פודקאסט חדש מספר את סיפורן של נשים תחת אלימות מגדרית

מאת: אורלי רביח

עריכה: שירה סיטון-פרידפרטיג

"אני מרגישה פחד", אמרה דפנה בר ציון ז"ל. היא סיפרה לחברים שלה, אפילו התלוננה במשטרה, ובכל זאת ארבעה חודשים לאחר מכן נרצחה על ידי בן זוגה לשעבר, אילן בן עמי, נגן בלהקת "הברירה הטבעית".

רבות דובר ב"כתובות על הקיר", על החשיבות לזהות מצוקה ואלימות במשפחה, אך חשוב לא פחות לדעת מה עושים בשלב הבא. לאחר שזיהינו אישה במצוקה, או כשהבנו שאנחנו נמצאות במערכת יחסים אלימה – מה אז?

נכון, ההכרה בבעיה היא חצי מהדרך, אך היא לא פותרת מחצי דרך נוספת, לעיתים קשה לא פחות. אפשר לראות זאת במקרה המצער להחריד של אותה אישה חזקה, מצליחה ומוכרת, דפנה בר ציון, שנרצחה לפני כמעט עשור, כשהאלימות מצד בן זוגה הייתה מוכרת וידועה. המציאות הכואבת מוכיחה כי המעמד, הכוח, העוצמה והחוסן של אישה לא מחסן אותה מפני זוגיות אלימה. למעשה, כל אישה יכולה לחוות זוגיות אלימה בחייה.

הסיפור של דפנה

במסגרת פודקאסט חדש תחת השם "לי זה לא יקרה", יצאתי לחקור את סיפורה של דפנה במטרה ללמוד וללמד מה נכון, מה מסוכן ובעיקר איך אפשר לנסות ולהימנע מסיום טרגי כמו שלה. הפודקאסט הוא תוצר שיתוף של פעולה בין רשת סופר-פארם, ששמה לה למטרה להיאבק בתופעת האלימות במשפחה, לבין רשת הפודקאסטים "עושים היסטוריה".

דפנה בר-ציון הייתה בעלת מסעדות וזמרת רוק. דמות ידועה ומוכרת. היא חוותה קשר זוגי אלים,  התמודדה עם פחד והייתה במשך שנים תחת מצוקה מאוד גדולה. אלימות בתוך מערכת יחסים זוגית יכולה להתרחש ללא קשר למעמד סוציואקונומי, להשכלה או לשיוך עדתי או תרבותי. גם נשים שהן לכאורה 'חזקות' עלולות לחוות קשר זוגי בעל מאפיינים אלימים.

דפנה נלכדה בהתאהבות סוערת. כזו שמסחררת את הראש, שמשמיטה את הקרקע ומעיפה לשמיים. במקרים רבים להתאהבות סוערת יש קווים מקבילים לאלימות (כמובן שברוב המקרים התאהבות היא חיובית ונהדרת). לא מדובר בשחור ולבן, ויש הרבה אפור.

הרצון להיות יחד כל הזמן עלול להפוך מרומנטי למסוכן. והקנאה, רגש טבעי הטמון בכל אחד מאיתנו, כאשר מקצינה, הופכת להרסנית ומחריפה את היחסים ואת הקשר הזוגי. ההרס הולך וגובר כאשר מתלווה לכך התנהגות אובססיבית חונקת.

דפנה לא זיהתה בזמן את הסימנים ואת נורות האזהרה. רק לאחר כמה אירועי אלימות משמעותיים שחוותה, הבינה שהיא נמצאת בתוך זוגיות פוגענית והחליטה לעצור זאת בדרכה. היא התחילה באופן הנכון ביותר, בכך ששיתפה קרובים וחברים במתרחש בין כתלי הבית.

זוהי דרך מומלצת וחשובה בהתמודדות עם פגיעה מבית. לשתף את מי שבוטחים בו שאוהב אתכן, שדואג לכן, ושיש לכן אמון מלא ברצונו לעזור ולסייע לכן.

שימו לב וזכרו

שימו לב: כאשר משתפים אותנו, חשוב שנדע שלא להשתמש באמירות כגון "תיפרדי עכשיו" או "צאי מהקשר ותעזבי מייד". אמירות כאלו עלולות להעמיד את האישה הנפגעת בסיכון.

