שלום לכולן!
אחרי כמה שבועות נטולי הרבה טלוויזיה, היה לנו שבוע עמוס בכל טוב וחובה עלינו לנתח אותו למוות!
קודם כל, סקנדל, ממשיכה להיות אחת הסדרות הפמיניסטיות על המסך שלנו.
הפרק האחרון של סקנדל היה כל כך פמיניסטי שקצת קשה לי בכלל לפרק אותו (ומעכשיו ספויילרים לפרק 11 של עונה 5).
לא רק שכרגע נראה שהסדרה הולכת לקראת מירוץ נשיאותי שבו שתי נשים הן המתמודדות המובילות, הסדרה הביאה לנו סוף סוף שיחה אמיתית, אמיתית בצורה קיצונית במיוחד, בין אוליביה ומלי.
אני מחכה לחברות של אוליביה ומלי כבר חמש עונות. חברותן עוכבה בגלל פיץ' הבלתי נסבל אבל עכשיו כשהוא כבר לא חלק מחייה של מלי או של אוליביה ובכלל נראה שהוא בדרכו להפוך לא רלוונטי במהרה, הן יכולות סוף סוף לשבת יחד, לשתות הרבה אלכוהול ולכתוב את הספר שיהפוך את מלי לנשיאת ארצות הברית ואת ליב לראשת הצוות שלה, יש לקוות.
מלי וליב מנסות יחד לגלות מה גרם למלי להישאר עם פיץ' במשך כל אותן שנים. התשובות שמלי מספקת בהתחלה הן טריוויאליות. אבל התשובה האמיתית אליה היא מגיעה בסוף, זו שאסור לחשוף בפומבי כי היא לא תגרום לאף אחד לבחור בה, מדהימה.
מלי אומרת לליב שהיא נשארה עם פיץ' למרות הרומן כי הרומן עבד בשבילה. כי היא נהנתה מכך שאוליביה לקחה על עצמה את הנטל שהוא פיץ'.
בפרקים האחרונים ראינו איך פיץ' חייב מישהי שתחזיק לו את היד. זו הייתה מלי, אחר כך אוליביה, לזמנים זה היה סיירוס, עכשיו זו אבי.
משום מה יש עדיין נשים שרואות את הצורך הזה כחמוד או מקסים.
האמת היא שמדובר בנטל. מלי מבהירה זאת לליב. כל אותן שנים היא נאלצה לשאת על גבה את פיץ'. החלומות שלו היו החלומות שלה. היא הפכה להיות אשתו. מי שעוזרת לו להיות גדול אבל לעולם לא זוכה להיות גדולה בעצמה.
במובן מסויים, הרומן של פיץ' ואוליביה שחרר את מלי, נתן לה את ההזדמנות לנשום לרווחה ולגלות את החוזק שלה בעצמה.
בהמשך, ליב חולקת עם מלי שהסיבה שהיא נשארה, היא הסיבה שבגללה היא עזבה – בלי מלי, מערכת היחסים שלה ושל פיץ' לא הייתה אותו דבר.
כל השיחות הללו בין ליב ומלי הן מופת של משחק וכתיבה. הלב שלי יצא אל כל אחת מהן וכעת אני פשוט יושבת וממתינה ליום שבו הן ישתלטו על העולם.
מליביה לנשיאות!!!
בנוסף, השבוע בנות חזרה לחיינו.
פרק הבכורה הראה לנו במהרה איפה נמצאת כל אחת מהבנות האהובות עלינו ולא כלל בחובו הפתעות גדולות במיוחד.
כתמיד, גירלז מצטיינת בדרך שבה היא מציגה חברות נשית ואת המורכבות שלה.
נכון, כל הבנות הללו אינן חברות כל כך טובות אחת של השנייה, אבל זה לא כי הן לא אוהבות זו את זו. זה כי הן מתקשות עם המסרים הסותרים שהן מקבלות מהחברה ואחת מהשנייה. (ספויילרים מכאן לפרק הראשון של עונה חמש של בנות).
החתונה של מרני היא דוגמא מושלמת למתח שקיים בחיים של הבנות. כל אחת מהן רוצה להיות מי שהיא, בין אם זו חנה שלא ממש אכפת לה מאיפור ושמלה מפונפנת או מארני והצורך שלה שהכל יהיה מושלם. בו זמנית, הן עדיין מנסות להיות חלק אחת מהחיים של השנייה. אבל ככל שהן מתבגרות עולה השאלה – איזה חלק ובאיזה מובן?
האם חנה יכולה להביא את פראן (החמודדדד) להתארגנות שלפני החתונה? או שמא זו פגיעה בזמן האיכות של הבנות? כמה מארני יכולה לדרוש מהחברות שלה בשם החברות?
כל התהיות האלה מודגמות בסוף הפרק שבו חנה אומרת למארני שהיא עומדת מאחוריה ואנחנו נשארות עם התהייה – האם זה באמת היה המעשה החברי לעשות?
