היום הוא יום האלמנות הבינלאומי. על אף העובדה שיש בינינו אלמנות כה רבות, לעיתים נדמה שהן בלתי נראות ובלתי נשמעות. בעצם קיומן אלמנות הן משביתות שמחה מהלכות המזכירות לנו מוות ויגון. באופן טבעי מי רוצה לחשוב על נושאים עצובים? גם אני התוודעתי לנושא רק כשהתאלמנתי בגיל 52, וחוויתי על בשרי את מצוקת האלמנות: הכלכלית, החברתית, האישית.
לפני מספר שנים, ארגון האומות המאוחדות הכיר בעובדה שאלמנות היא בעיה אילמת ובשנת 2011 הוכרז יום האלמנות הבינלאומי שמתקיים מדי שנה ב- 23 ביוני. מטרת היום היא להגביר את המודעות ״לנשים הבלתי נראות ולבעיה הבלתי נראית״ ובמיוחד למצוקה הכלכלית והחברתית שלהן.
גם אני מנסה, בהצלחה חלקית, להביא את הנושא למודעות. לפני ארבע שנים הקמתי קבוצת צמיחה ותמיכה לאלמנות, בשם ״אלמנות ממשיכות הלאה״ והיום חברות בה יותר מ-1270 נשים. השנה, כדי לציין את היום שאלתי נשים מה היו רוצות לדעת על אלמנוּת, ואת חברות הקבוצה מה חשוב להן לספר על עצמן ועל חווית האלמנוּת.
התשובות שלהן פרוסות לפניכן. כולן נכתבו בהסכמה, חלקן בעילום שם וחלקן בשם מלא.
מה מחוויית האלמנות לא מדובר מספיק?
♣ "התרסקות הכלכלית שלעיתים נלווית לאובדן. הקושי לתמוך, למשל, בארבעה ילדים, חלקם מעל 18, שעדיין גרים בבית ואת צריכה לפרנס אותם לבד. לא מדברים על כך שקצבת ביטוח לאומי נפסקת אבל את צריכה עדיין לתמוך בבת הסטודנטית לרפואה שלא יכולה לעבוד, בבן החייל, או בילדה שעושה שרות לאומי".
♣ "זה פחד קיומי שהוא מנת חלקן של רבות מאיתנו, טרדות שלא נותנות מנוח לנפש ואי אפשר לישון בלילה".
מרחק מהחברים ומהמשפחה
♣ "החיים משתנים בן רגע. את לא מוכנה לפתאומיות שבה משתנה עולמך מהקצה לקצה. את נזרקת למציאות חדשה ובלתי נתפסת. החברים לא תמיד נשארים, מפסיקים להזמין, את לא רוצה להכביד ומתרחקת, או שהחברים נשארים בזוגות ופתאום את גלגל חמישי. מצטמצם קיומך".
♣ "בשבתות ובחגים הבדידות קשה, וגם בימי הולדת וארועים משמחים במשפחה. את מרגישה אשמה בגלל שיש לך רגשות מעורבים".
♣ "הבדידות גדולה גם בתוך המשפחה עם הילדים הבוגרים. יש גם ניכור שקורה לעיתים עם משפחת בן הזוג שנפטר".
הצורך לעשות דברים שמעולם לא עשיתי
♣ "פתאום אני צריכה לעשות לבד משימות שהיו שייכות לו. טכנית אני מסתדרת. אבל אז, בעודי מחליפה גלגל עם תקר או עומדת בראש הסולם ומפרקת מנורה שהתקלקלה, בלי שום אזהרה הגעגועים מציפים" (ורדה, 55, התאלמנה לפני שנתיים וחצי).
איך השתנית? מה גילית על עצמך לאחר האובדן?
