הסיום של האישה הטובה היה משעות הטלוויזיה המפתיעות ביותר שראיתי.
זה כשלעצמו הישג לא קטן. אנחנו חיות בעידן של ספויילרים (ותיכף יתחילו ספויילרים לפרק הסיום של האישה הטובה אז ברחו מכאן אם לא צפיתן בו עדיין), פרומואים ועוד. בדרך כלל, כשמדובר בפרק הסיום של סדרה שרצה זמן כה רב, אנחנו מגיעות אליו עם ציפיות ורוב הסדרות עונות על הציפיות שלנו בדרך כזו או אחרת.
ובכן, "האישה הטובה", מוכנה לקחת את הסיכון שבלאכזב אותנו כדי להישאר נאמנה לעקרונות שלה.
בפרק הסיום ששודר השבוע, קיבלנו סוף פתוח עד מאוד שבו שום דבר לא ברור. עצרנו באמצע אבל הגענו לסוף הסיפור.
כשהפרק נגמר בפתאומיות, אחרי הסטירה המדהימה של דיאן, רציתי להשליך את הטלוויזיה מהחלון. איך הסדרה משאירה אותי ככה?!?! באמצע? בלי הסברים? אבל ככל שחשבתי על כך יותר, הגעתי למסקנה שהסוף הזה היה מושלם עבור סדרה שמעולם לא אהבה לתת הסברים פשוטים.
בשביל להבין את הסוף של "האישה הטובה" אנחנו צריכות לחזור להתחלה.
יוצרי הסדרה, רוברט ומישל קינג, אמרו שהסדרה היא סיפור "אי חינוכה" של אלישיה. שבע העונות היו אמורות להראות לנו את הדרך שאלישיה עוברת מהרגע שבו האשלייה שבה היא חיה, של חיים מושלמים ושקטים בפרברים עם ילדיה ובעלה המושלם, מתנפצת לה בפרצוף. השאלה היא מהו החינוך שאלישיה עוברת? האם היא לומדת להיות טובה יותר? ומסתבר שהאמת היא שלא.

"האישה הטובה" תמיד התעסקה במוסר ובהיותו שטח אפור. אף אחד מאיתנו לא מוסרי עד הסוף, לכל אחד מאיתנו סגנון המוסר שלו. המסר הזה עבר חזק וברור בליהוקים המוצלחים של השופטים השונים שהופיעו במרוצת העונות בסדרה ושבו להופיע מדי פעם. לכל אחד מהם היה סט ערכים אחר, לכל אחד מהם דגש על פן אחר של המשפט שהיה חשוב לו. הם שיקפו את אחד מהמסרים המהותיים של הסדרה – אמות מוסר הן דבר מה סובייקטיבי.
אלישיה החלה את הסדרה בתור מצפן מוסרי ולאט לאט, מהעונה הראשונה, ראינו אותה "מתלכלכת". היא נעזרה במידע הפנימי של פיטר על תיקים בכדי לזכות בבית המשפט, בקשרים שלה כדי להתקדם בעבודה על פני קארי, היא עשתה עסקאות, ייצגה רוצחים, קיבלה כסף לקמפיינים מברוני סמים ובסיום הסדרה, בגדה במנטורית שלה ובשותפתה הפוטנציאלית לעסקים בשביל לשמור על בעלה.
על פניו, הבגידה האחרונה הזו של אלישיה בדיאן היא קודם כל מעשה לא פמיניסטי בעליל ובנוסף, מעשה שאמור לגרום לנו לשנוא אותה. למה לה לעמוד עדיין לצד בעלה? אחרי שבע עונות ואינספור רומנים, אחרי שהיא כבר הגיעה להחלטה שהיא רוצה להתגרש. השאלה הזו מתקשרת לשאלה שבלב הסדרה – מה המשמעות של להיות אישה טובה? מתי אלישיה הייתה האישה הטובה? בתחילת הסדרה או בסופה? אני חושבת שהיא לא הפסיקה להיות האישה הטובה, היא פשוט הבינה לאט לאט שהיא זו שצריכה להגדיר את המושג הזה עבור עצמה. בתחילת הסדרה היא עמדה לצד פיטר מחוסר ברירה, בסוף הסדרה היא התייצבה לידו מבחירה. הסיטואציה נראית אותו דבר אבל הכוח עבר ידיים.