זכרו: פעולה קיצונית עלולה להסתיים בתגובה קיצונית של הצד האלים. על הקרובים לתמוך בכל שלב, ולהבין את המצוקה והמורכבות עמה מתמודדים א.נשים המצויים תחת אלימות.

במקרים שבהם מי שחווה אלימות לא משתפת במצבה, יש חשיבות מכרעת לסביבה הקרובה ועל מי שבא עמה במגע להיות ער ולזהות את סימני המצוקה. בין הסימנים הבולטים נראה שינוי במצב הרוח, דכדוך, אי שקט, נטייה להסתגרות, צורך ולחץ לענות לבן הזוג ולדווח לו בכל רגע נתון, התרחקות ממשפחה וחברים וכדומה. ברגע שזיהינו סימנים מדאיגים, עלינו להושיט יד ולהציע תמיכה, הקשבה ופנייה משותפת לעזרה מקצועית.

כאשר הפנייה שלנו להושטת יד לעזרה אינה נענית, או נדחית, עלינו לגלות הבנה, לא להתעקש, אך לומר שאנו פה להמשיך לתמוך בכל רגע ובכל מצב. אנו יכולים, כקרובי משפחה וחברים, לפנות לעזרה מקצועית ולהתייעצות כיצד אפשר להמשיך ולתמוך.

השלב הבא המשמעותי לא פחות הוא הפנייה לגורם טיפולי מקצועי מומחה בתחום האלימות במשפחה. אפשר להציע לפנות לטיפול יחד כדי להרגיש בטחון. אפשר גם לפנות בטלפון להתייעצות ראשונית, גם באופן אנונימי.

יש טיפול מתאים?

דפנה עשתה נכון בכך ששכנעה את אילן לגשת לטיפול בבעיות האלימות והתפרצויות הזעם שלו. אולם, הטעות הטרגית שלה הייתה ששלחה אותו לטיפול אצל מתקשרת (מדיום). מבלי לפגוע במתקשרת ובעולם הידע שלה, הגורם היחיד שיודע לתת מענה נכון ומדויק לאלימות בתוך הזוגיות, הוא מטפל מומחה שעבר הכשרות ייעודיות בתחום האלימות במשפחה.

אילן היה צריך להגיע לטיפול אצל מטפל מומחה לאלימות.

חשוב להבחין ולחדד כי טיפול זוגי הוא לא הפתרון במצבים של אלימות בין בני זוג, במיוחד כשמדובר במסוכנות גבוהה. כאשר אדם מרגיש פחד, איום וזהירות בתוך הקשר, הוא יתקשה לשתף זאת בטיפול זוגי בשל הפחד מההשלכות שיבואו לידי ביטוי מהצד הפוגע.

אנו, כאנשי מקצוע מומחים לאלימות, עדים פעמים רבות למצבים שבהם אנשים פונים אלינו לעזרה לאחר שעברו מפגשים של טיפול זוגי בניסיון לעבוד על שיפור הזוגיות, ולמרבה הצער האלימות והמסוכנות הסלימו.

דבר נוסף נכון וחיובי שדפנה עשתה הוא פנייה להגשת תלונה במשטרה. אדם המתנהג באלימות חייב לקבל גבול וסנקציה חיצונית. המשטרה הגיבה בכך שהוציאה צו הרחקה, אך צו הרחקה מסתיים לאחר ימים ספורים.

במקרים המוגדרים כבעלי מסוכנות גבוהה יש צורך לפנות ולהוציא צו הגנה מבית משפט לענייני משפחה על מנת להמשיך ולתת תוקף להרחקה. זה צעד שדפנה לא עשתה, כנראה מחוסר קבלת הכוונה מגורם מקצועי מומחה בתחום.

לשתף, לערב ולהיעזר

עד השלב הזה דפנה פעלה לכאורה בצורה נכונה. סיפרה לקרוביה על המערכת האלימה, שכנעה את אילן לגשת ל"טיפול", והגישה תלונה במשטרה. מעורבות של איש מקצוע והכוונה נכונה יתכן שהיו מסייעות לדפנה להתנהל באופן מותאם יותר ומדויק יותר למול הסיטואציות המתפתחות.

