בת של מי את?

עריכה: שירה סיטון פרידפרטיג

כבר הרבה זמן שאני מחפשת מסגרת פוליטית ללמוד ממנה. אני מרגישה שהידע הפוליטי שלי מוגבל ולכן גם המחשבה הפוליטית שלי. במהלך החיפושים נתקלתי במקרה באינסטגרם של ״בית של סולידריות״ במועדון הקריאה הפוליטי של תנועת ״כאן תוקם״.

פעם בשבועיים נפגשת שם חבורה של א.נשים עם מטרה אחת – ללמוד קצת יותר על העולם סביבנו. מועדון הקריאה הפוליטי של תנועת "כאן תוקם" הוא נקודת אור פוליטית בימים אלה. לפני כמה שבועות קראנו יחד את הספר "בת של מי את?" שכתבה בכישרון רב ד"ר יאלי השש, היסטוריונית וסופרת גאה ופעילה פמיניסטית מזרחית, זוכת פרס ברנשטיין, העומדת בראש התוכנית ללימודי מגדר וקרימינולוגיה במכללת אור יהודה ע"ש ויקי שירן.

הספר סוקר את הפמיניזם המזרחי בישראל מיום היווסדו ועד היום, במטרה לתת רקע והבנה לכל אחד ואחת על הנושא.

ד"ר השש סוקרת ברגישות, בהבנה ובחמלה את ההיסטוריה הנשית המזרחית בדגש על התנועות הפמיניסטיות של כל תקופה. בספר עושה ד"ר השש מהפכה בכך שהיא מחלקת את ההיסטוריה המזרחית לפרקים, ובונה כך מהלך היסטורי שלם.

התוכנית שד"ר השש עומדת בראשה היא חלק מהמהפכה שהיא שואפת אליה – דמוקרטיזציה של ידע פמיניסטי – כיוון שאין תנאי סף לכניסה לתוכנית, והיא מתאימה גם לא.נשים עובדים/ות. התוכנית משלבת פרקטיקה של למידה פמיניסטית מזרחית שמחברת צדק חברתי והנגשה של השכלה, עם התמקדות בחוויה האישית והמשפחתית.

לדעתה של ד"ר השש, יש קשר ישיר בין מגדר וקרימינולוגיה, שכן אוכלוסיות מודרות עוברות תהליך של קרימינליזציה יותר מאשר אוכלוסיות אחרות, כיוון שהן חיות בתנאים מורכבים ומגיעות פעמים רבות למצבי קורבנות ופשיעה. המתח בין מגדר לקרימינולוגיה מתייחס לסוגיות פמיניסטיות מעניינות, לפוליטיקה קווירית ולמצבי קיצון.

לאחר קריאת הספר בחרתי לראיין את ד"ר יאלי השש כדי ללמוד עוד עליה ועל התהליך שהוביל לכתיבת הספר.

ד"ר יאלי השש, חשבת שתהיי סופרת?

עוד מילדות ידעתי שאני אהיה סופרת כשאהיה גדולה, ועד היום אני חולמת להיות סופרת.

מה הייתה ההשראה לכתיבת הספר?

הספר נולד מקורס בתוכנית ללימודי מגדר וקרימינולוגיה – פמיניזם מזרחי והיסטוריה של נשים. במהלך הקורס התלמידים מראיינים כמטלת רשות נשים מבוגרות שהן חלק מחייהם האישיים ובסוף הריאיון כותבים עבודה על סיפור החיים שלהן. זהו תהליך שיוצר דינמיקות של ריפוי ולמידה. העבודה הזו גם מאפשרת להבין כמה השתקה יש בסיפורי ההיסטוריה המשפחתית.

ההיסטוריה המשפחתית מקבלת תוקף בקורס ובספר. כשאנחנו מגיעים מקבוצה יחסית מודרת אחד המסרים שמתקבלים הוא שההיסטוריה שלנו חסרת חשיבות, "מה כבר מזרחים עברו?". אנחנו שוכחות שכל דבר שקרה לאנשים בעולם הוא חלק מההיסטוריה והוא קרה בתוך מבנים פוליטיים גדולים.