בסופו של דבר, התחוור לנו, אחרי שבע שנים, שהאישה הטובה הייתה למעשה גרסא משופרת של שובר שורות.
כן, אני יודעת שהיא לא נחשבת לכזו. היא משודרת ברשת גדולה והיא עוסקת באישה ואין בה עסקאות סמים ומגנטים, אבל אלישיה פלוריק היא מה שוולטר וויט היה יכול להיות.
נקודת ההתחלה שלו ושל אלישיה היו דומות מאוד. שניהם עשו את כל מה שהם היו "אמורים" לעשות. וויט עבד קשה כדי לפרנס את משפחתו. אלישיה הייתה אם ואישה למופת. הכל התרסק עבור שניהם. וויט גילה שהוא חולה בסרטן סופני ואלישיה גילתה שבעלה בגד בה, מעל בכספים, שכב עם זונות ומה לא. אבל מהנקודות האלו, הסיפורים הלכו לכיוונים שונים מאוד. "שובר שורות" הציגה סיפור מוסר בעל פאתוס יווני כמעט, "האישה הטובה" הציגה סיפור מורכב בהרבה.
במהלך השידור של שובר שורות, אשתו של וולט, סקיילר, זכתה לקיתונות של שנאה ובוז שלא נראו כמוהם. השחקנית שגילמה אותה קיבלה מכתבי נאצה. בין היתר, כי היא תמיד הוצגה בתור מי שעומדת בדרכו של וולט להצלח (וגם כי מיזוגניה). הקשר בין אלישיה ופיטר היה מורכב ומעניין בהרבה. פיטר היה אחראי להתעוררות של אלישיה לעולם האכזר שבו היא חיה. בו זמנית, הוא גם היה הבטחון היחידי שהיא השיגה בעולם הזה. הוא עמד בדרכה הרבה פעמים אבל הוא גם עזר לה להשיג מטרות מסויימות. הקשר ביניהם, כמו כל הקשרים בסדרה, היה מורכב.
במהלך הסדרה אלישיה התבגרה ובדרך למדה כמה אמיתות לא נעימות על עצמה. היא למדה שהיא לא "אלישיה הקדושה" כפי שהיא אוהבת שחושבים עליה. היא אישה שאוהבת להיות בשליטה, היא אוהבת כוח והיא אוהבת את ההרגשה שזקוקים לה. היא אישה שתגן על מה שחשוב לה בכל מחיר ואחרי ההשפלה שחוותה, היא תלחם עד המוות לפני שתחווה השפלה שכזו בשנית. היא אפילו מוכנה להקריב אישה אחרת, את דיאן, ולדון אותה לגורל דומה בכדי להינצל.

הסטירה שדיאן הביאה לאלישיה בסוף הפרק הדהדה זמן רב אחר כך אצלי בראש.
בהתחלה התעצבנתי על הסדרה שהביאה לי סיום כזה לא ברור. אחרי פרק שלם שבו אלישיה עסוקה בגברים בחייה, אחרי שראינו אותה עם וויל שוב (הלב שלי כמעט לא עמד בכאב), אחרי כל זה מגיעה דיאן עם הסטירה מצלצלת, מחזירה אותנו למציאות ועוזבת אותנו כאן.
בספר של הקומיקאית המממת מינדי קאלינג, יש מאמר שנקרא "בנים הם הסחת הדעת הכי טובה". חשבתי עליו בסוף הפרק הזה. בנים הם באמת הסחת דעת מצויינת. קשרים רומנטיים הם למעשה הסחת דעת מצויינת. הם עוזרים לנו לברוח מהדאגות היומיומיות שלנו. הם כמובן גם הרבה יותר מזה, אבל בהקשר של הסדרה, זה היה התפקיד של ג'ייסון, של פיטר ואפילו של וויל. הם עוזרים לאלישיה להתמודד עם העובדה שהעולם לא פשוט כמו שהיא חשבה פעם כשהיא השאירה את כל העבודה המלוכלכת לבעלה ומי שמנסה להשיג בו כוח, יצטרך להתלכלך בדרך.
אלישיה התלכלכה לאורך כל הדרך, כל הסדרה וכל הפרק, אנחנו פשוט לא תמיד שמנו לב בגלל כל הסחות הדעת והסטירה של דיאן נועדה להבהיר לנו את זה. החיים, לפי האישה הטובה, לא קלים. הדרך מסובכת ומלוכלכת והיא דורשת ויתורים ובסוף, אנחנו לא זוכות לגאולה, אנחנו זוכות למה שמגיע לנו ולפעמים מדובר בסטירה על הלחי. אבל זו סטירה שהגיעה לנו. בפרק הראשון של הסדרה אלישיה סטרה לפיטר. היא סטרה לו כדי להבהיר לו את הבגידה שהיא חשה. היא סטרה לו כי הוא לקח את הכוח שלה, את החיים שהיא בנתה והרס אותם. עכשיו אלישיה היא זו שעומדת בנעליו של פיטר – היא עתידה, כנראה, לרוץ לתפקיד פוליטי, להתלכלך עוד יותר והיא זוכה לסטירה מצידה של דיאן שבה בגדה והעמידה אותה במקום דומה לזה שהיא הייתה בו בתחילת הסדרה.