♣ "מה שהשתנה הוא דווקא בהתמודדות הרגשית. היום אני מבינה שיכולתי להיות חזקה כי שמתי על בעלי תחושות קשות, תסכולים, חששות, וכו'. הוא שימש לי כמעין בולם זעזועים. עכשיו, התחושה שאני צריכה להכיל הכל בעצמי, ולפעול מתוך ההכרה הזאת, הובילה אותי לפיתוח עוצמות שלא ידעתי שקיימות בי. אני לא מדברת על לוחמנות. אלא דווקא על עוצמה פנימית שקטה. הרגשה שאני יכולה כמעט הכל ובעיקר רואה את המציאות בפרופורציות אחרות".
♣ "האבל והחוסר הם נכות לתמיד, אבל גיליתי שחברת עצמי היא מיוחדת ומחזקת. גיליתי כוחות ויכולות. נסעתי לבד לחודש ליפן, יש משהו מיוחד ומהנה בשקט ולעיתים גם מטריד. אני מודה על מה שהיה, כל יום. הייתי נשואה באושר חמישים שנה ונשארתי לבדי, בלי חברי הטוב והאהוב".
♣ "תמיד ידעתי שיש בי חוזק, אבל לא ידעתי עד כמה. מבלי לשים לב לקחתי את המקום שלו בשולחן האוכל, ובעצם בכל. נפגשתי עם אנשי כספים, עשיתי סקרי שוק כיצד להשקיע את הכספים שלי; אנשים התחילו להתייעץ אתי, מי היה מאמין. התחלתי גם לטפח את הגינה שלנו, טריטוריה שהיתה שלו. אני הולכת לים, יש לי המון חברות. חיה ונהנית מכל רגע. וברור, הנפילות מגיעות, פצע מדמם, שצריך ללמוד לחיות לידו. הוא לא ייעלם".
"גיליתי שלמרות קושי גדול אני מסוגלת לשרוד ולתפקד"
♣ "גיליתי שאני מסוגלת לשלוט במחשבות שלי ולתעל אותן (לרוב). למדתי להכיר את נקודות התורפה ולהסתגל או להתגבר מבלי להציף עד טביעה. גיליתי שמותר לי לרחם על עצמי אבל עד גבול מסוים. הבנתי שבכך שאני מטפלת בעצמי אני לא נופלת לעול. למדתי הרבה מאד על הסתכלות על החיים ועדיין לומדת. למדתי שזה תהליך משמעותי מאד אבל שיש מקום לעוד דברים. נזכרת באהבה ובכבוד ומביטה קדימה".
♣ "התאלמנתי לפני שנתיים בגיל 53. בעלי נהרג בתאונת דרכים. זה תפס אותי חודש לפני מעבר דירה. עברתי בלעדיו, וגיליתי מסוגלות וכוחות שלא ידעתי שקיימים בי. לא האמנתי שאצליח לשרוד שניה בלעדיו. מצד שני, קיימים אצלי בלבול נוראי, חוסר שקט וחוסר יציבות".
♣ "התאלמנתי לפני כמעט תשעה חודשים בגיל 56, לאחר 37 שנים מאושרים ביחד. אחד הדברים שגליתי על עצמי הוא שיש לי המון כוחות, וגם במצבים קשים והתמודדויות אני מצליחה לחשוב ולפעול בבהירות עם כל הכאב והגעגוע".
אילו דברים את עושה שלא עשית קודם?
♣ "המסוגלות הכי חשובה ומשמעותית שגיליתי היא היכולת לעשות חברות. בעבר הפקדתי לגמרי את ניהול כל הקשרים החברתיים בידי בן זוגי, ולא ידעתי שאוכל לצעוד בכוחות עצמי. אני בטוחה שהפכתי יותר פמיניסטית, עד כה לא הבנתי והערכתי כראוי חברות של נשים. עכשיו אני ממש שיכורה מהאפשרות שנפתחה לפני".
♣ "התחלתי ליצור ולתחזק מעגלים חדשים של חברות נשים: קבוצת אלמנות, שכנות, חברות. ואני לא לבד. ואני מזמינה גם זוגות של חברים חדשים. אלה כישורים שצמחו מצורך שלא היה לי קודם. גיליתי שאני לא פחות חזקה משום גבר, וגם לא מבן זוגי שנפטר".
