מי מפחד מגוף של אישה?

מאת: נגה איזנשטיין

בתוך כל החושך שהביאה עמה המלחמה באוקראינה והשפעותיה ההרסניות על אזרחי אוקראינה בכלל ועל נשים בפרט, מצאתי פיסות של אור בדיווחים אודות השתתפותן של נשים אוקראיניות במאמץ המלחמתי והפוליטי.

השתתפותן הפעילה ומעוררת ההשראה של הנשים באוקראינה הינה חדשה יחסית והחלה בעשור האחרון. השתתפותן הייתה ניכרת בעיקר עם פרוץ המחאות על אי ההצטרפות לאיחוד האירופי ב 2014 וסיפוח חצי האי קרים. שבעקבותיהם נצפתה עלייה בהשתתפותן של נשים במחאות והתגייסות לצבא, יחד עם הדרישה לחקיקה שתומכת בשוויון מגדרי. 

לעומת זאת, אם נסתכל על אוקראינה של סוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים, לאחר התפרקות ברית המועצות  נראה תמונה שונה מאוד בכל הנוגע למעמדן של נשים באוקראינה.

עם סיום השליטה הסובייטית כיוונה אוקראינה של שנות התשעים את כל מאמציה להכרה במאפייני הלאום הייחודיים שלה- אלו שיבדילו אותה עד כמה שניתן מהחברה הסובייטית ויאפשרו לה עצמאות מוחלטת. חלק ממהלך זה התבטא גם בפיתוח תפיסות אידיאולוגיות שמטרתן העיקרית הייתה להתרחק עד כמה שניתן מהקומוניזם ולהתקרב לדמוקרטיות המערביות.  

האוקראיניות מדגימות: המלחמה הנשית הראשונה בעולם

תהליך זה לא פסח גם על התפיסה האוקראינית החדשה ל "מה היא נשיות?" ומה הוא ייעודה של אישה (או של גופה) בבנייתה של  מדינת לאום לעם האוקראיני. האם מדובר בתהליך שהביא למודל לזהות נשית מבוססת ערכים פמיניסטיים מערביים? או שמא לתהליך שהחזיר את היחסים בין המינים למודל פטריארכלי וכיצד כל אלו משפיעים על פעילותה של תנועת המחאה הפמיניסטית שנוסדה בקייב- FEMEN. 

בשביל לענות על כך, אנחנו צריכות לחזור לתחילת שנות ה-90, בהן החלו לצמוח באוקראינה שני מודלים מרכזיים לנשיות שהשפיעו על האופן שבו תפסו נשות אוקראינה את זהותן ואת תפקידן החברתי. המודל הראשון נוצר כתוצאה מעלייתה של אידיאולוגיה קפיטליסטית שהביאה לפיתוחו של שוק חופשי ותרבות צריכה שהתפתחו באוקראינה בקצב מהיר. שוק זה הביא לאוקראינה גם את תעשיות היופי שהחלו לפרסם עצמן באמצעות שימוש בגופן של נשים בשלטי חוצות, במדיה, בטלוויזיה ובעצם בכל פלטפורמה שקידמה עוד צריכה ועוד רווח.

אווה אילוז בספרה "סופה של האהבה" מתארת כי תהליך ירידת ערכו של גוף האישה הינו תוצא של עליית המסחר בו בתעשיות היופי של העולם הקפיטליסטי: "גופה של אישה הופך בשוק הצריכה המערבי לתוצר צריכה שעובר סקסואליזציה המונית ומוצג בחוצות העיר".

נעמי וולף קוראת לתופעה זו, בה גוף האישה עובר סקסואליזציה והחפצה בשוק הצריכה "פרונוגרפיה של יופי" שמתרחשת כתוצאה מ"מיתוס היופי". מיתוס זה נוצר לפי וולף ע"י תעשיות היופי על מנת להציב סטנדרטים בלתי ניתנים להשגה של יופי שיגרמו לנשים להשקיע זמן ומשאבים רבים בניסיון להגיע אליהם, על פני השקעה במרכיבים מהותיים נוספים שיאפשרו את קידומן. באופן זה, מצליח שוק הצריכה להפוך יופי לרווח ולהותיר את המשוואה לפיה "גברים רוצים לצרוך אובייקטים ולכן נשים צריכות להיות מוחפצות".

