באפריל האחרון, קצת אחרי מערכת הבחירות השלישית, הצעתי שמרב מיכאלי תהיה זו שתוביל את המערכה משמאל בבחירות הבאות.התרסקותה של מפלגת העבודה אל מתחת לאחוז החסימה, ואף היעלמותה מהסקרים הותירו חלל ריק בראשות המפלגה, אותו מיכאלי סביר להניח תצליח למלא היום (24.1) בפריימריז לראשות מפלגת העבודה.

אבל גם אם מיכאלי תזכה במירוץ לראשות מפלגת העבודה: את המערכה משמאל סביר להניח שלא היא תהיה זו שתוביל. להגיד שהיא עסוקה בלנסות לשקם מפלגה ש"אבד עליה כלח" יהיה אנדרסטייטמנט.

נדמה שמקומן של נשים בראשות מפלגה יכול להגיע רק לאחר שגברים ריסקו לה את הצורה. בזמן שנשים מנסות להדביק את הקצב של גברים, שדרכם אל הפוליטיקה סלולה ודרכן של הנשים לשם נחצבת בעודן צועדות, הם מצליחים להותיר מאחוריהם חורבות של מפלגות.

לדוגמא, שלי יחימוביץ' קיבלה לידיה את מפלגת העבודה ב-2013 לאחר שאהוד ברק הוריד אותה לשפל של 13 מנדטים. בשנה הראשונה לכהונתה כראשת המפלגה יחימוביץ' פעלה לשיקומה והצליחה להקטין את חובות המפלגה מ-128 מיליון ש"ח ל-30 מיליון בלבד וחידשה את פעילותה ברחבי הארץ. היא גם הצליחה לחזק קצת את כוחה של המפלגה בבחירות הבאות. ועדיין – יחימוביץ' הוחלפה בטענה שנכשלה.

הפוליטיקאיות שמקבלות את שאריות המפלגה

זה עצוב אבל זוהי תופעה מוכרת משוק התעסוקה, בשם פמיניזציה. מקצועות שמאבדים מיוקרתם ומערכם הכספי עם פריצת הנשים לתחומים אלו והשתלבותן בהם. ניתן לראות בתחומי הרפואה והאקדמיה, למשל, מקצועות ש"מונמכים" בעקבות כניסה של נשים אליהם.

גם המרחב הפוליטי הגברי מתנהג באותה צורה, כך מתברר. נשים לא רצות להקים מפלגות כמו שורת המפלגות שבראשם גברים אשכנזים שצצו כמו ניצנים אחרי הגשם. כי זה עולה כסף, המון כסף. כי נדרש בטחון עצמי בשמיים לחשוב שאני יכול פשוט להקים מפלגה מאפס. כי נשים לא עושות צעדים כאלו, כי ההתרסקות תהיה עצומה מדי אם זה לא יצליח.

תמונה של מרב מיכאלי
מרב מיכאלי. צילום: יוסי זמיר, שתילסטוק

כי היחס לאישה שתקים מפלגה לא יהיה זהה ליחס שיקבל גבר. התקשורת לא תרוץ לסקר אותן ברגע שהן תחלטנה על מהלך כזה כמו כל גבר אשכנזי שני שהקים מפלגה. דני יתום "מפלגת הגמלאים", ירון זליכה "הכלכלית", רון חולדאי "הישראלים", גדעון סער "תקוה חדשה – אחדות לישראל", עפר שלח "העצמאים" ועוד גברים אשכנזים: על כל אחד מהם נמצא כתבה באחד העיתונים, והמשא ומתן הפוליטי שלהם ייפתח מעל פני הבמה הציבורית שניתנת כמעט באופן אקסקלוסיבי לגברים אשכנזים.

על נבחרי ציבור כמו הרב אמסלם, שהציב במקום השני ברשימתו "עם שלם" את הילה חסן לפקוביץ', האישה החרדית היחידה במפלגות חרדיות. לא נשמע בתקשורת המרכזית(רק עיתוני המגזר הדתי דיווחו עליו). מפלגתו אמנם לא עברה את אחוז החסימה בבחירות לכנסת ה – 21, אבל גם לא "הישראלים", "הכלכלית", "העצמאים" ועוד.

