קוראת, כותבת

עריכה: ענבל פיסצקי

כמה מהתוכן שאתן צורכות במדיות השונות נכתב על ידי נשים? האם זה חשוב בעיניכן?

בקבוצת המערכת של פוליטיקלי סיפרה לאחרונה אחת המשתתפות על כך שנכנסה לחנות ספרים וביקשה מהמוכרת ספרים על נשים. המוכרת הגישה לה ערימה מכובדת של ספרים שכתבו… נכון, סופרים גברים. הקוראת דייקה את בקשתה ואמרה למוכרת, אני מבקשת ספרים על נשים שנכתבו על ידי סופרות. כשזו ביקשה לדעת מדוע, הסבירה הקוראת שהיא מרגישה צורך לעשות תיקון משנות ילדותה ונעוריה, שבהן קראה על דמויות נשיות אך מנקודת מבטם של סופרים גברים בלבד.

כעורכת בפוליטיקלי וכמי שמנחה מספר מועדוני קריאה, שהרוב המוחלט בהם הן נשים, הדיון הזה עורר בי את הרצון ליצור רשימת קריאה של ספרים, שנכתבו על ידי סופרות והם עוסקים בעיקר בסוגיות שמעניינות נשים.

כן, יש סופרים שהצליחו לכתוב דמויות נשיות ותודעה נשית בצורה מעוררת עניין, ולעיתים גם מעוררת פליאה. ובכל זאת, יש משהו מיוחד, אחוות נשים של המילה הכתובה, אם תרצו, בכך שאת קוראת את נבכי נפשה של מישהי שיכולה להיות את.

רשימת הקריאה שאני מציעה מגוונת וכוללת ספרות ישראלית ומתורגמת. הנושאים הם רבים ושונים, אך המשותף לכל הספרים שבחרתי הוא שכולם נכתבו על ידי נשים. 

בואו נתחיל.

פיטנגו בחצר

כמו טעמו של הפיטנגו — מתוק, חמוץ, מריר — כאלו הם הספר והדמויות הנשיות שכתבה הדס קפלן. עמליה חוזרת לארץ להלוויית אביה לאחר ארבע שנים של נתק ממשפחתה ומכאן מתחיל הסיפור. על ארבע אחיות שהתפזרו לארבע רוחות השמים, על הורות רעילה וכזו שמנסה לכפר, על זוגיות, על נשיות, על בחירות ודילמות שאנחנו עושות בגיל צעיר ועל הסיפורים שאנחנו מספרות לעצמנו. אנחנו מתבגרות, אבל הסיפורים נשארים ילדים כאובים וכועסים.

האחיות שוסטר נכנסות להריון

כמו בספר הקודם, גם כאן יש לנו ארבע אחיות שכל אחת מהן היא עולם. רק שכאן הן  קושרות קשרים יחד, מפרקות אותם ומרכיבות מחדש. כדורסלנית, אדריכלית, אשת טבע ואשת בית מתוקתקת, שלכאורה שונות מאוד אחת מהשנייה, אך רקפת זוהר נותנת לארבעתן להשמיע קול ולצאת יחד לדרך של גילוי עצמי, גילוי סודות ובניית מערכות יחסים.

למאטיס יש את השמש בבטן

יהודית קציר בסיפור על ריבי ויגאל, סטודנטית בשנות ה-20 שלה והמחזר הנשוי שגילו כפול מגילה. זה ספר שקראתי כשהייתי בת גילה של ריבי ושוב כשאני בת גילו של יגאל. על רומנטיקה ואהבה, מין ובגידה, על חברות ארוכת שנים בתוך נישואים, וגם על חשיבותן של הספרות והאמנות כמכנה משותף, עוגן ומשאת נפש.

ועכשיו אהבה

הספר של אורלי סיגל נגע בהרבה מאוד עצבים חשופים אצלי. סיפור המסגרת מחבר בין כמה משפחות ירושלמיות, שחייהן מצטלבים. הסיפור נכתב בעברית נהדרת ויצירתית ועוסק בין השאר בהורות, ועוד יותר באִמָּהוּת – של זו שנאלצה למסור את התינוקת שלה לאימוץ, של זו שאימצה ילדה, ושל זו שהפקידה את בנה למשמרת בידיהם של אחרים. ויש פה גם אמירה חשובה על ההכרה וההבנה, שכאימא נכון לפעמים שתחשבי על עצמך ותעמידי את צרכייך קודם לילדייך.

