מאת: ד"ר תאיר תג'ר-שפריר
אבל הבת שלי בוחרת ללבוש שמלה! את רוצה להגיד לי שאני צריכה למנוע ממנה לממש את הבחירה שלה?
את השאלה הזו שאלה חברה יקרה שלי בשיחה בינינו, לגבי החלטתה של הגננת לאפשר לבנות הגן להגיע לבושות בשמלות רק בימי שישי. השאלה הזו חשובה מאוד, כי היא מאירה את אחד הנושאים המדוברים ביותר בתוך השיח הפמיניסטי על חשיבותה וערכה של בחירה. אני פוגשת את הנושא הזה גם במסגרת דיון על בחירות של נשים בלבוש מסוים. דוגמה עדכנית היא הבחירה של הכלה מורן בן-אסולין בסרטון המפורסם שבו היא רוקדת לצד הזמר עומר אדם בשמלה חשופה.
בחירה נתפסת כערך עליון בשיח הפמיניסטי, ובצדק. עם זאת, נראה שקיימת התנגשות בין ערך הבחירה ובין ערכים או מטרות אחרות בעלות חשיבות רבה כמו הנושא של החפצה למשל (נשים המוצגות כחפצים מיניים). לאור ההתנגשות הזו ולעיתים הבלבול שמגיע איתה, יש מקום לדון במושג הבחירה.
בחירה היא מושג מתעתע, בעיקר כשיש בחירה מרובה בין הרבה אפשרויות. ככל שיש שפע של אפשרויות, כך גדלה האשליה שאני גברת (או אדון) לעצמי ושאני אחראית על גורלי, על בחירותי ועל חיי. העניין הוא, שככל שיש לי יותר בחירה, כך קשה לי לשים לב לבחירות שאני לא יכולה לעשות, ולגבולות שבתוכם אני מבצעת את הבחירות שלי ושמעבר להם, אין לי בחירה. כשאני מוצפת באפשרויות, קשה לי להרגיש כל סוג של חסר וקשה לי לתפוס שיש אפשרויות שסגורות בפני.
רבות ורבים מאיתנו לעיתים שוכחות, נמנעות או לא מודעות למה שהתנועה הפמיניסטית הדגישה עוד מתחילת דרכה – כל אקט של בחירה מתקיים בתוך קונטקסט חברתי. לכן, בכל פעם שאני בוחרת, גם אם בתחושה שלי אני בשליטה ובוחרת בצורה חופשית, מרחב הבחירה שלי תמיד יהיה מוגבל ע"י החברה או התרבות שאני חיה בה.
כפמיניסט.ית, אני צריכה תמיד לחשוב על הטווח שבתוכו אני בוחרת ולשאול את עצמי, באילו מקרים הטווח הזה משתנה. אם הייתי ממגדר אחר, ממוצא אחר, ממצב כלכלי אחר, בגיל אחר או במדינה אחרת, האם הייתי מבצעת את אותה בחירה? האם אותן אפשרויות היו פתוחות בפני? ובמקרה שהתשובה היא לא, להקשות ולשאול למה זה כך.
ניקח לדוגמה את הנושא של שיער ארוך לילדות. רובנו נסכים שאין הרבה יתרונות לשיער ארוך וכנראה שהמטרות העיקריות שלו הן להבחין בין בנים ובנות (שחלילה לא נתבלבל) ולייפות את הבנות. לראייה, לקחתי את בתי בת ה-7 למספרה, כיון שביקשה להסתפר. מעצבת השיער ושאר הנשים במספרה שכנעו אותה שלא להסתפר "כי השיער שלה מאוד יפה כשהוא ארוך". האם בן בגילה היה נתקל באותה תגובה אם היה מבקש להסתפר? כנראה שלא, ואולי אפילו היו משכנעים אותו כן להסתפר, כדי שלא "יחשבו שהוא בת".
מה באמת עומד מאחורי הבחירות שנעשו כאן? מה עומד מאחורי הבחירות של רובנו להשאיר את שיערן של הבנות ארוך ואת שיערם של הבנים לקצר? והאם לבת שלי הייתה באמת "בחירה חופשית" לקצר את השיער שלה כשעוד בשלב המחשבה על כך, ניסו למנוע זאת ממנה?
