אספו: יעל זיסר-קנה, מרה וקסלר, מאיה קורנברג
כאשר התבקשנו בקורס "ייחודיות הגורל הנשי בשואה" לכתוב עדות נשית מצפון אפריקה, פנינו אל לילך תורג'מן, שלימדה אותנו את הקורס "פרקים בחיי החברה והרוח של העולים מצפון אפריקה לארץ ישראל, מהמאה ה – 18 עד לראשית המאה ה – 20" וביקשנו ממנה שתפנה אותנו לדמות מתאימה, כך זכינו לשמוע את השם – הלן קאזס בן עטר.
קראנו על יהודי מרוקו, אשר היוו את הקיבוץ היהודי הגדול והחשוב בקיבוצי היהודים בארצות האטלס, ושבעקבות כיבוש צרפת וכינונו של משטר וישי האנטישמי בחלק הדרומי של צרפת, נכללו במעגל הנרדפים. עם כינונה של "צרפת הלאומית" בראשותו של המרשל פטן, חל שינוי לרעה במעמדם של יהודי מרוקו (וגם של יהודי אלג'יריה ותוניסיה), לאחר שנאכפה שם חקיקה גזענית אנטישמית בנוסח וישי. במרוקו, שבה היו ליהודים זכויות אזרח, לא נחקקו רשמית חוקים אנטי-יהודיים, אולם הפקידות הצרפתית כפתה שורה של תקנות אנטי-יהודיות.
בנוסף ליהדות מרוקו, אלפי יהודים אירופאיים, הגיעו למרוקו בזמן השואה. הם נשלחו למחנות ריכוז איומים, לא זכו לכל הגנה שהיא ממוחמד החמישי (מלך מרוקו באותם ימים). הבודדים שבאו לעזרתם, היו יהודי מרוקו עצמם, בעיקר דרך פעילותה של עורכת הדין הלן קאזס בן עטר.
הלן קאזס בן עטר: בתחילת המאה העשרים היא כבר הייתה עורכת דין, מייסדת סניף ויצו בקזבלנקה, פעילה בצל האדום
הלן קאזס בן עטר, נולדה ב – 27/10/1898 בטנג'יר שבמרוקו, בת למשפחה יהודית – מרוקאית אמידה. בעקבות אבי המשפחה, שהיה איש עסקים מצליח, עברה המשפחה לקזבלנקה והאב מילא תפקיד בכיר בקהילה היהודית בעיר.
בקזבלנקה, המשיכה הלן את לימודיה בבית ספר תיכון לבנות, היא זכתה לתעודת גמר צרפתית לאחר שסיימה את לימודיה התיכוניים בהצלחה ואז המשיכה ללימודים גבוהים אותם סיימה בעלת תואר בעריכת דין מאוניברסיטת בורדו הצרפתית. בהיותה בת 22, בשנת 1920, נישאה הלן למשה בן עטר ובצעד חריג לתקופה, שמרה על שם משפחתה קאזס והוסיפה אליו את שם המשפחה של בעלה – בן עטר. לזוג היו שלושה ילדים.
כאשר נפטר משה בן עטר, בשנת 1969, ירשה הלן את תפקידו ומונתה לנשיאת אגודת בוגרי כי"ח במרוקו. נוסף לכך, היתה פעילה בארגונים יהודים רבים, פעילה ציונית, המייסדת והנשיאה הראשונה של סניף ויצו בקזבלנקה, היתה גם פעילה בשירות ארגון הצלב האדום.
כפעילת הצלב האדום, הלן קיבלה אישור לדאוג לפליטים וכך, בשנת 1940 הגיעה הלן לנמל קזבלנקה כדי לסייע לספינת פליטים מאירופה שמשטר וישי סירב לאפשר לנוסעיה לרדת ליבשה. היא הפכה את האולמות של אגודת אליאנס בקזבלנקה למרכז קליטה ולמעונות עבור הפליטים, דאגה להם לאוכל, לבוש, טיפול רפואי והגנה.
קוראת תיגר על השלטונות הפרו נאציים במרוקו
היא קראה תיגר על השלטונות הפרו–נאציים במרוקו כאשר ביולי 1940 הקימה ארגון לסיוע לפליטים יהודים מאירופה שבאו למרוקו. קאזס – בן-עטר גייסה תרומות מיהודי מרוקו, ארגון הג'וינט וארגוני סיוע נוספים, ויחד עם נשים נוספות, הצילה עשרות אלפי פליטים שעברו בקזבלנקה בדרכם להימלט מאירופה.
