למה לך פוליטיקה מוניציפלית עכשיו

רבות מאיתנו מחזיקות בדעה על הפוליטיקה ברמה הארצית. בוודאי בימים סוערים אלו שהם ממש שיעור אזרחות אחד ארוך. הזירה המוניציפלית נתפסת אחרת. שם אנחנו בדרך כלל יותר לקוחות ופחות אזרחיות. שיעור ההצבעה נמוך יותר, והתשובה למי אנחנו מצביעים לא תמיד סדורה. אפילו לא תמיד ברור מי הסיעות המתמודדות. אמנם ביישובים קטנים, כשיש היכרות קרובה ואישית יותר, התודעה הפוליטית המקומית מתגברת, אבל באופן כללי ההתייחסות לזירה המוניציפלית היא הרבה פעמים כנותנת שירות, וכלל לא בטוח שנחשוב על המילה פוליטיקה בהקשר שלה.

לאחרונה הקדשתי לכך מחשבה והבנתי שזה פספוס גדול של הזדמנות. אם אני אישה המתגוררת ברשות מקומית כלשהי – אני הרי נהנית יותר או פחות מהשירותים הללו. פוליטיקה מוניציפלית נוגעת לחיי ומשפיעה עליהם ישירות. אני פוגשת את תוצאותיה באופן רווח וקרוב יותר מהשפעת הפוליטיקה הארצית, אז אולי כדאי שאתחיל להתעניין בה.

מי מאיתנו יודע כמה חברי מועצה יש ביישוב שלנו? מי אחראי על איזה תחום? כמה מתוכן הן נשים? איזה תפקידים התנדבותיים ואיזה בשכר? אני לא ידעתי, במשך שנים ארוכות. תפסתי את עצמי כאשת העולם הגדול, עם דעה על כל דבר, גם על העיר שלי. אבל על מועצת העיר עצמה? פחות. אם לא הייתי עובדת בעירייה כמה שנים, ממש עד לאחרונה, יכול להיות שגם היום לא הייתי יודעת. 

זה פספוס של כוח בלתי מבוטל, פספוס של הזדמנות להנכיח סביבי את הערכים, הצרכים והציפיות שלי – גם כאישה וגם מבחינות אחרות. זה פספוס של דרך להפוך את היישוב שאני גרה בו לקצת יותר בית עבורי.

ידע, אם כן, הוא כוח. ומכיוון שבעוד כמה חודשים תתקיימנה בחירות לרשויות המקומיות, זה זמן טוב להתחיל להתעניין ולחפש מענה לשאלות לעיל. כשתבררו כמה חברות מועצה יש אצלכם, תגלו מספר נמוך ברוב המקרים. לעיתים באחוזים ניכרים. במקרי קיצון התשובה תהיה אפס. ראשת מועצה או עיר תמצאו רק ב-14 יישובים מתוך יותר ממאתיים. את הנתון הזה אולי תרצו לקרוא שוב… 14 ראשות עיר או מועצה במדינה שרואה עצמה חלק מהעולם המתקדם.

חולון – עיר הילדים של ישראל?

על הסיבות התרבותיות שמקשות על נשים להתקדם לעמדות השפעה, גם כאשר הן שוות בפני החוק, דובר בכל כך הרבה הזדמנויות, לא נפרט עליהן יותר מדי. סטריאוטיפים על יכולות הנהגה של נשים; הסללה של נשים לכוון ליציב והבטוח במקום לכוון גבוה ולקחת סיכונים; ציפיות למלא תפקידים מסורתיים בבית; העלאת ערך הצניעות והעדינות כנשיים. כולנו מכירים ומכירות אותם, הם עושים 'שעות נוספות' בקרב מגוון קבוצות בציבור.

אני רוצה שנניח להם לרגע ונסתכל עלייך. את.

האם את דמות פעילה, יוזמת ובעלת דעה בסביבתך? האם תמיד באים אלייך שתפתרי בעיות, או קונפליקטים בסביבתך? האם כבר נלחמת מלחמה אחת למען הסביבה שלך בתחום החינוך, התרבות, הביטחון, הסביבה או למען צרכים והגנה על נשים ונערות? האם יש כמה נותני שירות בכירים ביישוב שמכירים אותך כבר בשמך בזכות הפעילות שלך? אולי את השם שהכי מלחיץ אותם למצוא ביומן בזימון לפגישה, כי הם יודעים שאת תגידי להם את האמת ולאו דווקא בעדינות? אם התשובה על אחת מהשאלות הללו היא כן – אולי זה הזמן לשקול ריצה בבחירות המוניציפליות. כשתיבחרי תמצאי קשב אחר אצל גורמים שונים וגם תכירי כאלו שלא ידעת עליהם. ההשפעה שלך על התחומים שאת עושה למענם היום תגדל ותקבל תפניות שלא תמיד אפשר לשער מראש.

