קרו כמה דברים חשובים השבוע, ואומנם יש נטייה לדחוק אותם לשולי חדשות הפוליטיקה, אבל הם אלו שמבשרים בעיניי תקווה לפוליטיקה פמיניסטית, מעניינת וחדשנית.
אימאן ח'טיב יאסין מחברת בין נשים בדואיות וחרדיות
חן ארצי סרור ראיינה את חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין למוסף שבת בידיעות אחרונות. אימאן ח'טיב היא דתיה פמיניסטית, ישראלית ופלסטינית, וחברת הכנסת הראשונה שהושבעה עוטה חיג'אב.
ח'טיב יאסין מספרת שלפני הבחירות חרשה את הארץ והצליחה לדבר אל מאות נשים בדואיות, יושבות האוהלים, שיצאו להצביע לראשונה בחייהן כי הרגישו שיש להן קול.
"נפגשתי עם המון נשים. נשים שקופות שגילו שיש להן אמירה. ברור שהן רוצות להשמיע את קולן, וזו חובתנו לייצג אותו".
בנוסף , היא הזכירה את הנשים היהודיות חרדיות:
"חשוב לי להזכיר פה את החברות החרדיות שלי. הן נלחמות שנים בשביל הזכות להיבחר במפלגות שלהן. חשוב לי להגיד להן שיתמידו בדרך, שהן לא צריכות להשתנות בשביל אף אחד, ושזה מגיע להן בזכות ולא בחסד. אני רוצה להראות לכולם שאפשר לפעול למען הציבור הרחב בלי להתפשר על הערכים הדתיים שלי".
החיבור בין נשים חרדיות לנשים פלסטיניות-ישראליות הוא חיבור לא מובן מאליו מחד, אך הכי מובן מאידך. בסופו של יום מדובר בנשים שמתמודדות עם סוגיות של נשים בחברות הכי מוקצות במדינת ישראל: החברה החרדית והחברה הערבית. מדובר בשתי חברות דתיות יותר, ששומרות מבחירה על אורך חיים שונה מהחברה ה"מערבית-חילונית-ליברלית" שמחזיקה בשלל מוקדי הכוח בחברה הישראלית ומדירה בעקביות כל מי שלא מתיישר על פי ערכיה.
וכך, ח'טיב-יאסין מסוגלת להיות גם דתיה מוסלמית העוטה חיג'אב וגם פמיניסטית. גם ישראלית וגם פלסטינית. מסוגלת להבין לעומק גם את מצוקתן של נשים יהודיות חרדיות וגם של נשים בדואיות בפזורות.
והיא מצליחה להחזיק את הניגודיות הזו דווקא בזכות שלל הזהויות המרכיבות אותה כאישה.
יש נטייה להתייחס לזהויות מורכבות כאל הצטלבות של דיכויים, ולראות בהן דבר רע, קשה, מדכא. אך אלו זהויות שמכילות בתוכן קונפליקטים פנימיים, ודווקא ההצטלבות שלהן מפתחת חיפוש עצמי אחר הדרכים ליישב יחד את הקונפליקטים האלו. התוצאה היא נפש עמוקה, יצירתית ומקורית.
זה בדיוק מה שהיינו רוצות בנבחרות הציבור שלנו. ארצי סרור כותבת ובצדק: "בשורה צומחת דווקא ממקומות שלא פוחדים ממחלוקת."
אורלי נוי: מזרחית שמאלנית רדיקלית שיוצרת שיח חדש
סביב משפטו של ביבי נתניהו שנפתח השבוע, אורלי נוי התראיינה לתכנית של קלמן וסג"ל בכאן 11. אציין שקלמן וסג"ל הם זוג מראיינים בלתי נסבלים בעיני. תוקפנים, אגרסיביים, לא מאפשרים שיח ועם מעט מאוד כבוד למרואיינים שלהם.
סג"ל, דרך אגב, הושעה מ"כאן 11" ממש כמו לוסי אהריש בשל הזדהות עם תעמולה פוליטית בתקופת הבחירות. רק שסג"ל חזר לשדר ולוסי נאבקת לשדר באמצעים דיגיטליים. זו לכאורה נקודה לא קשורה, אבל בטור בו מתגלה מדי שבוע הצורך בייצוג נשים בפוליטיקה, חשוב לי שלא נשכח עד כמה גברים הם פריבילגיים בכל השדות.