בלארוס: הנשים שמפילות את הדיקטטורה האחרונה באירופה

לצד תמונת ה"ברבי" שהפכה פופולרית מאוד במעבר לשוק החופשי, עלתה באוקראינה הפוסט-סובייטית גם מודל אחר של אישה, שאמנם לא הוצגה בשלטי חוצות אך חלחלה עמוק אל תוך התודעה החברתית. מודל זה גם הוא תוצר של המעבר משוק קומוניסטי לשוק חופשי, שכן תחת המשטר הסובייטי נשים באוקראינה חויבו לצאת לעבוד ולדאוג לבני משפחתן תוך קבלת שירותים סוציאליים שהכירו בהן כאימהות. אך לעומת זאת, תחת השוק החדש באוקראינה הפוסט-סובייטית, נאלצו נשים לשאת בנטל כפול: לדאוג לילדיהן ולעבוד. לכן, כאשר לא חויבו עוד לצאת לעבוד הפסיקו לעשות זאת. מהלך זה שינה באופן דרסטי את מעמדן בזירה הפוליטית והחברתית.

אחד מהגורמים המרתקים שסייעו בהחזרתן של נשים עובדות לבית קשור גם להתעוררות הלאומית שהביאה עמה חזרה למקורות ולזיכרון הקולקטיבי וביניהם למיתולוגיה האוקראינית שמהווה מקור קדם-נוצרי לקיומו של עם אוקראיני. בתוך המיתולוגיה מסופר על דמות מיתית בשם "ברהיניה" ((Berehinya שהמיתולוגיה מתארת אותה כרוח חזקה, עצמאית, לוחמת ושומרת שחיה בגדות הנהר ומהווה סמל מטריארכלי של אם ששומרת על ילדיה. 

באוקראינה הפוסט-סובייטית שרצתה להציף על פני השטח את התנגדותה למשטר הסובייטי, היוותה דמות מיתולוגית זו תגובת נגד להגבלה של הנשיות המסורתית תחת המשטר הסובייטי. פוליטיקאים, אקטיביסטים וכותבים השתמשו בדמותה של ברהיניה כדי להסביר את התפקיד החדש של הנשים בבניית האומה-כאימהות שתפקידן לשמור על התרבות והערכים האוקראינים ולהעביר אותם לדור הבא באמצעות הישארות בבית וגידול הילדים. המודל הנשי החדש הציב את האימהות כמרכיב עליון ומהותי שרק באמצעותו תוכל האומה האוקראינית להתקיים.

העובדה שבשני המודלים לנשיות, המסורתי והמערבי, נצרך גוף האישה או בידי מדינת הלאום או בידיהן של תעשיות היופי, הפכו את גוף האישה למרכיב מהותי בזהותה. המודל המסורתי הוא מהותני מיסודו ורואה את האישה כגוף, מאחר וזה מאפשר לה לממש את תפקידה כמגדלת דור חדש של אזרחים. המודל השני הטמיע באמצעות תעשיות יופי את תפיסת האישה כמוצר צריכה שעובר סקסואליזציה ונסחר בשוק החופשי. מצב זה הביא את נשות אוקראינה למעמד פאסיבי בזירה החברתית והפוליטית, מעט מאוד נשים הגיעו לעמדות בכירות ומי שכן הגיעה, נענתה על התכתיבים המסורתיים וזוהתה עמם כמו יוליה טימושנקו שהתמודדה לנשיאות ב2010.

לתוך מציאות חברתית זו נכנסה ,תנועת המחאה העולמית לנשים FEMEN. תנועת מחאה זו נוסדה בשנת 2008 בקייב ופועלת כיום באופן גלובלי, מתוך מטרה להתמודד עם חוסר באקטיביזם נשי באוקראינה ובתפקיד הפסיבי של נשים בחברה. FEMEN היא תנועה שנחשבת רדיקלית ועוררה סנסציה גדולה באוקראינה, משום שדרך הפעולה העיקרית של הנשים הפעילות בה, שמכונה על ידן "סקסטרימיזם", היא שימוש מחאתי בגוף, בעיקר באמצעות דמונסטרציות שלהן בחזה חשוף, עליו הן כותבות מסרים פוליטיים ומחאתיים. 

התנועה מוחה על נושאים כמו סחר בנשים ותיירות מין, יחד עם מגוון נושאים הנוגעים לדיכוי של נשים דרך מוסדות דתיים ופוליטיים. השימוש בחשיפת החזה יוצרת לפי פעילות התנועה טקטיקה של תדהמה וזעזוע שמאפשרת להן להישמע, בייחוד במרחבים שנשלטים על ידי גברים. 