כן, מארני בדיוק ביקשה ממנה שתתמוך בה והבהירה לה שהיא לא יכולה לעשות את כל זה לבד. והיא צודקת. כחברות, אנחנו הרבה פעמים פשוט צריכות להיות שם כדי לתמוך בחברה שלנו גם אם היא עושה טעות לדעתנו.
אבל מנגד, אנחנו יודעות שחנה יודעת שדזי כבר היה מאורס 7 פעמים וכמעט ברח ביום החתונה. אין מצב שהסיפור הזה ייגמר בצורה טובה. האם המעשה החברי באמת לא היה לספר למארני את האמת? היא אולי הייתה כועסת על חנה אבל לפחות היה נמנע ממנה סבל?
האמת היא שאין כאן תשובה חד משמעית. אני חושבת שמה שגירלז מנסה להבהיר לנו זה שההחלטות הללו אף פעם אינן חד משמעיות. כל מה שאנחנו יכולות לעשות זה להיות שם – גם אם נגיד את כלה אמת וגם אם נשקר, העיקר הוא שנישאר שם אחת בשביל השנייה.
ולבסוף, בואו נדון קצת בסיפור פשע אמריקאי: האנשים נגד או ג'יי סימפסון.
הסדרה החדשה והמבריקה של ריאן מרפי מספרת את סיפורו של המשפט של המאה – המשפט של שחקן הפוטבול המפורסם או ג'יי סימפסון שהואשם ברצח של אשתו וחברה רון גולדמן. הסדרה בוחנת את כל הכוחות השונים שהשפיעו על המשפט הספציפי הזה – התקשורת, היחסים בין הגזעים בארצות הברית, סקסיזם ועוד.
מרפי מצליח לשם שינוי להישאר מאוד ברור ולא לטעות בדרך, אולי כי יש לו עלילה ברורה לעקוב אחריה.
בין היתר, הוא מצליח לשים את האצבע על המקומות שבהם מאבקים שונים באים לעיתים אחד על חשבון השני. בפרק 3 ו4 של העונה, נושא הגזע מורגש מתמיד ואנחנו מבינות את המשמעות העצומה שהייתה למשפט עבור תושביה השחורים של ארצות הברית. רק אדם עשיר כמו או ג'יי יכל סוף סוף לעמוד מול מערכת המשפט והמשטרה המושחתת של לוס אנג'לס. הטרגדיה היא שהעובדה שהוא יכל לעמוד מול המערכת הזו נובעת מכך שהוא לא הדוגמא האידיאלית לאדם מן הישוב. בסצנה מהותית בפרק השלישי מכריז או ג'יי שהוא לא רוצה שהמשפט שלו יהפוך לעניין גזעי, כי הוא לא שחור, הוא או ג'יי. כאן כבר מראה לנו מרפי את ההצטלבות של נושאי הגזע והמעמד החברתי.
אבל ברגע שאנו מתרחקות לרגע מהסוגייה הזו, עולה כמובן גם הסוגייה הפמיניסטית. או ג'יי הוא אולי דמות חשובה במאבק בגזענות של המשטרה בלוס אנג'לס, אבל בו זמנית הוא היה ככל הנראה גבר מתעלל וההתעללות המתמשכת שלו באשתו הובילה בסופו של דבר לרצח המזוויע שלה.
הסדרה גם מתמקדת ספציפית בנקודה הזו בפרק הרביעי ששודר השבוע, בעת בחירת המושבעים עולה השאלה של במי יצדדו נשים שחורות?
מרשה קלארק, התובעת הלבנה, בטוחה שהן יהיו בנות בריתה, הרי הן מכירות מערכות יחסים מתעללות מהסוג שניקול הייתה בה והן ידעו לזהות את או ג'יי כגבר מתעלל ולקשר בין כך לרצח שלו. מנגד, אנחנו רואים שניקול עצמה, אשתו הלבנה של או ג'יי, לא זכתה לסימפתיה שכן היא נתפסה כרודפת אחרי גבר שחור מצליח וגם מרשה קלארק עצמה נתפסה כעוינת על ידי רוב המושבעים והמושבעות, שחורים או לבנים.
כאן נמצאת ההצטלבות של שני מאבקים מתנגשים והמורכבות קשה מאוד. לא ברור איך אפשר היה לפרק נושא כה מורכב והסדרה עושה עבודה מצויינת של הבהרת הכוחות החברתיים הצומים שהתנקזו לתוך האירוע ההיסטורי האחד הזה.
אני ממליצה לכולכן לצפות בסדרה כי היא לא פוסחת על אף הקשר, היא מדגימה לנו את הסקסיזם שאיתו נאבקה התובעת הראשית מרשה קלארק ואת העיוורון שמנע ממנה להבין את חשיבות הגזענות של משטרת לוס אנג'לס לתביעה. בו זמנית, כיאה לריאן מרפי שאובססיבי לתרבות פופולרית, התכנית לא פוסחת על אף הזדמנות לקרוץ לתרבות הפופולרית של ימינו וכמובן דואגת לאזכר לא מעט את האחיות קארדשיאן הצעירות (שאביהן היה חברו הטוב של או ג'יי).
עד הסדרה הבאה,
מאיה
