Reading Time: 4 minutes

הומלסית פוליטית: פמיניזם רדיקאלי וליברלי בג'ונגל הפוליטי בישראל

הממשלה הטרייה לא חידשה דבר בנוגע למספר הנציגות בה או בהקשר לייצוג האינטרסים של נשים. כתמיד, הזירה הפוליטית היא ג'ונגל שנוצר בידי ועבור גברים, וכל מי שנכנסת אליו נידונה מראש להפסיד, להיכנע או להיפלט החוצה
Reading Time: 4 minutes

בשעה טובה ומוצלחת יש לנו ממשלה! אמן לא נצטרך לשמוע מכם בשלוש השנים הקרובות, ותתמקדו בעשייה ולא בפופוליזם. זה כנראה לא יקרה, אבל נותר רק לקוות.

נולדה לנו ממשלה עם 34 שרים, מתוכם שמונה נשים, ולא מעט תיקים מונפצים שנדמה כאילו נלקחו ממערכון של "ארץ נהדרת". אבל היי, לפחות יש סוף לסאגה המתמשכת בת ה- 500 יום, שהצליחה לספק לנו הצצה אמיתית אל הטבע האנושי כשהוא רוצה לשלוט.

כהרגלי בקודש, אמשיך בניסיון לפרק את הזירה הפוליטית מנקודת מבט פמיניסטית, כי זה לא מספיק בעיני להוציא עוד כתבה על שיעור הנשים הנמוך ולזעוק כנגד זה. כדי שמשהו ישתנה דברים צריכים לקרות אחרת בפועל, וזה דורש הבנה לעומק של המערכה הפוליטית ושל החסמים המונעים מנשים להתקדם בתוכה.

זו הסיבה לכך שקראתי את ההסכמים הקואליציוניים. מה שהכי מעניין ומובהק בהם הוא לאו דווקא מה שנחתם, אלא ההצצה אל המיומנויות הפוליטיות של הפוליטיקאים והמפלגות השונות. ההסכמים משקפים את הזירה הפוליטית והמתחרים בה: מי הם הטירונים חסרי המיומנות בזירה הפוליטית, ומי ה"שפיצ/ית" שמכיר/ה את רזי המקצוע.

פמיניזם רדיקאלי וליברלי בג'ונגל הפוליטי בישראל

אלך צעד אחורה כדי להבהיר משהו חשוב בהבנה של הזירה הפוליטית. בסופו של יום מדובר במרחב שהוא סוג של ג'ונגל, שמתנהל על פי חוקי משחק מסוימים, כמו כל מערכת פטריארכלית שנוצרה על ידי גברים.

יש כמה גישות לגשת אל "המשחק" הזה. הגישה הרדיקלית יותר, זו שאני נוטה לנקוט בה לא פעם, דוגלת בשינוי כללי המשחק ויצירת אלטרנטיבות. זה  בדיוק מה שאנחנו עושות ב"פוליטיקלי קוראת": תקשורת אלטרנטיבית. הגישה הזו עוד לא קיימת בזירה הפוליטית, בעיקר כי אין לנשים את המשאבים להקים אלטרנטיבה למדינה.

על כן השחקניות חייבות לנקוט באסטרטגית משחק שונה: הגישה הליברלית, הדוגלת בהבנת המשחק ותמרון כללי המשחק לטובתה. או כמו שויקי שירן אמרה "לפענח את הכוח, לברוא עולם חדש". אבל הפעם מבפנים.

ועכשיו נצעד בחזרה קדימה. זה לא שאין נשים בפוליטיקה. יש נשים, טובות, חכמות, הגונות ומוצלחות שנוטות להישחק ולהיפלט החוצה. לעיתים זה קורה בעזרתנו, הציבור שאוהב לשנוא פוליטיקאיות ולירות חיצים רעילים עוד יותר לעבר נשים. נשים בפוליטיקה נמדדות לפי המראה, המיניות והנשיות שלהן ולמול יכולתן להיות אסרטיביות ומנהיגות.

יולי תמיר, לשעבר שרת החינוך מטעם מפלגת העבודה אמרה בכתבה ל- N12:

"זו לא החליפה, הקול או אופן הדיבור. זה כל הניסיון הזה כל הזמן להיות הכי קרובה לגבר אבל לא. כדי שיקשיבו לך בצורה הכי משמעותית".

באותה כתבה לימור לבנת אמרה

"במקום להקשיב לי, מסתכלים עליי ומודדים אותי. איך אני נראית." והודתה שכדי שיקשיבו לה היא שינתה משמעותית את הופעתה החיצונית ואת טון הדיבור שלה שישמע גברי יותר.

