בואו נדבר על נושא מאוד מעניין, המאפיינים הפמיניסטיים, אולי, של העונה הנוכחית של משחקי הכס.
(לפני שנתחיל, בואו נזהיר, שמעכשיו יהיו ספויילרים לכל הפרקים של משחקי הכס ששודרו עד היום, כלומר עד פרק תשע של עונה 6).
לפני הכל, בעודנו באים לדון לעומק בהשלכות של קווי העלילה הנוכחיים של "משחקי הכס" חובה עלינו לציין שפאק כן!!! סאנסה המלכהההההה!!! מהרגע שהיא עמדה מול ראמזי ליד ג'ון והכריזה שהוא הולך למות מחר רציתי להריע ובו זמנית חששתי לחייה ואני מאושרת שהיא "ניצחה" בסופו של יום. כמובן, שכיאה לדמות המורכבת והמעניינת ביותר בסדרה, הנצחון שלה אינו ממש חד וחלק, אבל תיכף נגיע לזה. ראשית כל:
יופי, אז אחרי התגובה הבוגרת הזאת בואו נדבר קצת על פמיניזם.
האם אפשר להגיד שמשחקי הכס סדרה פמיניסטית?
ובכן, כמו בכמעט כל דבר פמיניסטי, זה תלוי.
אם אנחנו בודקות ייצוג על המרקע ותו לא, אז ודאי שכן. בניגוד להרבה יותר מדי סדרות, במשחקי הכס יש דמויות נשיות לא טריוויאליות שהן חלק חשוב מהעלילה ולא מתפקדות רק כבנות זוג או קישוט. זה כבר הישג לא קטן. מה שכן, ההישג הזה אינו פועל יוצא של המחוייבות של יוצרי הסדרה לשיוויון, אלא של חומר הגלם האיכותי איתו הם עובדים, סדרת "שיר של אש וקרח" של ג'ורג' ר.ר. מרטין שמלאה בדמויות נשיות מסקרנות ומורכבות ממש כמו עמיתיהן הגברים.
למעשה, אם אנחנו שופטים את הסדרה בהשוואה לספרים אז היא נראית פמיניסטית פחות ופחות.
אחד מקווי העלילה הפמיניסטיים ביותר בספרים, אחד שלא רק הציג נשים בתפקיד ראשי, אלא עסק גם בשאיפות הפוליטיות של אישה בעולם גברי, הוא קו העלילה בדורן. קו עלילה שהציג את אריאנה, נסיכה דורנית מרתקת וגם את נחשיות החול שהיו צמאות לנקמה על מות אביהן אוברין.
בסדרה, קו העלילה המעניין הזה רודד לכדי "נשים סקסיות עם כידון" ולשורה הגרועה ביותר בתולדות משחקי הכס:
כל זה קרה בעונה הקודמת, החמישית של משחקי הכס. עונה שהציגה סיפור אונס מזעזע, הרבה עירום נשי והמשיכה את הקו של הסדרה שנראה שהתמקדה בפניה לגברים בעיקר.
אבל אז קרה משהו מעניין.
קודם כל, האוהדות הרבות של משחקי הכס החלו להשמיע את קולן ולדרוש שאונס לא יוצג כמכשיר עלילתי ותו לא, ביקורות נשמעו על העלילה הרדודה של דורן והשחקניות המשחקות בסדרה החלו להשמיע את קולן. אמיליה קלארק, הלא היא דאני, אם הדרקונים, מלכת האנדלים וראשוני האדם וכן הלאה, דיברה לא פעם על כך שהסדרה צריכה להתחיל להראות גם גברים עירומים ולא רק נשים ושחקניות נוספות מהסדרה הצטרפו לקריאתה.
כתוצאה מכל אלו נראה שבעונתה השישית עברה הסדרה שינוי מהותי.
