היה זה השבוע המטלטל ביותר מאז ה-7 באוקטובר: השבוע בו חזרו אלינו כל החטופים החיים שנותרו בשבי חמאס. אבל המאבק עוד לא נגמר, ורק ההמונים ישרטטו את היום שאחרי
בפתחה של שנה חדשה, ברצף החגים שיציינו שנתיים למלחמה, העולם כולו כיוון את השעון לשעה שש של אחרי המלחמה. רק אנחנו עדיין תקועים מאחור
הנהגות הפלסטינים נדרשות לענות על שאלות קשות. מדוע הן לא מצליחות להתאחד ולשלב ידיים גם אל מול מה שמתרחש ברצועת עזה?
בהפגנה למען שחרור החטופיםות נעצרו 4 מפגיניםות, 3 הנשים שנעצרו, הוכרחו להתפשט בתחנת המשטרה, ללא כל עילה. ריאיון עם פז צמח, שנעצרה והופשטה
סוג’וד נולדה במחנה הפליטים ג’באליה בעזה וחוותה חמש מלחמות מאז ילדותה. היא מספרת בקולה הרגיש והחכם את סיפור חייה בין כאב, אובדן ועקירה – לבין נחישות ללמוד, להצטיין ולהאמין בעתיד. זוהי קריאה אישית לעצור את המלחמות ולאפשר חיים של שלום וכבוד.
סיפורה של ראוון, אם חד-הורית ערבייה שביתה נהרס במתקפה האיראנית, נחשף במסע כואב למציאת דירה לבנותיה בו נגלה השבר שבין אזרחות לשוויון.
שני צידי המלחמה, ישראלים ופלסטינים, ראויים לחמלה ואמפתיה. רעבם של החטופים, המורעבים בכוונת מכוון – ורעבם של האזרחים והאזרחיות העזתים.
בשבוע שעבר התקיימה פסגת האו"ם לפתרון שתי המדינות. בתקשורת הישראלית היא תווכה לנו כ"אנטישמיות", בפועל – היא נושאת בשורה של ממש
לראות את התמונה המלאה
פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.