לפעמים הן מוצאות עצמן בחוץ כי עבור נשים טבעי פחות ה"משחק" במערכת פטריארכלית מתועבת שכזו, אותה המערכת שגברים מיומנים יותר בשימוש בה. שיריון מקומות לנשים שם את הפוליטיקאיות לא פעם כטרף אחת מול השנייה ומכניס אלמנט שפוליטיקאים גברים לא צריכים להתמודד איתו.

סביבת עבודתן היא חונטה גברית, מושחתת לא פעם ובנויה על מועדוני גברים סגורים שהאפשרות שלך לקחת בהם חלק שוחקת אותך עד תום. כמו בכל מרחב ציבורי אחר נשים צריכות להתאמץ הרבה יותר כדי לשרוד במערכה הזו.

כשגנץ לא קרא את הוראות המשחק

נחזור להסכמים הקואליציוניים, כי הם דוגמא למעולה לזיהוי מי שמבין ומשתמש בכללי המשחק, מי משתמשת בהם לטובת הציבור שהיא נאמנה לו, ומי משתמש בהם לתועלתו האישית. ודרכם אפשר להבחין גם במי שבכלל לא יודעים להשתמש בהם.

בהסכמים הקואליציוניים לא רק חולקו המינויים של תיקי הממשלה, אלא נכנסו אליהם מספר הסכמות בין גוש "כחול לבן" לגוש "הליכוד". ביניהם תמצאו חוק גיוס לצה"ל (המתייחס לגיוס חרדים), החלת ריבונות וסיפוח יהודה ושומרון החל מחודש יולי, ומינויים של הוועדה למינוי שופטים.

ההסכם בנוגע לוועדה למינוי שופטים הוא אחד הנושאים הנפיצים במדינה בשנים האחרונות. הוועדה תקבע מה יהיה הרכב השופטים בבג"צ, ולמעשה תשפיע על הנטייה לפסוק בצורה ליברלית או שמרנית. אלו הבנות שמוכיחות שוב את מיומנויותיו הפוליטיות של נתניהו ויכולתו לתמרן את המערכה כך שהיא תשרת את האינטרסים שלו.

וזו גם דוגמא בה אשתמש כדי לעזור לנו להבין את "כללי המשחק".

בהסכם הקואוליציוני הוחלט שיהיו ארבעה נציגים בוועדה למינוי השופטים לבג"צ, שניים מכל "גוש". אלא שנציג גוש ה"שמאל" לכאורה הוא לא אחר מח"כ צבי האוזר, ח"כ מסיעת 'דרך ארץ'. האוזר כידוע מזוהה עם הימין השמרני. כך שנוצר מצב שמתוך ארבעת נציגי הוועדה למינוי שופטים שלושה מחזיקים בדעות ימניות שמרניות.

המשמעות היא שביבי קיבל כל מה שרצה, גנץ, לעומתו, לא הציב או הצליח לשים על שולחן ההסכם אף לא תנאי אחד שמתייחס לחברה, למדיניות או לאג'נדה כלשהו שהוא מוביל. ויותר מכך: הוא אף "תרם" לוועדה דווקא נציג מהקצה הימני ברשימה שלו, וכך הבטיח את דרישותיו של נתניהו.

סיכום הניקוד: החרדים, העבודה, גוש הימין ומפלגת גשר

החרדים, וגוש הימין בכללותו, הם שחקנים פוליטיים מיומנים מזה שנים, ומייצגים נאמנה את הציבור שבחר אותם. על כך נאמר שאפו. חשוב לזכור שככה פועלת המערכת. למעשה, זה סוג הנציגות שנרצה עבורנו, הנשים, בכנסת. לא די באג'נדות ומילים, משרתי הציבור אמורים להיות בעלי המיומנויות הפוליטיות לשרת את קהל הבוחרות שלהם. המיומנות המשמעותית ביותר במערכה הפוליטית היא היכולת לדרוש עבור הציבור תקציבים, משאבים, חקיקה וזכויות.

מהעבר השני, ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו עם נציגי מפלגת העבודה עמיר פרץ ואיציק שמולי שונים לגמרי. הם נחתמו ללא כל תנאי, ללא כל דרישה מקדימה, וללא ניצול של התפקידים לטובת הציבור שבחר בהם.