כך הן עשו במשחקי היורוקאפ, בפרלמנט האירופי בבריסל, במוסקבה ובמקומות נוספים. ההתערטלות של אקטיביסטיות ב FEMEN מבוססת על כך שהגוף יכול לשמש ככלי מחאה פוליטי ובעיקר החזה הנשי שמעורר תשומת לב רבה ולכן ניתן להפוך אותו לכלי מחאה בעל עוצמה תודעתית רבה. פעילות הארגון מתארות את השימוש בהורדת החולצה כמאפשר השגת חופש מוחלט לגוף האישה ולמיניותה מנורמות פטריארכליות. הן תופסות את החזה הנשי שלהן ככלי מחאתי שניתן לטעון אותו בכל מחאה במשמעויות חדשות. 

באוקראינה מתקיימת, דרך המודלים שתיארתי, תחרות על הסמכות שתצליח לקבוע מהי המשמעות שקיבל גופן של נשים בחברה ובאמצעות זאת לנכס ולצרוך אותו. הצבת גוף האישה כמוקד לזהותה התקיים באוקראינה כחלק ממהלך גברי, לאומי ופוליטי בו נשים נתפסו כאובייקטים שמשרתים מטרה עליונה של התבדלות מרוסיה הסובייטית, דרך חיזוק הלאום והמעבר לשוק חופשי. המבט הגברי שתחם את גבולות הזהות הנשית לא רק ששירת את מטרותיהם הפוליטיות של גברים, אלא אף הביא לכך שהנשים האוקראיניות יאמצו את המשמעות שניתנה לגופן בבניית הלאום. מה שאתגר עוד יותר את היכולת להסתכל על גוף האישה כסמל שמקדם שחרור ושוויון. 

האם FEMEN מסוגלת לנצח בתחרות על קביעת המודל הנשי המועדף על נשות אוקראינה? מצד אחד, ניתן לחשוב שכן, שהרי שימת הגוף במוקד המחאה תאפשר את שחרור הגוף ממשמעויות פטריארכליות ומחפיצות וייתכן ואף תטמיע משמעות חדשה לגוף הנשי. אך מהצד השני, שימוש בטקטיקת מחאה זו, דווקא באוקראינה מעוררת תהיה ובעיקרה- האם בכלל ניתן לנטרל את הגוף הנשי ממשמעויות קודמות? או שמא שימת הגוף הנשי במרכז גם כאן, לא מסייעת במציאת היבטים זהותיים חדשים שיקדמו זהות נשית שאינה מסתכמת בגופן? 

התשובה לכך אינה בהכרח חד משמעית, אך אני נוטה לחשוב שבפועל, בפעילות של FEMEN ובהקשר החברתי והפוליטי של אוקראינה, נראה כי אמצעים אלו לא משרתים את המטרה של קידום נשים ושחרורן וייתכן ואף מחבלים בה. זאת בעקבות השימוש של FEMEN בגוף אישה שתואם את מודל היופי המערבי ובכך ממשיך את הקו של תעשיות היופי המערביות.

בסקירה של פעילויות המחאה של FEMEN באוקראינה ומחוצה לה, ניתן למצוא קו אחיד לנראות של הנשים הפעילות – הן תמיד חטובות, רזות ולרוב לבנות בעדיפות לבלונדיניות. אין נשים שמנות, או שאינן לבנות שנצפות במחאות שלהן. הסיבה שעומדת מאחורי הבחירה להתאים עצמן למודל היופי המערבי אינה תמימה, שכן הטענה של מקימות התנועה היא שכדאי להשתמש באותם כלים שמושכים את ההמון, על מנת לקדם מטרות חברתיות. אנה הטסון אחת ממנהיגות התנועה ביטאה זאת באחד מהראיונות עמה כשטענה כי אינה רואה בעיה בשימוש באותם כלי פרסום שמקדמים מכירת עוגיות לקידום האידיאולוגיה של FEMEN. כך שהשימוש בנשים שתואמות את מודל היופי הוא מכוון ונועד למשוך, עד כמה שניתן, את תשומת לבו של ההמון ובכך לקדם באת מטרות התנועה.

