מגבלות הקורונה על תפילה פותחות מרחבים מסוימים לנשים חרדיות ומדירות אותן מאחרים. התקופה מאפשרת ודורשת חשיבה על העתיד של בתי הכנסת ושל תפילת נשים, וגם על סולידריות בין פמיניזם דתי וליברלי
בחודשי הקורונה ליטל עמוס שאלה את עצמה אם היא רוצה ילדים. במסע לעבר התשובה תהתה על דרך הטבע, על הצריך הזה, הרצון בבטן, ילדים חמודים של חברים, וחיברות מגדרי של נשים. סיפור מסע בדרך להחלטה
התנצלות, מרחב החלמה ולקיחת אחריות אמיתית הם חלק מהתהליך המורכב שקורבנות מתמודדות איתו לאחר פגיעה. אך, מובן מאליו ככל שזה יישמע, טרם הבנו את המשמעות הרחבה של הדברים
האם נזכה לראות דווקא נשים מכבסות את הכביסה המלוכלכת על גדות נחל האסי? שיח מרתק, אמיץ וכנה בין נשים חושף את מה שמפריד בינינו להנהגה אחרת למדינת ישראל השואפת לשיוויון, חירות וחברה. לירון כהן יצאה למסע בין שיחות מרתקות מעל עמודי הפייסבוק על פוליטיקה והגזענות שהסתננה לתוכה.
כן, זה ככה פשוט: דת, לאום, גזע, מין, נטייה מינית, צבע, דעה פוליטית. הכל שקר. בני אדם לא יפסיקו לעולם להמציא תירוצים וסיבות לשמר את הונם ומעמדם ולצבור עוד ועוד נכסים וזכויות יתר.
שני "כוכבי" פרשת "הכדורגלנים והנערות" לא ימשיכו לשחק במכבי תל אביב. במקביל, סביב פרשת משה איבגי נשמעים קולות של "סליחה". מה יש לעולם התרבות ללמוד מעולם הכדורגל ומתי יקבלו גם הנשים בתעשייה גיבוי ממנה?
בעוד שנשמעות טענות רבות כי המחאה בבלפור אשכנזית ואליטיסטית, יש מי שמנסים לשוות לה דימוי "עממי" יותר; מזרחי, אתיופי, ערבי. הומלסית פוליטית בבלפור
מה משותף לניו זילנד, איסלנד, גרמניה, דנמרק ופינלנד? במדינות הללו כבר לא הולכים עם מסכות והתפרצות הקורונה בתחומן נמצאת בשליטה מלאה (או כמעט מלאה). מה עוד משותף למדינות הללו? את כולן מנהיגות נשים.
לראות את התמונה המלאה
פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.