אפשר היה לחוש ברוחות השינוי כבר מתחילת העונה, זכינו לפחות סצנות של עירום נשי חסר פואנטה, נחשפנו מדי פעם לעירום גברי גם כן, אבל השינויים לא הסתכמו בכמויות העירום או האלימות, אלא השפיעו על העלילה עצמה.
יארה, אחותו של ת'יאון ניסתה לרשת את אביה בעקבות מותו, היא אמנם הפסידה לדודה יורון, כמו בספרים, אבל הטענה שלה לכתר הוצגה בצורה אמיתית ומרגשת, כשת'יאון אחיה עמד לצידה ותמך בה אל מול מי שטענו שהיא לא יכולה לרשת את אביהם כי היא אישה, לרגע היה נדמה לי שאני רואה תוכנית עם עקרונות פמיניסטיים.
בהמשך, במה שיכלה להיות סצנה של עירום נשי מיותר, בבית בושת אליו ברחו יארה ות'יאון, היא התגלתה לנו כמי שנמשכת גם לנשים ובכך הרחיבה עוד את התפקידים שנשים יכולות לשחק בעולם של משחקי הכס.
כמובן שהפרק ה"פמיניסטי" ביותר בסדרה הגיע השבוע, בפרק תשע, הפרק שלו מצפים צופי הסדרה כל עונה.
הפרק העונה נקרא "קרב הממזרים", אף אחד מהממזרים הללו אינו אישה ולכן יכולנו בקלות לקבל פרק שהיה מתעלם מהדמויות הנשיות של הסדרה, אבל במקום זאת קיבלנו פרק שללא ספק ניסה להעביר מסרים פמיניסטיים.
בסצנות במירין, ראינו את הפגישה של דאני ויארה שהרגישה לפרקים כמו פאן פיקשן פמיניסטי – שתי הנשים החזקות מחליטות לשתף פעולה כדי לנצח את מי שחושב שנשים אינן בשלות לשלוט. עוד שנייה וחשבתי שאחת מהן תסתובב לטיריון ותצעק עליו שיהיה בשקט כי הוא מסגביר.
הפמיניזם של הסצנה הזאת היה טיפה מלאכותי לטעמי. אני כמובן מעדיפה אותו על פני השוביניזם הבוטה שנמצא בכל מקום על מסך הטלוויזיה שלנו, אבל סדרה פמיניסטית בעיניי, היא לא רק כזו שיודעת לירוק רטוריקה פמיניסטית. סדרה פמיניסטית היא זו שמסוגלת להציג דמויות נשיות מורכבות, כאלו שלא נופלות לסטריאוטיפים, שלא מוגדרות על ידי יחסיהן לגברים ושקובעות ומשנות את העולם שסביבן בעצמן, את הפמיניזם הזה ייצגה סאנסה סטארק בצורה מעוררת השראה.
כאן כדאי לחזור קצת אחורה ולציין עד כמה סאנסה היא דמות מעניינת וייחודית בעולם של משחקי הכס. סאנסה סטארק זכתה למוניטין כאחת הדמויות השנואות בסדרת הספרים והטלוויזיה. השנאה לה משקפת שנאה שדמויות נשיות "סטנדרטיות" נוספות זכו לה במרוצת השנים, כמו סקיילר וויט ובטי דרייפר, סאנסה מייצגת את שברון האידיאל הרומנטי שמהולל פעמים כה רבות בסדרות פנטזיה. היא היפהיפייה הנרדמת שהתעוררה לעולם מחריד. היא מה שקורה לרפונזל בעולם האמיתי. ההבנייה שלה כדמות כזו מגיעה מסדרת הספרים ולא הטלוויזיה אבל נראה שהיא אחת הדמויות היחידות ש"משחקי הכס" הצליחה לאמץ באופן אותנטי. הסדרה אפילו הצליחה לחדד במובן מסויים את הטרגדיה והעניין שנמצאים בסיפור שלה.