♣ "כשהתאלמנתי עדיין עבדתי. לא קיבלתי אמפתיה או התחשבות מהעמיתים בעבודה או מהמנהלים. לא עשו לי שום הנחות. לפתע היה עליי להתנהל לבד ללא בן זוג תומך. אני מתמודדת עם הכל כמעט לגמרי לבד. פמיניסטית הייתי תמיד, וגיליתי בעצמי כוחות נפש שלא ידעתי שקיימים אצלי".
♣ "אני בת 67 ואלמנה חצי שנה. בחרתי בחיים, להחליט ולעשות הכול לבד, להיות עצמאית. אני יודעת שאני מסוגלת לחצות מידי פעם נהרות רחבים ועמוקים של כאב, כדי ללכת הלאה".
איך את מרגישה לגבי זוגיות חדשה?
♣ "כרגע, שנתיים אחרי פטירת אהוב ליבי, זה נראה רחוק ולא אפשרי. אני בת 53 ולא פוסלת, כי אי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד. כן קשה וכואב לי בלבד, נפשית ופיזית. אבל מה שחסר לי זה האיש שלי. אם יהיה משהו זה לא 'במקום', אלא החלטה להניח מאחור את מה שהיה ולהיפתח לאפשרויות אחרות"
♣ "אני ממש לא רואה איך אהיה בזוגיות. מצד שני אני לא רואה איך אוכל להמשיך חיים שלמים ללא זוגיות, אהבה, תמיכה ועידוד. אני גם מאוד פוחדת להיות נטל על הילדים".
♣ "הייתי מעוניינת, אבל לצערי קשה מאד למצוא בפרק זה של החיים זוגיות אמיתית וטובה ונטולת אינטרסים זרים"
♣ "עד כה לא היה לי קשר זוגי חדש. יצאתי לכמה דייטים. עדיין מתלבטת. אבל לאחרונה הלבד מכביד יותר".
♣ "אני מרגישה לחץ [מהסביבה] להיות בזוגיות. עכשיו כבר לא אכפת לי, אבל בהתחלה גרם לי לבכות. מה? אני לבד לא בסדר? לא לגיטימי?"
מה הכי חשוב לך שידעו על אלמנות ?
♣ "שלא מתגברים על זה, לא שוכחים, אין לזה תאריך תפוגה. זה לעולם".
♣ "אנשים לא יודעים איך להתייחס לאבל. אחרי ערב אחד עם חברים-הכי-טובים ובו שמו של בן זוגי ז"ל לא הוזכר, יצאתי מרוסקת. ואז ביקשתי מחברי שאם הם חושבים עליו כשאנחנו נפגשים, שיגידו משהו. הוא נוכח בחיי וכשאני נפגשת עם אנשים אני מזכירה אותו. זה מקל על כולם. 'ממך למדתי לדבר עם אלמנות' אמרה לי חברה".
♣ "אני חושבת שמה שאנשים, חברים, לא מבינים הוא שאין פג תוקף לגעגוע, שנורא משמח ונעים לי כשמדברים על בן זוגי המנוח ומזכירים אותו. לפעמים אני אולי מנדנדת, אבל אני יודעת שלא רק אני מתגעגעת וזוכרת".
♣ "חשוב לי שידעו שאלמנות נשארות פצועות כל החיים".
**********************************************************************************
הנושאים האלו עולים גם בשיחות בקבוצת האלמנות. כולנו חווינו שבר זהות עצום, ומחפשות את דרכנו. בתגובה לשאלות כתבה בדייקנות אחת מחברות הקבוצה: ״להיות אלמנה מבחינתי זה להיות מלאה בדברים שנגמרו״. ומצד שני, באלמנות גם מתחילים דברים חדשים, לאט ובהיסוס אבל בהחלט קורים. יום אלמנות משמעותי לכולן
לכתבות נוספות בנושא אלמנות לחצו כאן
תמונה בראש הכתבה: Matthew Henry מאתר Burst; תמונה של נורה: FotoXCapture מאתר Pixabay; נשים ליד הנהר: silviarita מאתר Pixabay.