מה עדיף?

זו נראה לי השאלה הכי מסקרנת שאנחנו נשארות איתה בסוף הסדרה.
מה היית רוצה להיות? האישה הטובה? זו שסוטרת לבעלה, זו שלא נאלצת להתמודד עם החלטות קשות מוסרית ולשאת בתוצאות שלהן, זו שזוכה במובנים מסויימים להישאר מוגנת ומנגד, זו שאף פעם לא באמת מוגנת כי היא תלויה בחסדיהם של אחרים. אולי עדיף להיות זו שנסטרת. זו שאולי עשתה משהו שאנשים יגדירו כרע, כלא מוסרי, אבל שבחרה בעצמה את הדרך שלה.
כמובן שהתשובה האמיתית היא שעדיף להיות דיאן. כי תמיד עדיף להיות דיאן. וכמובן שמעבר לכך, אין לשאלות האלו תשובה אחת. התשובה תמיד משתנה עם הנסיבות. הסיפור אף פעם לא באמת נגמר. הוא תמיד מרגיש כאילו עצרו אותו באמצע כי החיים הם לא סיפור פשוט עם התחלה אמצע וסוף.
אני בטוחה שיש רבות וטובות שלא אהבו את הסיום הזה של הסדרה. אני אפילו לא בטוחה שאהבתי אותו בעצמי. אני חושבת שהעונה לא בנתה אליו כראוי ושהיה מקום להכין את הבמה טוב יותר ועדיין, אני לא יכולה שלא להתרשם מהנחישות של יוצרי הסדרה לא לסיים אותה בצורה בנאלית או צפויה או טובה, אלא להגיד משהו חזק וקשה ולדבר על הבחירות האמיתיות שקיימות בחייהן של נשים, בחירות שהן אף פעם לא מושלמות ותמיד מובילות לויתור כזה או אחר.
בסופו של יום, אלישיה תמיד הייתה מסורה למשפחתה מעל הכל. זה המוסר שלה. אולי הוא פגום, אולי הוא עקום, אולי הוא נובע משיקולים קרים של רווח אבל זה מה שיש. היא מייצגת את הלקוחות שלה בנחישות והיא דואגת למשפחה שלה בנחישות, גם אם זה בא על חשבון האמת וגם אם זה בא על חשבון דיאן.
שבריר התקווה בסיום הזה מגיע בעיניי מהעובדה שבדרך אלישיה כן למדה להקשיב לעצמה (או לזכרון של וויל… הו וויל…) קצת יותר טוב. אולי זה כל מה שאנחנו יכולות לעשות.
מה שבטוח הוא שאני אתגעגע לאלישיה. היא הייתה מעניינת כמו שמעט נשים טלוויזיוניות זוכות להיות. ואתגעגע ל"אישה הטובה" שהייתה אחת מהסדרות הכי טובות שראינו בשנים האחרונות ומגיע לה לעמוד לצד מד מן, הסמויה והסופראנוס בפנתאון הסדרות הטובות אי פעם אבל היא כנראה לא תזכה לכבוד הזה כי בכל זאת, אנחנו חיות בעולם מורכב.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

האלימות המינית המוצגת ב'אייל קטן', הופכת קרביים דווקא משום שאינה מציגה אונס שנעשה תוך תקיפה פיסית והפעלת כוח. זו כוחה של הסדרה. היא שמה זרקוק על סיפור פגיעה רחב מימדים ומאפשר לנו לחשוב מחדש על דינמיקה של פגיעה מינית

שלחו לי פעם בשבוע את הכתבות החדשות למייל

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.