יתכן שאם דפנה הייתה נעזרת באיש מקצוע מומחה באלימות, הוא היה מזהה את המסוכנות הגבוהה של אילן, את המניפולטיביות והעמדה הקורבנית והנזקקת שלו, והניסיון שלו ללכוד את טוב ליבה, על מנת להחזירה לזוגיות ולקשר החולני – מצב שדפנה עצמה התקשתה לזהות כיוון שהייתה לכודה בתוך המניפולטיביות של אילן. לבסוף, דפנה נרצחה באכזריות על ידי בן זוגה, מותירה אחריה בת דואבת.

מידי שנה אנו מקווים בכל פעם מחדש שהשיח הציבורי על מצבי מסוכנות בתוך קשר זוגי יצליח להביא להפחתת מקרי הרצח המזעזעים של נשים.

לצערנו הרב, מתחילת שנת 2023, בפרק זמן של שלושה חודשים, נרצחו עד כה 8 נשים!

תופעת האלימות במשפחה היא תופעה רחבה ומקיפה הרבה יותר. האלימות הפיזית שתופסת את הכותרות היא רק נדבך אחד מקשת רחבה של סוגי האלימות בין בני זוג.

הדרך למיגור התופעה הזו היא היכרות הסימנים המקדימים ולא פחות חשוב – היכרות הכלים ליציאה או למילוט מאלימות. את כל אלה ועוד תוכלו להכיר דרך הפודקאסט החדש. כי זה עלול לקרות לכל אחד ואחת. לצערי, גם לך.

מתוך ההצגה "שני זוגות נעליים" מאת מיכל צוקרמן

לסיום, חשוב לי להבהיר כי המקרים שלרוב הציבור הרחב נחשף אליהם הם מקרי הקיצון שמסתיימים בדרך כלל ברצח נשים. אולם אנו, אנשי המקצוע, נחשפים בעבודתנו היום יומית למנעד הרחב יותר של  האלימות הזוגית, הכולל אלימות סמויה, מילולית, מינית, נפשית פסיכולוגית וכלכלית.

תופעת האלימות הזוגית אינה נחלתם של גברים בלבד. קיימות גם אלימות נשית ואלימות הדדית בתוך קשרים זוגיים. מקרים אלו אינם מקבלים בדרך כלל את החשיפה התקשורתית. במסגרת הטיפול לא נצא מנקודת מבט שיפוטית כלפי האדם המטופל, אלא לנגד עינינו עומדת המטרה לסייע לאדם באשר הוא אדם, בזיהוי הדפוסים האלימים שסיגל לעצמו, במיומנויות התקשורת שלו, בהרחבת האפשרויות לפתרון בעיות וקונפליקטים ובשיפור איכות חייו וחיי הקרובים אליו והסובבים אותו.

 

הכותבת היא מנהלת מרכז "תפנית" למניעה וטיפול באלימות במשפחה.

 

תגובות

6 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

האלימות המינית המוצגת ב'אייל קטן', הופכת קרביים דווקא משום שאינה מציגה אונס שנעשה תוך תקיפה פיסית והפעלת כוח. זו כוחה של הסדרה. היא שמה זרקוק על סיפור פגיעה רחב מימדים ומאפשר לנו לחשוב מחדש על דינמיקה של פגיעה מינית
צילום: סיה רם שצ'ופק
מה קורה כאשר פוגשות פוגע שמודה שפגע, לקח אחריות על מעשיו ואף ישב בכלא? אתי בן שימול פגשה אדם כזה במהלך נסיעה באוטובוס וזה הביא אותה למחשבות מרובות על אפשרויות אחרות של עשיית צדק במקרים של אלימות נגד נשים ואלימות מינית בפרט. היא מתארת לנו את המחשבות שהמפגש יצר אצלה ועל הטלטלה הרגשית אחריו
ב24/3 ציינו בארגנטינה 48 שנים להפיכה הצבאית ומאות אלפי אנשים יצאו לרחובות בדרישה לצדק עבור הקורבנות שהועלמו ונרצחו. מה ניתן ללמוד ממשתחררי השבי בארגנטינה על השבי של החטופים בעזה? כיצד ניתן ליישם צדק מעברי על נפגעות אלימות מינית, כפי שיישמו בארגנטינה.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.