אז נכון, אין אף אחד שמאיים עלינו ואין עונש מאסר למי שתקצר את שיערה של בתה או תאריך את שיערו של בנה, אבל החברה מייצרת סנקציות מעיקות על מי שמפרה את הנורמות החברתיות, והסנקציות האלה, שיכולות להתבטא ברכילות, עקיצות, העלבות, מבטים ותגובות, הן אלה שעוזרות לשמור עלינו בתוך הגבולות. רובנו לא מסוגלות לפרוץ באופן קבוע את הגבולות הללו, כי המחירים יכולים להיות גבוהים מדי.
חשבו על הפעמים שהתנהגתן.ם בצורה שממש סותרת את הציפיות המגדריות של אחרים, למשל, אם כאישה דיברת בצורה אסרטיבית מול איש סמכות או אם כגבר התנהגת בצורה שנתפסת כ"נשית". כיצד הגיבו להתנהגות שלכן.ם? כיצד הרגשתן.ם אל מול המבטים והתגובות שהופנו כלפיכן.ם?
אני זוכרת עד היום את הפעם ההיא ששאלתי רופא בכיר שאלה לגבי מצבי הרפואי והוא התעלם ממני. כשהתעקשתי לקבל תשובה, הוא אמר לי להפסיק לצעוק למרות שלא הרמתי את הקול כלל אלא פשוט דיברתי בצורה אסרטיבית. אני זוכרת את תחושת חוסר האונים, הזעם והחולשה ואת הרגע שבו הבנתי שאין לי ברירה אלא לחזור להתנהג כמו "אישה", כדי שלא יסלק אותי מהחדר. האירוע הזה קרה לפני שהתחלתי ללמוד מגדר, ואז לא ידעתי לתת שם למה שקרה שם, שהיה למעשה אפליה על רקע מגדרי ומעמדי, אבל עדיין, שנים של חיים בתוך חברה שבה יש תפקידים וציפיות ברורים מגברים ומנשים הספיקה לי כדי להבין את הסיטואציה ו"להתיישר" לפי הציפיות כדי לא להיפגע.
ברוב המקרים, העובדה שהבחירות שלנו מצומצמות אל תוך הטווח התרבותי-חברתי שבתוכו מובנות ציפיות שונות מגברים ומנשים כל כך שקופה לנו, שאנחנו בכלל לא שמות לב לכך וממשיכות לחיות באשליה שבחרנו בצורה "חופשית".
ברור שהבחירה של בנותינו ללבוש שמלה בגן אינה אפשרות הפתוחה באותה מידה (אם בכלל) לבני הגן הבנים. ברוב המקרים וברוב המקומות בישראל, בנים שיבחרו ללבוש שמלה לגן עלולים לסבול מסנקציות חברתיות, מהצקות, העלבות וכדומה. ועלינו לשאול את עצמנו- למה?
כשחושבות על זה, שמלות הן לבוש מאוד מגביל בתוך הפעילויות בגן. קשה יותר לטפס, לזחול ולרוץ עם שמלות. פעמים רבות שמלות מגיעות עם חשש ללכלך אותן, בין אם החשש מגיע מההורים, מהילדות או מהצוות. (שמלת השבת של חנה'לה, זוכרים?) כתוצאה מכך, ילדות עלולות להימנע מפעילויות מלכלכות אך מהנות ומלמדות (ראו הסרטון המקסים בתחתית הכתבה).
אז למה בכל זאת בנות בוחרות ללבוש שמלות לגן? ולמה הורים מלבישים ילדות בשמלות לגן? התשובה הפשוטה היא, כמו בנושא השיער, כי זה יפה, כי זה מבחין בין בנים ובנות וכי זה מה שמוכרים בחנויות ומה שמראים בספרים, בפרסומות ובסדרות. במילים אחרות, זו הנורמה, והנורמות הן אחרות עבור ילדות ועבור ילדים.