יכול להיות שמועצת העיר נראית לך כמו מושג ערטילאי, תפקיד גדול ומסובך שנדרשים ידע רב ומיומנות כדי למלא אותו. את לא היחידה שחושבת כך. במסגרת עבודותי הקודמת בתהליכי בחירות פגשתי הרבה יותר נשים מגברים שחשבו כך.

במחלקה לקידום נשים בעיריית ירושלים ליווינו אורלי בן אהרון, יועצת ראש העיר והממונה על קידום נשים, ואני, עשרות מתמודדות בבחירות להנהלות שלושים המינהלים הקהילתיים ברחבי העיר, בהשתתפות עמותת כ"ן. חלקן נעתרו לנסות להתמודד רק כאשר קולות מבחוץ סיפרו להן כמה הן מתאימות. רק דרך אחרים הן הצליחו לראות את עצמן באור הזה. נשים שחוששות שלא יתאימו בגלל חוסר ידע תהיינה לרוב דווקא בעלות תפקיד מצויינות, הן יתעכבו ללמוד ולהעמיק היכן שאחרים יחפפו.

הרבה נשים שדיברנו איתן דאגו מהזמן הרב שזה יגזול מהן. נראה שאפילו אם בני זוג מתחלקים במטלות הבית באופן שווה (ורוב הזמן זה לא כך), נשים הן אלו שחוששות שפעילות ציבורית שלהן 'תגזול זמן מהבית'. זה לאו דווקא נכון. מאחר שרוב הנשים שימליצו עליהן לתפקידים כאלו מאוד פעילות גם כך, רוב הסיכויים שתפקיד ציבורי לא יגזול מהן זמן נוסף, אלא פעילותן תחליף אופי. בשנים האחרונות הייתי אוהדת פעילה, שהפכה לזמן מה לנבחרת ציבור, במועדון הכדורגל 'הפועל ירושלים', וזה בדיוק מה שקרה. לא הקדשתי יותר זמן בעשייה שלי, פשוט עשיתי דברים אחרים. ההבדל המרכזי היה שהייתי צריכה להיות זמינה יותר בעתות משבר.

ואז אהיה כמו שמש לעולם

הקושי האחרון שאספר עליו, נוגע לנו הציבור. נשים רבות שליווינו, שכבר בחרו לרוץ בבחירות, היו מאוד נבוכות לבקש עזרה או לבקש שיצביעו עבורן. להתדפק על דלתות, לספר על עצמן, להתהדר בהישגים שלהן – כל זה נראה כמו השווצה, ואותנו הרי חינכו לא להשוויץ. אנחנו צריכות להילחם בחינוך של עצמנו לפעמים, כדי לפתח נחרצות. מישהי סיפרה לי על מתחרה שלה, שמדבר בתוקפנות ושהיא לא מוכנה לדבר בסגנון הזה. שאלתי מה הוא אומר, והציטוטים היו בסגנון "אני יודע בדיוק מה לעשות עם הבעיה הזאת!" או "אני אעשה פה כך וכך!". כלומר, אותו מתחרה דיבר בביטחון מלא. 

לא כל הנשים חשות כך, חלקן מלאות ביטחון, אבל גם אלו וגם אלו יסתייעו מאוד במעגל מלווה שייתכנס סביבן. מעגל שמבין שהיא הנציגה של האינטרסים שלו ולכן עליו להתגייס ולסייע לה בשלל המשימות שהריצה תדרוש ממנה. מעגל שרצוי שיקח על עצמו גם לשקף לה שמותר לה. מותר לה להיות במרכז ולעמוד על שלה. שישקף לה את האמונה בה, שהיא האדם והאישה המתאימה ביותר לתפקיד. כשהיא תשכח את זה ותשקול לפרוש מהמירוץ בגלל האווירה התחרותית (וגם את זה ראיתי קורה בעיקר לנשים…), הם יזכירו לה מי היא ושהיא חשובה למשימה לא פחות משהמשימה חשובה לה.

כדי להעלות את אחוז הנשים במועצות, לא מספיק שיותר נשים ירצו להתמודד בבחירות, אבל זו בהחלט תהיה התנעה טובה. צריך שהחברה שלנו תתרגל להאמין במנהיגות של נשים, שתהיה מודעות בקרב כל מי שקשור בהפקת הבחירות עצמן להבדלים באופן שגברים ונשים רצים לבחירות ואפילו לדברים טכניים כמו קיום שעות מפגשי חובה בשעות שמתאימות להורים.

חשוב שקבוצות שלמות בציבור בישראל יסכימו לנוכחות של נשים במוסדות הללו. זה כמובן האתגר הכי גדול, אבל זה לא מאפשר לאחרים לנוח על זרי דפנה. גם בקבוצות 'מודרניות' יותר בציבור יש הרבה מה לעשות. הבשורה הטובה היא שזה בידיים של כל אחת ואחד מאיתנו אם כמתמודדת, אם כמי שיתמכו בה מקרוב או ביצירת אווירה חיובית וערה סביב הבחירות המוניציפליות.

 הילית קראוזה ישראל, יזמת קהילתית ירושלמית