Reading Time: 4 minutes

אנגליה, צרפתייה וישראלית נכנסו לקליניקה של רופא הנשים

מביטול הכאב בישראל, לרופאה הצרפתייה שאבחנה את הבעיה. מהדרך של האנגלים לוודא שגניקולוגים מכבדים מטופלות, ועד התנהלות הרופאים ביפן, סינגפור והולנד. רעות כהן מספרת על היחס השונה ברחבי העולם לרפואת נשים, בדרך לשיפור המצב בישראל.
Reading Time: 4 minutes

מאת: רעות כהן 

את הטראומה שלי כאישה בתוך מערכת הבריאות חוויתי לראשונה בתחילת שנות העשרים. רופא הנשים אליו הלכתי התחיל באחת הבדיקות האינטימיות למשש אותי במקום לבדוק אותי. כאן, לצערי הרב, לא הסתיימו תלאותיי במסגרת הרפואה, לא הגניקולוגית ולא הכללית.

אמנם מקרה קיצוני כזה לא קרה לי שנית למזלי הרב, אך כן הרגשתי לא פעם כי הבדיקות הגניקולוגית (גם אצל רופאות ולא רק רופאים גברים) היו אגרסיביות ולא מכבדות במקרים רבים מדי. הרגשתי כי אני נמדדת כאישה לא רק אצל רופא הנשים אלא גם אצל רופאים שאינם עוסקים ברפואת נשים, שהפרטיות שלי נפרעת בקלות רבה מדי.

השאלות הרגישו לא פעם מכבדות ואף לא רלוונטיות,  סקסיסטיות, מלוות בהערות כגון: "כשתהיי בהריון תהיה לך פריצת דיסק", משפט ששמעתי בגיל עשרים וחמש, כשפניתי לאורתופד בשל כאב בגב התחתון. או לדוגמה: "שימי לב למשקל, השמנת קצת מאז הפעם האחרונה" שאמר רופא המשפחה שלי כשהייתי בגיל עשרים וחמש והעליתי בחורף שני קילו.  

במרבית שנות בגרותי ליוותה אותי תחושה מייאשת מאד כלפי הרפואה, שלא משנה לאיזו קופת חולים השתייכתי (כי את כולן ניסיתי) ובאיזו עיר גרתי וגם לאיזה רופא הלכתי, הייתי כלואה במין מעגל בו רופאים מסתמכים לא רק על דעות קדומות לגבי מגדר, אלא גם על דעות האחד של השני בתיק הרפואי, אליו חשופים כל רופאי הקופה. הרגשתי לא פעם בלתי נראית ופחדתי שתמיד אסבול מהכאבים ומהקשיים, שהרופאים לא רק שאינם בעלי פתרונות בהכרח, אלא שאינם מנסים באמת ובכנות לאבחן את הבעיה, לקשר בין מרכיבים שונים ולשלוח לבדיקות הנחוצות.

בישראל ביטלו את הכאבים כ"לחץ", בצרפת בדקו ומצאו בעיה רצינית

בשלב מסוים התחלתי להרגיש מעין לחץ מוזר בחזה ובכתפיים ונפיחות בבטן, כבדות ובחילה לפעמים. במשך כמה שנים עברתי מרופא אחד לאחר, מרופאי משפחה לרופאים מומחים וניסיתי לתאר את הכאבים השונים, אך הם התייחסו לרובם כאל לחץ, מעי רגיז, או סתם כדבר לא ברור, משום שהכול נראה בבדיקות יחסית תקין.

ואז עברתי לצרפת ופגשתי ברופאת משפחה מקסימה, שגם ממתמחה בגניקולוגיה. היא שלחה אותי לבדיקות מקיפות, מבלי להסתמך על דעות של רופאים קודמים ומבלי לקבוע מראש שהכאבים נובעים מלחץ. בבדיקת אולטרסאונד שעשיתי במעבדה גילו ברגע שמדובר בכיס מרה ולמעשה מצבו היה כל כך קשה, שכבר לא היה ניתן לטפל בכך בשום דרך טבעית. אילולא האבחנה הזו הייתי בשלב מסוים מגיעה כנראה למיון במצב חירום.