סאנסה מתחילה את הסדרה כנערה קטנה שחולמת על נסיכות ואבירים.
היא התוצאה של העולם הפטריארכלי של משחקי הכס. היא מה שקורה למי שמצייתות לחוקי המשחק של התקופה. בניגוד לדמויות כמו אריה או בריאן שמורדות במוסכמות, או סרסיי או קייטלין שכבר מכירות יותר לעומק את העולם שסביבן, סאנסה היא נערה קטנה שחושבת שהאביר היפה על הסוס הלבן חייב להיות טוב ולהציל אותה בסופו של יום.
במרוצת הסדרה היא לומדת שהעולם שבו היא חיה אינו באמת כזה.
היא נלכדת במעלה מלך עם הלאניסטרים שרצחו את אביה, היא לומדת להסתיר תמיד את מחשבותיה ולא לבטוח בבלונדיני החמוד. בהמשך היא "ניצלת" על ידי ליטלפינגר ולומדת ממנו איך לשחק את משחק המלכים שמניע את ווסטרוס, אבל גם הוא בוגד בה, מוכר אותה לראמזי ולגורל טראגי עד אין קץ. סאנסה נאנסת באכזריות ונמצאת בשליטתו של הסדיסט הכי גדול בסדרה, אבל היא לא מתייאשת, יחד עם ת'יאון היא בורחת וכשאנו פוגשים אותה כעת בעונה שש, היא כבר לא מי שהייתה מקודם.
סאנסה של פרק תשע לא בוטחת באף אחד, גם לא באחיה ג'ון סנואו ונראה שהסדרה אומרת לנו שאולי טוב שכך.
וכאן טמון המסר הפמיניסטי החתרני באמת שנראה שהסדרה העבירה לנו בפרק האחרון.
ג'ון סנואו, בדומה לאחיו רוב ואביו (או, אתם יודעים, מי שגידל אותו ונחשב בעיניו לאב כי כולנו יודעים ש R+L=J, ואם אתם לא אז – גוגל), הוא גיבור. הוא מודל של הגבר האמיץ ומלא הכבוד. הוא תוצר של אותה פטריארכיה שייצרה את סאנסה השברירית של תחילת העונה. אבל משחקי הכס, ובעיקר שיר של אש וקרח, מלמדים אותנו שבדומה לנסיכה בטירה שלא מחוברת לעולם האמיתי שסביבה, גם הגיבור האמיץ בעל הערכים הבלתי מתפשרים לא מותאם לעולם האמיתי.
נד סטארק מת בתחילת הסדרה בגלל שבטח שמי שסביבו ינהגו בו בכבוד שהוא הראה להם.
רוב נכשל גם הוא בגלל אידיאלים רומנטיים ובטחון באצילות של מי שהתבררו כאויביו.
ג'ון סנואו רואה את עצמו כגיבור ולוחם ללא חת ולא מסוגל להבין בכלל את השפלות והתכסיסים חסרי הכבוד שמישהו כמו ראמזי בולטון יכול לנקוט בהם, אבל סאנסה יכולה.
לא רק שהיא מבינה בדיוק מי הוא ראמזי בולטון, היא גם מבינה מי זה ג'ון סנואו, היא רואה את האידיאלים שאביה הוריש לו וכיצד הם יכולים להוביל לאסון ובמקום לבטוח בו, היא מחליטה לבטוח בעצמה.
