחליטה למרות הכל להשקיע זמן ולשוחח איתי על הנושא. הנשים שאיתן דיברתי הצביעו על שינויים עיקריים שלהם הן זקוקות: ביטוח רפואי: נוהל שמפחית את העלות של טיפול רפואי בישראל, או לחילופין קבלת טיפול ייעודי ללא עלות, למשל במקרים של הפסקת היריון. העסקה: תנאי העסקה של משרד התעסוקה והכלכלה שיאפשרו לחסרות מעמד לעבוד באופן חוקי.

בנוסף לאלה עלתה התנגדות עקרונית ומהותית לחוק האזרחות, שהוא חוק גזעני בייסודו. אני, ברמה האישית, לא התנגדתי מעולם לרעיון של אזרחות, אך בעקבות המפגש עם הנשים שהתראיינו לכתבה זו מצאתי את עצמי מפקפקת ברעיון של מתן זכויות לאנשים מסוימים ולאחרים על סמך מקום הולדתם או מוצאם. התחלתי לתמוה לגבי המשמעות האמיתית של האזרחות – מלבד הפליה על בסיס מוצא. אמנם לגבולות ההשתייכות יש תפקיד ברמת השירות לאזרח.ית, אך כשאנו מגיעות למצב שבו חיי אדם נפגעים ברמה קיצונית כל כך בעקבות חוקים שאפשר לשנות, יש מקום לפקפק גם ברעיונות הבסיסיים ביותר של המדינה כדי להגיע לעמדה שקולה ונבונה יותר. אני חושבת שיש לשנות מהותית את החוק ולגשת אליו כשלנגד עינינו טובתם של כמה שיותר א.נשים ולא כל עיקרון אחר.

ובכל זאת, מה הם המענים האפשריים עבור נשים חסרות מעמד בישראל?

• ארגון 'אישה לאישה': יעזור לך להשיג ביטוח רפואי עבורך ועבור ילדייך אם ידך אינה משגת, כמו גם תרומות עבור צרכים הומניטריים, כיוון שמבחינתן אלו זכויות בסיסיות. 'אישה לאישה' מסייע גם בחיבור בין נשים חסרות מעמד לבין משרדי עורכי דין שמתמחים בזכויות אדם ואיחוד משפחות, בהגשה לוועדה הומניטרית, שהיא וועדה העוסקת בהארכת רישיונות שהייה של עובדות.ים זרות.ים. חשוב לציין שלפלסטינים.ות יש ועדה נפרדת.

• ארגוני סיוע נוספים שעזרתם משמעותית: המרפאות הניידות של ארגון רל"א (רופאים לזכויות אדם), ארגון מסיל"ה (סיוע למבקשי מקלט ומהגרי עבודה) של עיריית תל אביב-יפו שמסייע לתושבי העיר וספציפית לילדים ולמשפחות בסיכון ובשורדי/ות סחר בבני אדם ועבדות, וכן עמותת א.ס.ף (ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל) שפעילה גם היא בכל תחומי הפעילות הרלוונטיים לנשים חסרות מעמד. כמו כן מרפאת לוינסקי בתל אביב מספקת בדיקות וטיפולים למחלות מין ללא צורך בביטוח או היתרים ובאופן אנונימי.

• סיוע המתמקד בצרכים של עובדות מין: קיים גם סיוע ספציפי לעובדות מין, כולל מימון הפסקות היריון, שהוא סיוע שלא ניתן על ידי המדינה למי שאינה תושבת. בכך גם מסייעים הארגונים 'אישה לאישה', רל"א, וכמו כן 'לא עומדות מנגד', הנותנות ליווי עבור נשים על רצף הזנות בתחומים שונים. קיימים גם מקלטים ודירות חירום ברחבי הארץ שקולטים נשים חסרות מעמד, גם באלו מסייעים 'אישה לאישה'.