משיר השכונה עד קאקדילה: יש שינוי בתרבות האונס והשירה?

מאת: חלי טל שלם

כמעט ולא היו לנו ספרים בבית, של מבוגרים כלומר. אמא השאילה מהספרייה (זוכרת היטב איך השאלתי ממנה בסתר את "ציפורים מתות בסתר" וקראתי בשקיקה), אבל חוצמזה – כלום. פעם בשנה הביא אבא את ה"שי לעובד" שקיבל בעבודה, ויום אחד היה זה ספר השירים והפזמונים של חיים חפר. ספר עבה במיוחד ועל הכריכה בשחור לבן, אם אינני טועה, היו פניו של חיים חפר.

בימי שישי, בתום ארוחת השבת וברכת המזון, אמא ואבא היו פותחים את הספר ושרים את כולו שיר אחר שיר. אבא זייף, אמא התלהבה ולרגע הם נראו כמו הצעירים שהכירו בסתר כי אסור היה להם לצאת בגלוי, (סוף שנות הששים של המאה הקודמת, נער-מעברה מסורתי שעלה ממרוקו, יחד עם נערה דתיה/ חרדית שהוריה עלו מפולין). בתקופת החיזור שלהם, חיים חפר כתב ש"החיילים הולכים הולכים בדרך", ובשיר אחר שלו הוא ייעץ לילדות בשיער גולש לא לעבור לבד ברחוב כי "זה משחק באש". וגם כשה"לא" נאמר, עדיין משהו בזרמים תת-קרקעיים ביניהם הרגיש מותר. הרי "כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת" זרחו פניה של אמא כששרה גם את השיר של להקת "התרנגולים", שכתב דן אלמגור.

זה היה נעים שולחן השבת הזה, ואני עד היום זוכרת היטב את כל המילים והלחנים. השיר האהוב במיוחד על משפחתי והמאתגר לזכירה דקלום ושירה, היה אז – שיר השכונה. גם הוא של "התרנגולים". הנה חלקים נבחרים מתוכו:

שמע ראיתי איך שגילה
מקצרת חצאית
בחיי שהיא התחילה
להתלבש כמו דוגמנית

זה מפני שהיא אוהבת
את גיורא המדריך
על ידו היא מסתובבת
אם צריך או לא צריך

לא רוצים לישון רוצים להשתגע
ולא רוצים כאלה מן בנות
לא רוצים לישון רוצים להשתגע
ולא רוצים בנות מחורבנות

את החבר'ה היא שוכחת
רק עם הגדולים תצא
מלפנים היא מתפתחת
היא לובשת כבר את זה

כל היום היא מצוברחת
מחמיצה את הפנים
מסובבת את התחת
ושונאת את הבנים

לא רוצים לישון רוצים להשתגע
תשמע מה שאבי אתמול אמר
לא רוצים לישון רוצים להשתגע
שכל הבחורות אותו דבר

לא רוצים יותר לשמוע
על בגדים ותסרוקות
לכולן חסר קצת מוח
וכולן מפונדרקות

כל הדבורות והחנות
הן יודעות רק לרכל
נעזוב את הבננות
שילכו לעזאזל

לא רוצים לישון רוצים להשתגע
שכל האנשים לרחוב יצאו
לא רוצים לישון רוצים להשתגע
רוצים שהבנות יתפוצצו

הבנתי שיש כללי ציד ושאני היא בבחינת הניצודה

רשימת המסרים הסמויים והכה מבלבלים – מטלטלים העוברים בשיר:

כשאת אוהבת מישהו, תתגנדרי, קצרי חצאיתך ותסתובבי על ידו. תהיי יפה ותשתקי.

הבנות – כלומר, בננות – מתעסקות בענייני בגדים תסרוקות ורכילות.

כשאת בזמן וסת – הרי את מחורבנת "התחרבנתי" היה ביטוי נפוץ בשנות השישים לתיאור לנשים שהיו בזמן וסת. אז לא רוצים בנות מחורבנות זה גם חרוז, וגם בוז כלפיי ההתפתחות וההתבגרות של הנערות וגם ההקבלה למילה "חירבון" שהיא מסריחה מאד.

תחת – מילה לגיטימית לשימוש בשיר המושמע בפומבי. חוסר בגבולות.

שנאת בנים / שנאת נשים – ואם המסר אותו מעביר אב לבנו – שכל הבחורות אותו דבר. אז מה זה אומר?

כשיש לך את "זה" – הגוזיה/ החזיה, את נאלצת לנטוש את עולם הילדות, החברים והחברות ורשאית להכנס אל עולם המבוגרים. שוב מידור, שנאה, עד כדי איחול שכל הבנות יתפוצצו. איך? כמו פצצה? יתפוצצו מכעס? יתפוצצו נכחיד אותן? נקרע להן את הצורה כמו ב"נשל הנחש" של מאיר אריאל?

המסרים האלו השפיעו על הנשיות שלי. בין השאר הבנתי שיש כללי ציד ושאני היא בבחינת הניצודה. ובניגוד לכל אינסטינקט חייתי, עליי להיות מאד יפה, להתנהג בצורה חיננית/ מפתה ולחכות "להחטף" על ידי "גיורא המדריך" סטייל, ויחד עם זאת הכי חשוב – להשאר בתולה. אלה הן תובנות מאד מאד מאוחרות ובדיעבדיות. תובנות תת-קרקעיות שלקחו לי שנים רבות להבין בצער רב.