דברים אלו מנכיחים עד כמה פעילות המחאה של FEMEN תלויה ישירות באופן שבו תופסים גברים את גוף האישה, כך שלמרות הרצון לשחרר את גופן מהמבט הגברי והפטריארכלי, פעילות המחאה שלהן תלויה למעשה במבט הגברי ובחוסר האפשרות של גברים לקבל באופן רציני את המסר אותו הן מנסות להעביר דרך השימוש בגופן. 

ניתן למצוא עדויות לכשל הטמון בפעילות של FEMEN כאשר לא פעם מעוררות המחאות שלהן גיחוך של פוליטיקאים גברים שרואים אותן כאטרקציה משונה, שבוהים בהן, צוחקים ומזלזלים. יש שכינו אותן סקסיות, קוליות, מושכות ודוגמניות במסלול אופנה. פוטין באחד מהמפגשים עם הפעילות כינה אותן "פנטזיית סקס" וטען כי הן בדיחה שלא יכולה להוות שום איום פוליטי.

האם FEMEN פשוט הקדימו את זמנן, או שמא בבחירה לשים במוקד פעילותה דווקא גוף אישה שתואם את מודל היופי המערבי, תוך התעלמות עקבית מהחשיבות של המבט הגברי כמקבע את גבולות הזהות הנשית לגוף, לא הצליחה התנועה לקדם מרכיבים זהותיים נוספים, חזקים מספיק בשביל לסייע בשחרור נשות אוקראינה מהמבט הגברי. עד שנגיע למציאות האוטופית בה גופן של נשים יהיה שייך להן בלבד ויקבל את המשמעות שיבחרו ליחס לו- לא נדע. 

עד אז, נראה בעיני, כי על מנת לפרוץ את גבולות הזהות שהוכתבה לנשים, היו דרושים כלים אחרים וחדשים שיאפשרו להן להיתפס ולתפוס עצמן במרחב הציבורי כבעלות ערך שאינו מסתכם בגופן. זאת משום שהגישה לפיה גוף האישה יכול להיות "נייטרלי" מבחינה פוליטית, במציאות העכשוויות שבה גופן של נשים נסחר ונצרך מדי יום, היא בעיני היתממות. 

כאשר נשים בוחרות להתערטל בציבור, בייחוד בהקשר החברתי באוקראינה, הן בוחרות להתעלם מהמשמעויות האנטי פמיניסטיות המיוחסות לגופן, בין אם דרך השוק הקפיטליסטי ובין אם דרך השימוש בו כמשרת של מטרות פוליטיות. משמעויות אלה רק הולכות ומתעצמות ככל שהן משתמשות בגופן ככלי למטרות פוליטיות וממשיכות להפוך עצמן לכלי במשחק הפוליטי הגברי. 

אולי זה לא משהו שנעים לנו כנשים לשמוע, אך מהצד השני, כשאנחנו רוצות לקדם נושאים פוליטיים שיקרים לנו במציאות העכשווית, אולי זו לא הדרך שלנו להפיל את הפטריארכיה ולשחרר את גופנו, עדיין לא.

המידע במאמר זה נלקח מהמאמרים האקדמאיים הבאים:

1. Kis, Oksana (2005), "Choosing Without Choice: Dominant Models of Femininity in Contemporary Ukraine" in Gender Transitions in Russia and Eastern Europe, eds. Madeleine Hurd, Helen Carlback and Sara Rastback, Stockholm: Gondolin Publishers, p. 105-136.
2. O’Keefe T. My Body is My Manifesto! SlutWalk, FEMEN and Femmenist Protest,Feminist,Review.2014;107(1):1-19.doi:10.1057/fr.2014.4 https://journals.sagepub.com/doi/pdf/10.1057/fr.2014.4?casa_token=6KM_WyJ0EGEAAAAA:nz0CCzHvFS_x5Rj_uGveP-
3. Zychowicz, J. (2011) Two Bad Words: FEMEN & Feminism in Independent Ukraine. Anthropology of East Europe Review, University of Michigan USA. https://www.academia.edu/55597134/Two_Bad_Words_FEMEN_and_Feminism_in_Independent_Ukraine
4. Zhurzhenko, T. (2001). 'Free Market Ideology and New Women's Identities in Post-Socialist Ukraine', European Journal of Womens Studies. 8(1), p 29-49.

https://journals.sagepub.com/doi/pdf/10.1177/135050680100800103?casa_token=CVF5X33vx_wAAAAA:0HPTrtgr6STrQxdPdi7j3iL3fvtI0I90s–rKIC6J7v6pCkscRdX9GzxFuKdhymf5rbpDR1FaLo7