זה רק חלק מהעולם החדש שגיליתי בצרפת, בה הרופאים פרטיים בלבד. לא קיימת שם קופת החולים בה הכול נעשה באותו הזמן ויש מערכת ממוחשבת אחת שכל הרופאים משתמשים בה. בצרפת, הבדיקות הרפואיות, כמו בדיקות דם וגניקולוגיה ועוד יתבצעו לרוב במעבדות נפרדות ואת התיק הרפואי כל אחד שומר לעצמו ובוחר האם ובמה לשתף את הרופא שאליו הוא הולך. כל זה כחלק מהביטוח הרפואי הבסיסי בצרפת, שעליו כמובן משלמים במיסים אשר יורדים ישירות מהשכר ובהשתתפות חלקית של מקום העבודה.

באנגליה חייבת להיות אישה מלווה בבדיקה, ביפן היחס עדין, בהולנד מחכים עם הבדיקות

כיום אני מתגוררת באנגליה בה גיליתי שבבדיקות אינטימיות, לא רק גניקולוגיות, צריכה מבחינת החוק להיות נוכחת אשת צוות בזמן הבדיקה, זאת באם רופא הנשים הוא גבר והמטופלת אישה. המטופלות לא חייבות להסכים לנוכחות אשת הצוות בבדיקה, אך על כך צריך להסכים גם הרופא, שכן נוכחותה היא לא רק על מנת להגן על האישה, אלא להיות עדות אובייקטיבית לכאן או לכאן במקרה הצורך. באופן אישי, ומנשים ישראליות אחרות איתן שוחחתי אשר גרות בבריטניה, נוכחות אשת הצוות היא נעימה ומכבדת, מאד לא מציצנית או מביכה, הן מרגישות בנוח שהיא שם מראש ושלא צריך לדרוש, מה שלא הרגישו בישראל ולא פעם הרגישו כי האישה הנוספת אכן דאגה וצידדה בהן.

חוויות אלה באנגליה ובצרפת הביאו אותי לתחושה, שנשים בעולם לא מודעות מספיק כיצד עובדים הדברים במדינות אחרות ובישראל בעיה זו מורגשת אף יותר, בשל היותה מבודדת יותר. אבל יש הבדלים מהותיים בעולם הרפואה ושחלקם עושים את הרפואה לנגישה יותר, מאיימת פחות ומועילה הרבה יותר.

משיחות אותן ביצעתי עם נשים ישראליות בחו"ל שמעתי למשל, כי בעוד שחלק מהנשים הרגישו שהבדיקות הגניקולוגיות ובזמן הריון היו אגרסיביות ולא נעימות, במדינות כמו אוסטרליה, יפן וסינגפור היחס הוא עדין אדיב וזהיר. בהולנד, לעומת זאת ולצד הגישה המנומסת, מערכת הבריאות פועלת כך שרופא המשפחה חייב להיות לכותבת ראשונה לפני כל בדיקה אצל רופא הנשים או מומחה אחר.ת. הבעיה היא שלא פעם לא מאשר זאת הרופא הכללי ולא מספק הפניה, אם אין בעיה ברורה לעין. כך גם בנוגע לבדיקות גניקולוגיות, אותן אנו רגילות בישראל לעשות לפחות פעם בשנה. בדומה לכך גם בגרמניה, הגישה טבעית ונינוחה יותר, מכילה ומאפשרת לאישה לבחור יותר במה שנכון לה, אולם במקרי חירום מעט איטית ושאננה.

גם אני, כמו רוב הנשים הישראליות, פגשתי ברופאים נעימים ולא נעימים בצרפת ובאנגליה, כמו גם בישראל. אולם, נשים בישראל וכאלה שעזבו שיתפו אותי, כשמדובר בקבלת אבחנות של מחלות "שקופות" הנפוצות יותר אצל נשים, כמו גמישות יתר, מחלות אוטואימוניות ואנדרומטריוזיס, כשלו קופות החולים במתן בדיקות ואבחנות. מה שמוביל לבסוף נשים רבות לשלם מאות שקלים לרופאים פרטיים, לשם האבחנה בלבד.

רבות מאבחנות אלה הן קריטיות עבור נשים, בשל השפעתן על נפש וגוף האישה בכלל ועל פוריותה בפרט. לדוגמה, במרכזי פוריות באירופה קיימת מודעות גבוהה יותר בנוגע לאנדומטריוזיס, בתור אחד הגורמים העיקריים אצל נשים המתקשות להיכנס להריון באופן טבעי. לעומת זאת, בישראל נראה כי המודעות נמוכה יחסית ויתכן מאד כי זה נובע מחוסר קשב למה שקורה בעולם.