פעילות הסיוע התנהלה בסתר, וקאזס –בן–עטר לא נרתעה גם כאשר הכריז שלטון וישי במרוקו כי סיוע זה הוא מעשה נפשע. במחנה העבודה 'ואֶד–זֶאם' שליד קזבלנקה עברו כ–60,000 פליטים יהודים מאירופה, ולרבים מהם היה זה מקלט זמני, עד שימצאו מנוח לרגלם. בינתיים הם עבדו במחנה, וכן בשישה מחנות עבודה נוספים ברחבי מרוקו, וציפו לקבל אשרות הגירה לארצות–הברית או לדרום אמריקה.
הגרמנים ששמו לב לתופעה של הגירת היהודים מקזבלנקה, החליטו לפעול בנדון. באפריל 1941 הם דרשו ממשטר וישי לפרק את הוועד של הלן, ואנשי וישי מצידם דרשו לקבל את רשימות הפליטים שביקשו הגרמנים. במאי 1941 הודיעו שלטון וישי על סגירת אולמות כי"ח בקזבלנקה, ששימשו עדיין כמרכז לפליטים, וזאת לאחר שהמשטרה מצאה בהם שני יהודים שברחו ממחנה בו-ארפל הידוע לשמצה. הלן נחלצה מצרה זו הודות לקשריה הטובים במסדרונות הממשל הצרפתי, וכעבור ימים אחדים העלתה פליטים ללא מסמכים מתאימים על ספינה שיצאה לעבר ארה"ב.
איך הלן מימנה את הפלגת הפליטים לאמריקה
בתחילת 1942 שכר הוועד שני מעונות חדשים אשר שימשו כמגורים זמניים עבור אסירי מחנות ההסגר שהגיעו לסידורים בקזבלנקה, או לפליטים ששהותם במקורו הייתה קצרה והם המתינו לאוניות לאמריקה. הוועד קיבל סיוע מהג'וינט ומהיס"ם, אך לא היה בכך די. לפיכך, לוותה הלן מיהודי העיר 280,000 פרנק וכך מימנה את הפלגת הפליטים. כבטוחה להלוואות העמידה הלן את הכספים שעתידה הייתה לקבל מהיס"ם. הוועד סייע גם לפליטים חסרי אמצעים לעזוב את מרוקו, וכל שביקש מהם היה שבעתיד ייצרו איתו קשר ויסייעו בכספים או בהשגת ויזות עבור פליטים אחרים.
קצינים גרמנים בקזבלנקה, הגיעו לחפש את הארכיון בביתה, בטענה כי פעילותה היא מעשה פלילי, הם העלו חרס בידם, תיקי המסמכים בהם נשמרו התכתבויות רבות שניהלה, היו חבויים כהלכה והיו ברשותה של קאזס–בן–עטר עד סמוך למותה, בסוף שנות השבעים. לאחר שמיינה את החומר והוציאה מן התיקים תעודות אישיות, הם הועברו לארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בירושלים.
פעילותה של קאזס–בן–עטר למען פליטים אלה זכתה להערכה מפי כל, כולל מנשיא ארצות–הברית, פרנקלין דלנו רוזוולט, שפגש אותה במַראּכֶש ב–24 בינואר 1943 והביע את הערכתו לפועלה. ב 1948 החלה קאזס בן עטר לסייע לארגונים ציונים שטיפלו בעליית יהודים לישראל ונרתמה לעלייה ההמונית של יהודים מקהילות צפון אפריקה.
לאחר שמרוקו זכתה לעצמאות בשנת 1956, ניהלה משרד עורכי דין שעבד הן בפריז והן בקזבלנקה ובשנת 1962, התיישבה באופן קבוע בפריז. היא פרשה לבסוף מפעילותה בשנת 1978 ונפטרה שנה לאחר מכן, ב-7 ביולי 1979 , בגיל 80.
להלווייתה הגיעו מספר נציגים מארגוני הצלה בזמן השואה שבאו להביע את הערכתם לפועלה. על מצבתה חקוק "לאמנו, אישה אגדית שהצילה רבים כל כך ממצוקתם".
תיעוד זה הוא חלק מפרויקט סיפורי נשים בשואה. לעמוד הראשי של הפרויקט: ייחודיות הגורל הנשי בשואה
תמונה: ארכיון הג'וינט