הפידבקים וההתרחשויות בכיתה גרמו לי להבין את החשיבות של ריכוז התהליכים לכדי נרטיב, כיוון שאפשר לבחון כל אירוע בעולם כצומת של התרחשויות פוליטיות ואישיות. כך אפשר לכתוב חזרה את ההיסטוריה האישית לתוך ההיסטוריה הכללית. זה הופך אותנו להיות רלוונטיות כחלק מההיסטוריה, ולכן נעשה חשוב לכתוב את הספר.

הייתה המון עבודה להתחקות אחרי המחקר הפמיניסטי, ויש הרבה ממנו. חלק גדול מהדברים שכתובים בספר הם ממחקרים שנעשו, והעבודה המשמעותית הייתה להציב אותם אחד ליד השני מתוך מטרה ליצור נרטיב סדור שכולל מתן שמות ויצירת תקופות.

לרוב אין לנו איך לדעת על תקופות בהיסטוריה מזרחית. יש גם פחד לעשות זאת באופן שישפטו אותך עליו. הספר הוא ניסיון ליצור תמונה מורכבת, שאין בה טובים ורעים והיא לא חד ממדית, אלא יש לה אורך ועומק כי זו גם האג'נדה של הפמיניזם המזרחי.

איך הפמיניזם המזרחי תרם להבנה שלך את ההיסטוריה האישית שלך?

עד גיל מסוים למדתי בשכונה באשקלון, ורק כשהתבגרתי למדתי מחוץ לשכונה. אז הבנתי שאני השוליים של החברה סביבי. היה מאוד קשה לתת שם לתחושה הזו. כשנכנסתי להקשר רחב יותר של היסטוריה קולוניאלית, ההיסטוריה של ישראל וההיסטוריה של אשקלון, פתאום הבנתי את המשמעות של לחצות את הכביש באשקלון (פעם הפריד כביש יחיד בין חברה אחת לאחרת באשקלון). לא הייתי יודעת להסביר את זה בלי הפמיניזם המזרחי ובלי חשיבה ביקורתית ותיאוריה פוליטית, שאפשרו לי גם לתת שם לתחושות האלה וגם להפוך את האישי לפוליטי ואת הכעס למשהו מעשי.

את מרגישה שהתמרדת בחינוך שקיבלת מהבית?

לאורך השנים הצעתי להמון סטודנטיות לראיין את אימא שלהן, והבטחתי להן שאם יעשו זאת בצורה שאַלמד הן יצליחו לעשות "היסטוריה בעל-פה עם אמא". הייתי שולחת את הסטודנטיות לראיין אבל לא ראיינתי את אמא שלי. הרגשתי שאם אראיין אותה, אשמע את אותם שלושה סיפורים שתמיד שמעתי.

בתהליך הכתיבה של הספר ראיינתי את אמא שלי וחלק ממה שסיפרה לי נכנס לספר. בזכות זה התאפשר תהליך של פיוס בינינו, למרות שאני לא הבת האידיאלית בשום צורה – אני לסבית שלא טובה בתחזוקת משק בית, לא מסורתית, גרושה ולא מרוויחה הרבה כסף. כך שבמידה מסוימת מרדתי בבית בכל מקרה.

המציאות העכשוויות מאפשרת לנשים ולגברים להכיל את הסתירה שהיא למרוד בבית אבל עדיין להישאר קרוב אליו. זה בין השאר מה שניסיתי לגרום למי שקורא את הספר לחשוב עליו – על חיים לצד הסתירות בלי הכרח לבחור ביניהן. לפעמים הטיעונים של תיאוריה פוליטית מחייבים לבחור בין אחד לבין השני וזו מפלתם. החיים מורכבים כי אנשים הם לא דבר אחד, וההבנה שלנו את העולם צריכה לשקף את זה.

לדעתך הפמיניזם המזרחי שואב השראה מהפמיניזם השחור?

יש לנו חוב גדול לפמיניזם השחור, שלימד אותנו על פוליטיקה של גזע וגם על הפעולות שיש לעשות בתוך הפמיניזם המזרחי – שיכתוב ההיסטוריה וריקליימינג ושיח מעמדי. למרות זאת חשוב לזכור שאין לנו היסטוריה של 400 שנות עבדות. בנושא הזה אני רואה יותר קווי דמיון בין פלסטינים.ות לבין שחורים.ות. למדנו מהם ולומדות היום אבל המעמד שלנו לא זהה, וחשוב לדעת במה אני פריבילגית.