כשהטלתי ספק בבחירה החופשית של ילדה ללבוש שמלה, בדקתי אותה דרך השאלה, מי לא יכול לבחור לבוא עם שמלה, ואז שאלתי את עצמי מה עומד מאחורי הפער הזה, התגלה לי אי-השוויון המגדרי במערומיו. ילדות בשמלות אינן לבושות בצורה שמתאימה לגן, הלבוש שלהן מצר את צעדיהן, באופן מילולי ממש. הן מולבשות כדי להיות יפות על חשבון פיתוח יכולות חשובות אחרות וכך מקבלות מהחברה את המסר, שתפקידן העיקרי בחברה שלנו הוא להיות יפות, כמו קישוט. כיון שזה התפקיד הנשי, בנים שילבשו שמלות יתפסו ככאלה שמתנהגים בצורה "נשית" שסותרת את המגדר שלהם ואת הציפיות מהם ולכן יספגו עלבונות.
אז מה אפשר לעשות?
הורים צריכים לשאול את עצמם, למה כשהילדים והילדות רוצים ובוחרים לאכול רק ממתקים או לראות טלוויזיה כל היום, הם לא מתקשים לסרב, אבל כשמדובר בלבישת שמלה, הם נוטים ונוטות לראות זאת כבחירה לגיטימית של בנות. הבחירה ללבוש שמלה לגן דומה לבחירה של ילד או ילדה לאכול אוכל מזיק. בשני המקרים מדובר במצב שיגרום נזק. כהורה, זו אחריותי להחליט על מינון שנראה לי נכון ואז להציב גבולות לילדה או לילד שלי (כן, גם בן שיבוא עם שמלה, יהיה לו לא נוח באותה מידה). בדיוק כמו שאני מתייחסת לממתקים, כך עם שמלות.
בסופו של דבר צריך לזכור: כדי ליצור שוויון זכויות והזדמנויות לנשים ולגברים ולמנוע הסללה, צריך להתחיל בחינוך לשוויון בגיל הרך. בנים ובנות צריכים וצריכות להנות מאותם תנאים שיאפשרו להן.ם לממש את הפוטנציאל שלהן.ם. כמו שסנדרה בם, פסיכולוגית פמיניסטית חשובה טענה כבר בשמות השמונים: כדי ליצור חברה שוויונית, הורים צריכים לספק לילדים ולילדות שלהם את אותו לבוש, אותם צעצועים, אותה סביבה ואותו יחס (באופן כללי, ברור שיש הבדלים בין בנים ובנות ובסיטואציות מסוימות צריך שיהיה הבדל בהתייחסות). במילים אחרות, שוויון לא יוכל להיות אפשרי כל עוד בנות יתלבשו רק כדי להיות יפות ובנים רק כדי להצליח.
ולגבי מורן בן אסולין והבחירה שלה בסוג השמלה שבחרה, צריך לזכור שככל הנראה גם היא, כילדה, חונכה להתלבש כדי להיות יפה. והיא חיה, כמו כולנו, בתרבות שבה לגיטימי לפרסם חפצים ושירותים באמצעות מיניותן של נשים ושבה מודלים נשיים מחצינים את המיניות שלהן בטלוויזיה, ברשתות החברתיות ובעצם בכל מקום. הביקורת שהופנתה כלפי הלבוש שלה הייתה אך ורק משום שהיא לבשה שמלה שהגבולות שלה שונים מאלה שאנחנו רגילות ורגילים לראות כלגיטימיים בהקשרים מסוימים בתרבות שלנו (בחתונה). זכרו שבמקומות שונים בעולם, נשים הולכות חשופות חזה ורק עם כיסוי חלציים ואף אחד לא יחשוב שזה לא סביר.
כל בחירה שלנו, היא בתוך הקשר של תרבות וזמן, בתוך טווח מוגבל שבתוכו יש בחירות שאנחנו יכולות לעשות ומחוצה לו, בחירות החסומות בפנינו. לכן כשאנחנו מתקשות או מתקשים לקבל בחירה במראה או בהתנהגות מסוימת כלגיטימית, כדאי לעצור רגע ולחשוב את מי ואת מה אני בעצם מבקרת ולהפנות את החיצים למקום הנכון. כדאי לשאול מי מרוויחים מתרבות שבה ילדות ונשים בוחרות להתלבש כדי להיות יפות, רזות וחשופות, ומי מפסידות מכך ואת הלקחים ליישם בחינוך של הדור הבא.