היוצא דופן היחיד הוא מתן סיוע כלכלי לזוגות הומואים לצורך הליך פונדקאות בחו"ל. שוב, שימו לב, מדובר בגבר שמסייע לגברים אחרים. הוא לא לוקח בחשבון או דורש תקציבים ומתן זכויות לכלל אוכלוסיית הלהט"ב על כל גווניה.

ההסכם הקואליציוני שנראה שמתעסק בתוכן ולא רק במינויים הוא ההסכם עם מפלגת גשר. ההסכם כלל תוכן מעבר למינויים, ונכנסו בו נושאים כמו מניעת אלימות במשפחה, קידום נוער, קידום פרויקטים במגזר הערבי, מאבק באלימות בסמים ואלכוהול ועוד. נושאים חברתיים חשובים, שכמעט ולא נמצאים על סדר היום, הושמו על השולחן בצורה ברורה. גם נעשה ברור שיש אג'נדה מאחורי המעשים, שלעיתים יכולים להיות לא מובנים ולהתפרש בכל מיני אופנים.

הזירה הפוליטית: הבנים משחקים והבנות בצד

הזירה הפוליטית רחוקה מהיום בו היא תשרת נשים ואת הצרכים של נשים במרחב הציבורי. ככל שהייצוג שלנו קטן כך הצרכים שלנו פחות נלקחים בחשבון. כשאנחנו נמצאות פעם אחר פעם באופוזיציה, הצרכים שלנו נלקחים בחשבון עוד פחות, וחוקים שמרניים עלולים גם לקחת אותנו אחורה בזמן.

יש חשיבות לנציגות נשית בכל רחבי הקשת הפוליטית, וחשיבות לא פחותה לכך שיהיו להן מיומנויות פוליטיות ויכולת לשחק את המשחק. המשמעות היא שיהיו יותר תקציבים, משאבים ואפשרות לפתור סוגיות שמעסיקות נשים. למשל ביטחון בסיסי, הגנה על גופן מפני אלימות מינית ופיזית, חינוך, בריאות, רווחה. וגם  שותפות בקבלת החלטות מדיניות וביטחוניות, וכוח להשפיע על האופן בו מתקבלות החלטות אלו.

חשוב להבין שכשאנחנו בוחרות את הנציגות שלנו לכנסת אנחנו צריכות להאמין להן לסמוך עליהן ולגבות אותן, מתוך ידיעה שהן תעשנה הכול כדי לשרת את הציבור שלהן נאמנה. גם אם זה אומר מהלכים פוליטיים חלקלקים. פרלמנטריות טובות זה נחמד, אבל אנחנו זקוקות לשרות, מתוות מדיניות, מקבלות החלטות ובעזרת אללה גם ראשת ממשלה.

לטורים הקודמים של "הומלסית פוליטית" לחצו כאן

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

אני רוצה את זה רומנטי

Reading Time: 3 minutes בזמן שנשים מסוימות מעזות לדבר לראשונה על הטראומה במיניות הנשית, לדור הצעיר יש גישה אחרת למיניות: משמחת, מסקרנת, קלילה ומענגת. תמר יחיא על הספר "אני רוצה את זה רומנטי" ועל ההתפתחות החיובית של העונג הנשי

ספר משלה: מגילת רות או מגילת נעמי?

Reading Time: 3 minutes שתי אלמנות מנסות לשרוד כנשים בחברה פטריארכלית. אחת מתכננת אסטרטגיה, השנייה מיישמת אותה, ושתיהן משתמשות בסוג של "סרסור" אישה. אבל האם ניתן לראות באלו מעשים פמיניסטיים?

הומלסית פוליטית: הפוליטיקאיות שפסיפס הזהויות הישראלי צריך

Reading Time: 3 minutes מאימאן ח'טיב יאסין שהושבעה לכנסת בחיג'אב, דרך אורלי נוי שמזוהה עם השמאל הרדיקלי, ועד מירב כהן שהפכה השבוע לאם ולשרה בממשלה: דווקא הזהויות המורכבות של נשים בפוליטיקה הופכות אותן לנבחרות אמיתיות של הציבור הישראלי.

דרושה! מהפיכה בחשיבה הכלכלית שלנו

Reading Time: 3 minutes הכלכלה הישראלית ה"חזקה" התגלתה בחודשיים האחרונים כרעועה ומחלישה את מערכות החינוך, הבריאות והרווחה. והנפגעות? אנחנו. יש בעולם מודל כלכלי חלופי, ויסמין גרא קוראת לנו לצאת לרחובות ולדרוש אותו, גם בישראל