ובואו נחזור לראיון החשוב עם אורלי נוי. הוא מתחיל באזכור האמירה של ד"ר אבישי בן חיים "ההגמוניה תגיד שזה משפט נתניהו, אבל זה המשפט שלי ושל רבים אחרים שמרגישים כמוני". השאלה הראשונה שמופנית לנוי היא "האם נתניהו מייצג את ישראל השנייה?".
בתגובה, טוענת נוי שזוהי: "גניבת דעת חמורה לצורך אג'נדה פוליטית", ושזיהויו של נתניהו עם "ישראל השנייה" הוא זיהוי בשביל צרכים פוליטיים. נוי לא מתייחסת אל מצביעי הליכוד כאל עדר 'ביביסטי' חסר תבונה. היא מציעה אלטרנטיבה לשיח השמאלני שנוהג בצורה עקבית בהתנשאות כלפי מזרחים ומזרחים ימנים. היא מצליחה לדבר בצורה שמכבדת את בחירתם של מצביעי הליכוד, מבינה אותה לעומק ומאתגרת אותה.
מצער להבין שזהו סוג שיח חדש ואחר בישראל, ובוודאי למול הרטוריקה השמאלנית. אבל זה לא מקרה שנוי היא זו שמסוגלת לכונן ולדבר אותו. למעשה, אם יש מישהי שיכולה לענות על השאלות הללו בתבונה, להוסיף להן עומק, פרספקטיבה והבנה היסטורית זאת היא.
נוי היא אישה מזרחית שמזוהה עם השמאל הרדיקלי. פעילה במפלגת בל"ד והייתה מועמדת במקום השישי ברשימה של בל"ד. בעברה פעלה במסגרת הקשת הדמוקרטית המזרחית. חיים בהצטלבות זהויות משפיעים על אורח חיים ועל אישיות. במקרה של נוי הדבר הוביל אותה לא למקום של דיכוי אלא למצב בו היא מובילת דעת קהל, חריפה חדה ומעניינת עורכת וכותבת באתר שיחה מקומית.
מה שמלמד אותנו שוב שמי שצריכות להיות בחזית של העיסוק הפוליטי בזהויות מורכבות, אותו פסיפס זהויות שמרכיב את החברה הישראלית, חייבות בעצמן להיות אלו שהתמודדו עם הריבוי הזה.
השאלות שנותרו בעיני פתוחות, והן שאלות חשובות לשמאל המזרחי (והאשכנזי), הן למה בסופו של דבר מזרחים לא מזדהים עם הרעיונות שנוי, הקשת הדמוקרטית והשמאל המזרחי מביאים? מה גורם לחלק מהמצביעים לביבי לחשוב שהוא זה שמייצג את "ישראל השנייה"? או להרגיש, כמו ד"ר אבישי בן חיים, שהם עצמם יושבים על כיסא הנאשמים?
מירב כהן הפכה לשרה ולאם באותו השבוע
מירב כהן, שמונתה רק בשבוע שעבר לשרה לשוויון חברתי, ילדה בשעה טובה ממש באותו שבוע. בצורה רגישה, אחראית וחשובה היא מייצרת מרחב לדיון באתגרים שנשים רבות מתמודדות איתם, בנוגע לשילוב אימהות ועבודה.
אמנם במקרה שלה מדובר במצב קצת יותר אקסטרים מרובנו, שזוכות לחופשת לידה ולפחות לכמה חודשים של שקט מהעבודה. אבל לא מעט נשים, עצמאיות, מנכ"ליות ומנהלות חברות לא זוכות לשקט הזה וצריכות מיד אחרי הלידה להתעסק בעבודתן.
השרה כהן מעבירה מסר משמעותי וחשוב ומרגש לראות שככה היא החלה את דרכה במשרד לשוויון חברתי.
https://www.facebook.com/MeiravCohen2019/photos/a.2542275842450732/3472079562803684/?type=3&theater
לטורים נוספים של הומלסית פוליטית לחצו כאן
תמונה בראש הכתבה: תמונה מתוך כנס "זכות הבחירה" של ארגון נבחרות. צילום: אלחנן קוטלר
