ג׳ו ביידן מספר שההחלטה לרוץ לבחירות לנשיאות ב-2020 גמלה בליבו לאחר ששמע את תגובתו של טראמפ לרצח המפגינה בעצרת הימין הקיצוני בשרלוטסוויל בשנת 2017; נהג ניאו נאצי דרס בזדון צעירה שהפגינה נגד העצרת. טראמפ, שנתמך לאורך כל הדרך על ידי הימין הקיצוני, אמר אז שיש אנשים טובים בשני הצדדים, ונמנע מלגנות את הרצח. ביידן בן ה-75 הבין אז, שדווקא הוא, בגלל אישיותו ונסיונו, יכול להוות גורם מאחה במדינה שסועה שבה במקום להרגיע ולהיות ממלכתי ומפייס, נשיא המדינה הפך בעצמו חלק מההסתה.
Trump just defended the Kenosha killer.
This is madness…https://t.co/iFARvFTbB9
— Rex Chapman🏇🏼 (@RexChapman) August 31, 2020
בבחירות המקדימות, גלריית המועמדים והמועמדות המרשימים כמו קמלה האריס, אליזבט וורן, פיט וודג׳ג וכמובן ברני סנדרס הזקן אך הצעיר הנצחי, הבטיחו לבוחרים הדמוקרטים תקווה לעתיד שונה וצודק יותר. ליד ניצוץ הכוכבים הללו, ביידן נראה אפרורי מעט. המסר הממוקד של חזרה לשפיות והחזרת המצב בארצות הברית לנורמליות נראה כמעט תבוסתני, האם בזה מסתכם השינוי שהדמוקרטים יחוללו? ומה עם מדינת רווחה בנוסח הסקנדינביות? לצופים בדיבייט במציאות שלפני הקורונה ביידן נראה כסמל של האיש של אתמול: מבוגר, לא כריזמטי, איש ממלכתי לבן המזוהה עם הממסד, ממש לא אטרקטיבי.
אבל כיום, לאחר ארבע שנים של טירוף מערכות ורעש בלתי פוסק מצידו של טראמפ בכל ערוץ אפשרי, מלווה בהקצנה שיסוי והסתה, בתוספת למשבר הנורא של הקורונה, שגבה עד היום את חייהם של יותר מ240,000 איש ואישה בארצות הברית, נראה שרבות ורבים מאזרחי ארצות הברית מייחלים לשפיות, יציבות, רצון לחזור לשגרה ולנורמליות, וכמובן לקצת שקט.
את השפיות הזאת מציע ג׳ו ביידן לספק. לכל אלו שעבדו עם ביידן לאורך השנים יש הערכה ליכולות שלו: הוא יודע לעבוד בצוות, לגשר על פערים, ליצור בריתות כדי להשיג מטרות ולמצוא את האנשים הטובים ביותר למשימה. אחרי הכל ביידן נמצא בפוליטיקה כבר משנת 1970 כשמשנת 1972 עד לשנת 2008 כיהן כסנטור הדמוקרטי של מדינת דלאוור. ביידן פרגמטי ויודע לשנות את דעתו בהתאם לנסיבות. כמובן שבמהלך השנים שביידן נמצא בזירה הציבורית נמצא ברקורד שלו טעויות ובחירות שהיום בדיעבד נראות שגויות וטפשיות. למשל: למרות שתמך בפלישה לעירק הודה מאוחר יותר שזאת היתה החלטה שגויה. כמובן, לא נוכל לשכוח את ההאשמות שמרחפות מעליו בנושא הטרדות מיניות.
בשנת 2008 לאחר שהתמודד ביידן ללא הצלחה על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, החליט לקבל את הצעתו של ברק אובמה בשנת 2008 להפוך לסגנו. בחירה זאת מעידה על כך שביידן לא נרתע מלהיות כינור שני לנשיא הכריזמטי. את הנסיון והידע שלו הוא העמיד לרשות הנשיא. לפי עדות שניהם, הם עבדו יחד בהרמוניה, ואובמה גם המליץ עליו בחום כמועמד לנשיאות. הבחירה של ביידן בקמלה האריס, שגם היא התמודדה ללא הצלחה על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות כסגניתו, מעידה גם היא על הבנה עמוקה בטיבעה של עבודת הצוות. האריס מביאה עמה איכויות שאין לנשיא הנבחר: היא מבריקה, זריזה וכריזמטית. בנוסף, היותה אישה שחורה שכיהנה כתובעת הראשית של מדינת קליפורניה ולכן מכירה היטב את מערכת החוק והמשפט, תעזור לו בוודאי לטפל טוב יותר באתגרי האפליה והגזענות שארצות הברית מתמודדת איתם.
בניגוד לטראמפ ולנשיאים רבים אחרים ביידן לא נולד עם כפית כסף בפה: הוא נולד למשפחה קתולית בעיר סקרנטון בפנסילבניה, אזור שנמצא בשקיעה כבר משנות החמישים. הוא למד תואר ראשון באוניברסיטת דלאוור, ואת לימודי המשפטים באוניברסיטת סירקוז. ביידן עצמו עבר טרגדיות קשות. בסוף שנת 1972 זמן קצר לפני שהיה צריך להישבע אמונים לסנאט אשתו הצעירה ובתו נהרגו בתאונת דרכים ובניו נפצעו. בשנת 2015 בנו בו נפטר מסרטן.
אך למרות שדונלד טראמפ הובס בבחירות, הטראמפיזם המפלג והמסית הוא כנראה לא תופעה חולפת. ביידן לא השיג ניצחון סוחף ולא הצליח לשנות את דעת ההמונים שהצביעו בעד טראמפ. אבל הוא כן גרם לכך שאחוז גבוה הרבה יותר מבעבר הצביע בבחירות וזה הישג עצום. בנאום הנצחון שלו בלטו אותן איכויות שגרמו לו לנצח. הוא הביע אמפטיה לבוחרי טראמפ המאוכזבים, ולא התבייש להזכיר באותו רגע את המפלות שהוא עצמו חווה.
אולי בימים רגילים לא היינו כל כך מתרגשים מהנאום של ג׳ו ביידן, אבל לאחר האדמה החרוכה שטראמפ השאיר בעיצומו של משבר, נעים להרגיש שיש בסביבה מבוגר אחראי המבטיח להיות הנשיא של כולם; גם של אלו שהצביעו לו וגם עבור אלו שלא. באותה רוח של איחוי ופיוס שבה ביידן נכנס למרוץ הוא גם סיים אותו בהצלחה.