אישה בעונת מעבר

אביגיל שפר-סמרה היא מעצבת פנים, נשואה ואמא לשני מתבגרים והיא קצת משתגעת. גיל חמישים בפתח, ההורמונים משתוללים והדרמה בשיאה. אביגיל נפגשת עם אהוב נעוריה בסצנות מין סוערות בבית אבות, מצטלמת בעירום באוטובוס נטוש וחוזרת להיות בקשר עם מדאם פיק, הפסיכולוגית שלה, בת דמותה של ד"ר רות וסטהיימר המיתולוגית. יש פה הכול מהכול – אהבת אמת ואהבה גנובה, טנטרה ומנטרה, דיבור חשוב על הפלות ולידות שקטות אבל גם לידה מחדש. ספר שחציו הראשון מטפס ועולה ואחר כך הולך ונרגע, ממש כמו אביגיל. ענת לב אדלר כתבה את חווית גיל המעבר שאינה מדוברת מספיק, ובוודאי שלא נכתבת.

איך ללטף קיפוד. בשנים האחרונות נכתבו לא מעט ספרים על חוויית ההתבגרות בקיבוץ ועל השפעתה על החיים הבוגרים, וזה אחד מהם. מור אסאל כתבה רומן מאוד ישראלי שיש בו זוגיות מקרטעת, זיכרונות של אהבת נעורים, חברות קרובה אך מתעתעת בין נשים והתפתחות מינית בסביבה של מסרים כפולים, שהובילה לאירועים מטלטלים ומעצבי חיים.

גלבי

בסיפור שנמשך על פני יום שלם, עם פתיחת חלונות אל העבר, איריס אליה כהן טווה עלילה שמכילה בתוכה שתי עלילות חיים – זו של שורדי השואה וזו של העולים מתימן. הנרטיב המשותף לשתיהן הוא אובדן הילדים. ברגישות, עדינות ועברית נפלאה הסופרת בוחנת בכאב את פרשת חטיפת ילדי תימן ואת הצלקות של האימהות שאיבדו ילדים במשרפות. הכאב של מי גדול יותר? מי אומר אמת ומי מטייח? ובעיקר, האם זה משנה, לאור האובדן?

כתב כמויות

ורד גלאון כתבה ספר פרוזה לפי המבנה של "הספר הכחול" של מקצוע האדריכלות. שמות הפרקים תואמים את פרקי אותו הספר: יסודות ברזל, יציקות בטון, עוגני קרקע וכו'. הגיבורה היא יסמין, אדריכלית שכבר עברה את גיל ארבעים. היא לא הייתה מעולם בזוגיות רצינית, אין לה ילדים משלה והיא גם לא רוצה. מתאים לה להיות דודה לילדי החברות והמשפחה. ובכל זאת, בכל יום כמעט היא נדרשת להסביר ללקוחות חדשים, לקבלנים ולפועלים שאיתם היא עובדת, שהיא נטולת ילדים "מבחירה ולא כתוצאה מתקלה רפואית". כשנכנס לחייה דניאל, חוקר משטרה מחוספס, ה'בית' של יסמין מתערער.

מאדי

נעמה הכט כתבה את הנשים השקופות. ג'ונאלין היא פיליפינית שמטפלת ביצחק, הזקן שלה, לאחר שאשתו נפטרה. בכל שבוע היא פוגשת את כל הג'ונאליניות עם היצחקים שלהן במועדון לקשיש. בין לבין היא דואגת ליצחק, מקלחת, מלבישה, מאכילה וגוזרת ציפורניים. את בעלה ובתה, מאדי, ראתה בפעם האחרונה לפני שמונה שנים, כשמאדי הייתה בת ארבע. כשבעלה דורש שתשלח עוד ועוד כסף, ג'ונאלין מתחילה לחשוד, והעזרה מגיעה מכיוון בלתי צפוי.

בעלי לא בבית

מירב הלפרין כותבת חכם ומצחיק, מאוד מצחיק! כל אחד מהספרים שלה גרם לי לפרצי צחוק עתירי דמעות. כפי שכתוב בגב הספר, גיבורת הספר שייכת לדור שהבטיחו לו שאפשר הכל – קריירה, זוגיות, ילדים ומראה מושלם. אך למרות שעשתה הכל בדיוק כמו שצריך, הכל מתחרבש כשבעלה עוזב אותה לטובת אישה אחרת, מבוגרת ומכוערת ממנה. זה סיפור מהיר ועצבני על מאחורי הקלעים של הצורך להחזיק פאסון, שתקף היום יותר מתמיד.