כיום, כאישה בוגרת, אני יודעת שאותו שיר השכונה שהיה אהוב עליי במיוחד בוצע לראשונה בתוכניתה השנייה של להקת התרנגולים בשנת 1963 והיה לשיר השנה במצעד הפזמונים העברי השנתי תשכ"ג (1963). לצד הפופולאריות שלו, השיר עורר סערה ציבורית עם צאתו, ונאסר לשידור ברדיו למשך שנה עקב רמיזות אלימות ומיניות המתייחסות לאורח חייהם של צעירים "בני טובים" ("מלפנים היא מתפתחת, היא לובשת כבר את זה").

לא רק היחס ליוצאי ברית המועצות: המסרים המיזוגניים בשיר קאקדילה

והנה, השנה היא 2022 ונדמה שלא התקדמנו הרבה. נזכרתי ב"שיר השכונה" כששמעתי שעומר אדם מפציע ופוצע עם "קאקדילה". רבות כבר נכתב על השיר הכה קליט הזה עם מילותיו הכה אומללות, עד שבוודאי כמו שקורה כשמתעסקים עם משהו רע – תרם עוד ועוד לפרסומו.

בשירו של אדם, מדבר הדובר עם דמות נשית רוסייה, ספק בת זוג ספק בחורה שפגש באותו הערב. האישה משתמשת במילים בסיסיות בשפה הרוסית, כמו שנשמעו לפני 30 שנים בזמן העלייה הרוסית. היא דורשת מאדם שיקנה לה דברים וייקח אותה לחו"ל, מאיימת עליו וחושדת בו שהוא בוגד בה, בה בשעה שהיא לוחצת עליו להתחתן. המילה "קאקדילה" מופיעה לא רק בשם השיר אלא גם בפזמון – כשהיא אומרת קאקדילה, מה קרה והיא שותה, וכשהיא שותה היא מתבלבלת ומאבדת את עצמה.

הביקורת על שירו של אדם התמקדה ביחס שלו ליוצאי ברית המועצות, שכבר מזמן מדברים עברית שוטפת, תורמים לספרות ולתרבות העברית, ולא מבלים את הימים שלהם בשתייה בלתי פוסקת וב"זרימה". אבל אני מבקשת להתייחס פחות ל"רוסיוּת" שבשיר, ויותר למסר המיזוגני שיש בו, שהזכיר לי את "שיר השכונה" מילדותי.

בשיר של עומר אדם הפזמון כולו מסתיים במילה עם הצליל והמילה לה-לה לה

מלבד השורה – "והיא בכלל לא בטו

עצירה במוזיקה. קריצת עין של עומר באנימציה שבקליפ, והשלמה של המילה – חה – חה – חה

כלומר, זו השורה היחידה שלא מסתיימת ב'לה לה לה' ועם הקריצה אפשר להבין שמה שאמור היה להיות "והיא לא בתולה" – ויש על בדיחה – חה – חה

רוסיה ובתולה? הצחקתם את עומר אדם ואת הקהל שלו.

"כל האנשים זורמים" נכתב בפתח השיר אבל מהו מסר הזרימה כאן? לזרום, כמו המים בירקון או כמו הוודקה זה לא להתנגד, לא לומר לא, "לא להרוס המסיבה" להסכים לכל דבר שקורה כשאת שתויה.

"כי השופט הקל את העונש כי לא צעקת ולא היית בתולה"

המסר הזה מתחבר לשיר מפורסם אחר, משנת 1995 – "כל החבר'ה", של להקת מוניקה סקס. השיר הביקורתי נכתב בעקבות האונס הקבוצתי בקיבוץ שמרת, ומתאר את האונס ואת השתלשלות התביעה ודעת הקהל הציבורית לאחר מכן. ומה נאמר בשיר? המילים הביקורתיות חושפות את המוסכמות החברתיות של התקופה: שהעובדה שקרבן האונס לא היתה בתולה, היא סיבה להקלה בעונש התוקפים.

"כל החבר'ה הביעו צער שכל הסיפור הסתבך

וחרטה וכל החרא אז למה הם לא מפסיקים לחייך

כי השופט הקל את העונש כי לא צעקת ולא היית בתולה

החוק היבש לא נרטב אף פעם

אפילו לא מדמעה של ילדה"

והנה גם בפתח שנת 2022 קורץ אלינו עומר אדם מתוך הקליפ לשיר "קאקדילה" וכאילו אומר  בואו נזרום הרי אין כזאת חיה רוסיה ובתולה הצחקתם אותו – חה – חה – חה. והמסר הסמוי עוד יותר – מי שלא בתולה – אפשר לזרום איתה, גם אם היא לא מסכימה או לא בטוחה. וזה מה שמסוכן כאן בעיניי.

מה השתנה מאז "שיר שכונה" ועד היום? כך שואלים בבוטות ומחאה גם ציפורלה. המודעות השתנתה. אם שיר השכונה הפך לקלסיקה ישראלית למרות הביקורת עליו, ואם השיר של מוניקה סקס נכתב בהתרסה על מערכת משפט וחברה, שנרמלו פגיעה בנערה, הרי שהיום חמש דקות אחרי שהשיר קאקדילה הבליח כבר נוצרו נגדו מחאות: החל בשרה מירב מיכאלי, דרך מייסדת הבריגדה התרבותית אלכס ריף, ארגוני נשים וא.נשים פרטיים.ות.

האם המחאה רק הגדילה את כמות ההשמעה של השיר? את מילות השיר בכל אופן, לא היה קל למצוא ברשת. והאם יחלחלו המסרים המיזוגניים שבו אל התרבות והנוער? ימים ושנים יגידו.

לקריאת כתבות נוספות בנושא תרבות לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: מהקליפ לשירו של עומר אדם "קאקדילה"