האם מרב מיכאלי תהיה זו שתבסס פה את הקול הנשי כאלקטורט?

למזלנו את מרב מיכאלי התקשורת בישראל אוהבת ומחבקת לרוב, היא שחקנית ותיקה ומוכרת ואין ספק שכל צעד שלה יסוקר. יתרון גדול עבורה. כמו כן מיכאלי צברה בשנים האחרונות אהדה ציבורית נרחבת ברשתות החברתיות, ונאומיה לציבור והפוסטים במדיה החברתית נוסקים ככל שמתקרבת מערכת הבחירות לכנסת ה – 24. בראיון למאקו אמרה מיכאלי: "אני מגיעה למספרים שהם יותר מהמספרים של נתניהו בלי שאני שמה שקל אחד על הפייסבוק שלי, הכל אורגני לגמרי. יש שכר לזה שאני עושה את מה שאני מאמינה בו באמת".

אין גם ספק שהבחירה של מיכאלי, בכנסת האחרונה, לא להיכנס לממשלה ולהשאיר את פרץ ושמולי בזויים בעיני ציבור בוחריהם, הייתה החלטה שקולה שמהווה בדיעבד זרז רציני למועמדותה של מיכאלי לראשות העבודה כיום ותרמה רבות לפופולריות שלה. אך אני מניחה שבזמנו מיכאלי לא שיערה בדעתה שיהיה עליה לשקם את המפלגה אל מעל אחוז החסימה.

על מנת לשקם את מפלגת העבודה, מיכאלי צריכה ליצור ציבור חדש יש מאין, שירים את המפלגה אל מעבר לאחוז החסימה. נטייתה תהיה אולי לחבור עם "הישראלים" של רון חולדאי או עם "מרצ" בראשותו של ניצן הורוביץ. אך ידוע כי מיזוגים אלו לא תורמים בהכרח למפלגות ולעיתים אף מצמצמים את כוחן של השתיים.

מתוך מצע מפלגת מפא"י ב 1969 בראשות גולדה מאיר

הציבור הדתי הם אלקטורט, מספר מפלגות נלחמות על הקול שלהם ועל האפשרות לייצג אותם. החברה הערבית היא אלקטורט, גמלאים הם אלקטורט, השחורים והיהודים (לחוד) בארה"ב הם אלקטורט – למה נשים הן לא אלקטורט?

מפלגת עבודה פמיניסטית בראשות מרב מיכאלי תצליח אולי לשכנע כמה רבבות מפגינות וכמה מפגיני בלפור להצביע עבורה, ופמיניסטיות שיצביעו לאישה היחידה בראשות מפלגה, אך האם זה יספיק? האם היא תצליח לסחוף קולות חדשים שלא ממחנה השמאל? שאלה טובה.

מרב מיכאלי תהיה האישה שיחידה בראשות מפלגה במרכז-שמאל בסבב הקרוב, כך נראה, וזה עצוב לכל הדעות. אז כמובן שאני בעדה ואמן שתצליח להסיט את מפלגת העבודה לכיוונים חדשים והתפתחויות מעניינות. הייתי ממליצה לה להכיר בעוולות מפא"י ומשם התקדם הלאה.

לטורים נוספים של "הומלסית פוליטית" לחצו כאן

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

הממשלה הפלסטינית היוצאת | צילום: רויטרס
לפני כחודש התפטר ראש הממשלה הפלסטיני מתפקידו במהלך שהחל שרשרת של מהלכים ורופורמות ברשות הפלסטינית. מה מסמנים המהלכים האלה, ואיך זה ישפיע עלינו? גלי אלון בסדרת כתבות על הפוליטיקה הפלסטינית
במסמך צבעוני בן 18 עמודים מפרט חמאס את המניפסט הפוליטי שלו ואת הנרטיב שלו על אירועי השבעה באוקטובר. הוא מעביר את העולם שיעור מאלף ב"איך להצדיק מעשי זוועה, אונס, רצח וחטיפת חפים מפשע, כמעשה גבורה פרוגרסיבי". למעשה, מסבירים חמאס, מעשי הזוועה היו מעשים של גבורה, של חירות ושל שחרור.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.