ספינות הלב

הסיפור שכתבה בנואט גרול הוא קלאסיקה פמיניסטית וארוטית. יש כאן תבנית כביכול בנאלית, בת העשירים שבילדותה מתאהבת בבן הכפר, הם נפגשים בגיל מאוחר יותר ומתאהבים קצת, המין ביניהם נהדר אבל מעבר לכך אין ביניהם שום דבר משותף ולכל אחד מהם בני זוג וחיים נפרדים. ובכל זאת, הסופרת הופכת את הבנאליה לחיים שלמים וסוערים של אהבה, געגועים, הזדקקות והשתוקקות. בת העיר הגדולה והימאי הקשוח מוצאים בכל הזדמנות את הדרך להיפגש, להתחבר מחדש, לא להבין אחד את השנייה בכלל ובכל זאת ליהנות מקשר מענג של מין ואהבה.

צבע החלב

"זה הספר שלי ואני כותבת אותו עם היד שלי". ככה מתחיל סיפורה של מרי בת החמש-עשרה, האיכרה החיגרת מהכפר האנגלי, שנקראת לעבוד בביתו של הכומר. היא נפרדת מהוריה, מהסבא האהוב והנכה שלה ומשלוש אחיותיה, וצולעת את דרכה לחיים אחרים. בביתו של הכומר מרי לומדת לקרוא ולכתוב. היא כותבת ומספרת בעצמה על האירועים בבית הכומר, בשפה עילגת ומקרטעת אך מלאת הומור, אהבה לטבע, בגרות וכאב מפוכח.

מזל קטן

מרי לוהאן מבוסטון חוזרת לעיירת מגוריה בארגנטינה, שממנה ברחה לפני כעשרים שנה. היא חוזרת שונה במראה החיצוני, בקולה ובמבטא שלה, אך האירועים שאז גרמו לה לעזוב בבת אחת חוזרים לרדוף אותה במחשבותיה, ורוברט בן זוגה האמריקאי כבר לא נמצא כדי לתמוך בה. יש פה מלודרמה ומתח, ויש פה פסיכולוגיה, ויחסי הורים וילדים, אימהות ובנות, תפיסת ערך עצמי, זוגיות, ואשמה. קלאודיה פיניירו, הסופרת הארגנטינאית הפורה, שכותבת ספר כל שנה ומפרסמת כל שנתיים, הצליחה לספר סיפור שיכול היה להתרחש בצורה כזו או אחרת בכל נקודת זמן ובכל מקום על הגלובוס.

אלינור אוליפנט ממש בסדר

גייל האנימן כתבה את אחד הספרים המיוחדים שקראתי. הוא עוסק בכמה נושאים כאובים ובראשם "הסרטן החדש" כמו שמכנה אותו אלינור – הבדידות. אלינור, סליחה, מיז אלינור אוליפנט, היא ילדה-אישה מצחיקה, חסרת טקט באופן הכי אותנטי שאפשר, לא שייכת ולא משתלבת, כמעט כמו שכל אחת מאיתנו מרגישה לפעמים. נסיבות חייה הפכו אותה להיות על סוג של רצף, רק לא ברור איזה בדיוק. זה ספר על סוציאליזציה, אלטר-אגו, פוסט טראומה ואחריות הורית, אבל באותה נשימה יש בו גם חמלה, ריפוי, הרבה צחוק וכמובן, אהבה.

זוליכה פוקחת עיניים

מבלי להיות קלישאתית, הסיפור שכתבה גוזל יכינה פקח את עיניי לגבי כל כך הרבה מושגים ואירועים. העלילה נפרשת על פני 16 שנים, בין 1930 ל-1946, כאשר השלטון הקומוניסטי סטאליניסטי שינע מיליונים של איכרים 'עשירים' במשך חודשים רבים לאזורי הספר המרוחקים והקפואים של אמא רוסיה, לצורך יישובם. הסיפור מתחיל כשזוליכה בת 30, נאיבית כמו ילדה, משרתת את בעלה המבוגר ממנה בכמה עשורים ואת חמותה המתעמרת בה. בעלה נרצח על ידי חיילים ומכאן מתחיל מסע החיים השני של זוליכה ירוקת העיניים, הקטנה בגופה אך האדירה בחוסנה הנפשי. עלילה מרתקת ודמויות נהדרות בספר שהוא מופת של סאגה היסטורית.

מאחלות לכן קריאה מהנה, ומזמינות אתכן לקרוא גם את ביקורות הספרות של ירדן ברקאי, הלא היא אשת ספר