כשקופת החולים היא שוק בשר, נשים צריכות לאבחן את עצמן

לא מעט נשים ישראליות אמרו לי שברוב המקרים דווקא המטפלים האלטרנטיביים, "יעלו" על הבעיה. ישנה תחושה, שעל האישה ללמוד לאבחן את עצמה, להקשיב לגוף שלה. מה שדורש הרבה בגרות, ניסיון, סבלנות ומוביל ללא מעט שנים של כאב ותסכול בלא מתן מענה.

בנוסף לכך שהמערכת הרפואית, אשר סובלת בעולם באופן כללי מחוסר ידע בנוגע להבדלי מגדר, מוסיפה חטא על פשע בישראל עם קופות החולים. זאת בשל הקושי בקבלת בדיקות נחוצות ובאבחנות מדויקות, המוביל לכך שמי שנופלות בין הכיסאות הן בעיקר הנשים. את קופות החולים הן תיארו: "פס יצור", "שוק בשר" ו- "לא פעם חסרת סבלנות ומעליבה".

יתכן מאד כי גם התשלום לקופות החולים ולמשרד הבריאות, בסופו של דבר, איננו בהכרח נמוך מהמיסים לרפואה במדינות רווחה. למעשה, אף לא ביחס לביטוחים הפרטיים במדינות כמו אנגליה ואוסטרליה, בהן יש גם רפואה ציבורית בחינם. נראה כי בישראל השירות הרפואי של קופות החולים פשוט לא מסוגל לספק את השירות הנחוץ במצבים מורכבים יותר. במדינות אחרות בעולם, בהן הרופאים הכלליים והמומחים פרטיים, ישנו מענה גדול יותר, מתן טיפול נעים ומכיל יותר, אפילו מגונן יותר- כחלק מהחוק.

כנראה שאל מול עולם הרפואה נצטרך להתחבר זו לזו ולתקשר יותר. לדעת מה קורה בעוד מקומות ומה חוות עוד נשים אחרות, בישראל ובעולם. אולי נוכל להגיע כך למודעות כזו אשר תוביל בהמשך גם לשינוי.

לקריאה של מאמרים נוספים על רפואה מגדרית לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: Alexas_Fotos מאתר Pixabay

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. Avatar
    רוני

    הרפואה הציבורית בישראל מפגרת בכמה עשורים אחרי מדינות המערב. אני חיה בארה״ב ואי אפשר להשוות בכלל – היחס, תשומת הלב, היעילות, הרמה של השירותים, של המכשור ושל נותני השירות. זה עולם אחר. זה עולה יותר, אבל זה שווה כל אגורה.

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

הומלסית פוליטית: על פוליטיקה פמיניסטית קווירית

Reading Time: 5 minutes הפוליטיקה הגברית המסורתית כולאת אותנו בזהויות פוליטיות שכובשות אותנו ודורשות ויתורים. פוליטיקה פמיניסטית קווירית יכולה להרשות לנו תנועה בעמדות ובזהויות הפוליטיות שלנו, כזאת שמתאימה למציאות מורכבת ויכולה גם לקדם פוליטיקאיות ופוליטיקה של נשים

יום המאבק באלימות כלפי נשים: למה לפעול אם אפשר לדבר?

Reading Time: 3 minutes יום המאבק באלימות כלפי נשים 2020 אפשר לנו להשתתף במגוון פאנלים, כנסים, מפגנים, ולהיחשף לתכנים שיעוררו מודעות. אבל כבר שנים שהמודעות הגוברת לא ממגרת את התופעה. מה כן יכול לעזור לנו להיאבק באלימות שמופנית לנשים?

יציאת יהודי ארצות ערב ואיראן: המירה את הכסף לצמיד זהב ונסעה

Reading Time: 3 minutes טוני גדלה בקהילה היהודית באלכסנדריה, חלמה להגיע לישראל, והצטרפה למחתרת הציונית. לאחר כט בנובמבר ארצות ערב פנו כנגד היהודים, והיא מצאה עצמה "מזרחית" בישראל. ביום לציון יציאת יהודי ארצות ערב ואיראן, זהו סיפורה