מי קהל היעד שלך בספר?

כל מי שיודע לקרוא. היה לי חשוב שהשפה תהיה נגישה וכך גם נראה הלימוד בקורס. לפעמים הייתי צריכה להתאמץ שלא לכתוב בשפה אקדמית וזה היה לי חשוב. הנגשה היא נושא חשוב בפמיניזם מזרחי, וכשמדובר באירועים היסטוריים שלא למדנו היא חשובה פי כמה וכמה, כיוון שכמעט לאף אחד אין רקע בנושא להתבסס עליו.

כי יש משהו קצת מאיים בכותרת "דרכים לדבר פמיניזם מזרחי", ולמרות זאת הרגשתי שאין צורך בידע מקדים כלשהו. הספר מתאים לכולם.ן אפילו שהוא עוסק בסוציולוגיה והיסטוריה.

איזה שינוי היית רוצה לחולל בקוראת?

הייתי רוצה לתת לכל מי שקוראת את הספר את היכולת להכניס את החיים שלנו לתוך איזושהי היסטוריה ארוכה שמאפשרת לנו להבין את המקום שלנו. הספר הוא הצעה אחת לדרך אחת לעשות זאת, אבל יש עוד המון אפשרויות. זהו ניסיון להבין מה הן הפריבילגיות שלי ולאיזה מאבק אני רוצה להשתייך. אני מקווה שהספר מציע שצריך להתחיל ממתן כבוד בסיסי לבני אדם. מתוכו אפשר להקשיב יותר ולהימנע מלהשתיק, וגם לחשוב על התביעות הפוליטיות שלנו דרך ההבנה מה הן דורשות מהאנשים סביבי ולהסתכל על התמונה הרחבה.

איך את רואה את העתיד שלנו?

כולנו נתאחד להילחם בהתחממות הגלובלית. בין השאר כיוון שכשמתרחשת מלחמה על משאבים, המעמד משפיע משמעותית ויוצר הבדלים גדולים, שבהם החלשים נפגעים הכי הרבה.

כקוראת, יצאתי מהספר מאוד אמביוולנטית – אני לא יודעת מי הטובים או הרעים ואין קריאה לפעולת נקם במי שפגעו בסבתא שלי.

הקריאה בספר שילבה את התחושה של קורס באקדמיה מבחינת הארגון שלו והידע שלמדתי אך גם את התחושה של מסע למידה אישי של הסופרת על עצמה ועל ההיסטוריה שלה. הספר גם עודד אותי לשוחח עם אבי על ההיסטוריה המשפחתית שלו ולגלות שחטיפת ילדי תימן נוגעת למשפחתי הקרובה.

אני מרגישה שלמרות כל המורכבות וההיסטוריה הקשה, ד"ר השש מגיעה ממקום אוהב ומכיל למצב. זה מדהים ומפליא ומקרב אותי עוד יותר ואף מעלה בי את השאלה – "מה המסקנה לדעתה?"

כששאלתי את ד"ר השש, נעניתי שיש אפשרויות רבות למסקנות, ושהיא לא רוצה ליצור מסקנה אחידה, אבל שחשוב להבין שכל תהליך של יחסי כוח של מדכאים ומדוכאים נמצא בתוך היסטוריה שאפשרה את היחסים הללו. ההיסטוריה מורכבת. דיכוי זו לא המצאה ציונית של 1948. חשוב להבין מה זו פריבילגיה ומה זה דיכוי ולקחת אחריות על הפריבילגיה שלי. אני יכולה להיות בצד מדכא, ולמרות שזו לא אשמתי, יש לי אחריות וצריכה להיות לי מודעות. הלך הרוח הזה מאוד נוכח בספר כולו, ואני ממליצה לכל אחד ואחת לקרוא אותו כדי לפתח מחשבה יותר מורכבת על ההיסטוריה שלנו, אך חשוב יותר, גם על העתיד שלנו.

להרשמה לתוכנית ללימודי מגדר וקרימינולוגיה על שם ויקי שירן במכללת אור יהודה: 03-7353545

להרשמה למועדון הקריאה של "כאן תוקם": can2come@gmail.com