העובדה שסאנסה תיאמה עם ליטלפינגר את המתקפה על הצבא של בולטון מבלי לספר לג'ון הובילה לנצחון של הסטארקים בקרב, בו זמנית העובדה שהיא לא סיפרה על התוכנית שלה לג'ון הובילה להרבה זעם שכוון כלפיה באינטרנט. זעם לא מפתיע. המגיבים טוענים שלא הגיוני שהיא לא סיפרה לאחיה על הצבא שליטלפינגר עמד להוסיף לכוחותיהם ושהעובדה שלא בטחה בו הובילה לטבח שראינו על שדה הקרב. ההנחה כאן היא שלו הייתה מספרת לג'ון, הוא היה מסוגל לתכנן טקטיקה עדיפה שהייתה מובילה לנצחון עם פחות אבידות. ייתכן וזה נכון, מנגד כל מה שראינו את ג'ון סנואו עושה באותו הפרק מוביל למסקנה אחרת. ג'ון כנראה לא היה מוכן לשתף פעולה עם ליטלפינגר, מי שבגד באביו, וגם אם כן, לא סביר שהוא היה מוכן לתכנן תחבולה שהייתה עלולה לעלות בחייהם של הלוחמים שבטחו בו וכמובן, הוא לא היה מסוגל לוותר על חייו של ריקון, כי זה מי שהוא – הגיבור.
הסדרה למעשה אומרת לנו שסאנסה במקרה הזה, מבינה יותר טוב את המשחק שעל שמו נקראת הסדרה וגם אם אין לה נסיון בשדה הקרב, היא השכילה ללמוד מהאירועים הקשים שעברו עליה. ג'ון ורוב למדו ממישהו אחר – הם היו גדולים יותר כשהילדים עזבו את וינטרפל, הם התחנכו על העקרונות של אביהם, עקרונות ישנים, שלא בטוח כמה הם תואמים את העולם החדש. הנצחון של סאנסה הוא הכשלון של העולם הפטריארכלי.
בסוף הפרק, אנחנו רואים את סאנסה מוציאה להורג את ראמזי על ידי האכלתו לכלבים שלו. היא מסתכלת עליו מבלי להניד עפעף, לרגע נראה שהיא עומדת להסתובב אבל היא מכריחה את עצמה לראות את כל הזוועה. תשוו את הסצנה הזאת לדרך שבה היא הגיבה למוות של ג'ופרי, אותו היא שנאה לא פחות בעונה 4 ותבינו איזו דרך עברה הדמות הזאת.
כשהיא הולכת בחזרה לטירה וחיוך קטן עולה על פניה, קשה שלא לחשוב שאולי יוצרי הסדרה רומזים לנו שהיא הפסידה בצורה מסויימת, שראמזי למעשה השתלט עליה בכך שהיא כעת קשוחה ואפלה יותר ושההשלכות של השינוי הזה עלולות לא להיות חיוביות לגמרי.
אין לי מושג לאן הסיפור של סאנסה הולך, ייתכן והיא תהפוך למלכה קשוחה וחכמה וייתכן שהיא בדרכה לצד האפל, אבל בכל מקרה היא כרגע הדמות הכי מעניינת במשחקי הכס. היא היחידה שעברה שינוי של ממש. כן, ג'ון סנואו מת וקם לתחייה, אבל הוא עדיין אותו בחור תמים וקצת חסר בטחון שהוא היה לפני כמה עונות. טיריון תמיד מצחיק ושנון, אבל עד כמה הוא שונה מהטיריון של עונה אחת?
הדמות הגברית היחידה שעברה שינוי מהותי בדומה לסאנסה הוא ת'יאון והמטאפורה כאן ברורה כל כך שאני לא הולכת לציין אותה.
אז האם אפשר לטעון שהיות והעלילה של הסדרה נכון לעכשיו נראית מעט יותר מאוזנת מבחינה מגדרית, כדאי לנו להגדיר את הסדרה כולה כפמיניסטית? ובכן, במובן מסויים כן אבל מנגד לא. כי מדד נוסף ואחרון לשאלה האם סדרה היא פמיניסטית, הא השאלה מי מושך בחוטים? מי יוצר את הסדרה ובמקרה של משחקי הכס התשובה היא גברים, גברים ועוד גברים. הבמאים, הכותבים, הצלמים, רובם ככולם גברים.
למה זה משנה? הרי ג'ורג' ר.ר. מרטין גם הוא גבר והספרים שהוא יצר הם פמיניסטיים מאוד בעיניי.
הבעיה היא שכשסדרה הוכיחה שהיא לא תמיד יודעת לשפוט מה נכון מבחינה מגדרית ומה לא, היא תלויה במצב רוחם של יוצריה ונראה שאלה, מושפעים מאוד מהקהל שצופה בתכנית שלהם. כמו שהם הקשיבו לביקורת הפמיניסטית שנשמעה כנגדם בעונה הקודמת, אין מה שעוצר בעדם מלהקשיב לביקורת המיזוגנית שעולה כעת בתגובה לשינויים בסדרה ולא חסרה ביקורת שכזאת.
לדוגמא, לא מעט ממעריצי הסדרה חושבים שדאנאריס תתגלה בתור שליטה רעה שג'ון סנואו יהיה חייב להרוג בסוף הסדרה. הם מצביעים על הרצון שלה לכבוש ומשווים אותה לאביה, המלך המשוגע. הפרשנות הזאת מתעלמת לחלוטין מכל מה שדאני עושה בסדרה או בספרים. היא תמיד דואגת לתושבים שתחת שלטונה, היא אכפתית עד כדי כך שזה מעצבן. איך אפשר להניח שהיא תתגלה כנבל האולטימטיבי? מי יניח דבר שכזה? מי שרואה כל אישה עם כוח כנבל בפוטנציה, מי ששונא את סאנסה סטארק יותר מאת ראמזי בולטון.
אחרי הפרק האחרון, כפי שציינתי, היו לא מעט תגובות שזעמו על סאנסה ועל ההחלטה "הנוראית" שלה לא לספר לג'ון על התוכניות שלה. היה מדובר בבגידה שלא נראתה כמוה לדעת חלקים מסויימים של האינטרנט.
תשוו את התגובה הזו להערצה של אנשים לערמומיות של ליטלפינגר. גבר ערמומי ואפילו רשע יכול להיות נבל כייפי אבל אישה ערמומית היא שטן שיש לשנוא.
אני לא מצפה שכל דמות נשית בסדרה תהיה חיובית או טובה. למעשה, אני ממש מקווה שלא כך הסדרה תתפתח, כי שוב, זו לא השקפה פמיניסטית בעיניי. אני רוצה לראות דמויות נשיות עגולות, מורכבות, לא חד צדדיות ובו זמנית אני חוששת שבכל רגע, הדמויות המעניינות שאני רואה על המסך יוקטנו לכדי קריקטורות כי אין לדעת לאן הרוח תנשב מחר ולמי יוצרי הסדרה יחליטו להקשיב.
אבל דווקא הפחד הזה גורם לי בסופו של דבר להכריז על הסדרה כסדרה פמיניסטית, לפחות בעונתה השישית. משחקי הכס והתפנית החיובית שלה מצביעה על ההשפעה שיש היום לתנועה הפמיניסטית במיינסטרים. ביקורות שפעם היו מבוטלות במחי יד, מגיעות היום עד למקבלי ההחלטות ולכן חשוב שנתבע בעלות על הסדרות שאנחנו אוהבות, שלא נפחד ולא נוותר. משחקי הכס היא סדרה פמיניסטית, נכון לעכשיו, ואם היא לא תשאר כזאת, היא תשמע ממני ומעוד רבות ואחרות כי נגמרו הימים שבהן היינו מוותרות על בידור להמונים וקוראות רק סימון דה בובואר.
אני רוצה שהמילה פמיניזם תהיה מילה חיובית שמעידה על בידור כייפי ומעניין ואני לא מוכנה לוותר על המטרה הזאת אפילו אם זה אומר שיש מי שינסו לנצל אותה כדי למכור לנו מיזוגניה בתחפושת. מוות לפטריארכיה ותחי סאנסה סטארק!
תגובה אחת
ניתוח נפלא. תודה לך